בקדם המשפט הראשון אשר היתקיים בפניי ביום 24.4.2013 הוריתי על שיחרור הרכב בתנאים: "לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני כי יש מקום להורות על שיחרור הרכב בתנאים כפי שאורה להלן. הרישום, כאמור, הנו על שם התובעת וכל עוד לא נסתר, יש לכבד את שרשום במשרד הרשוי. גם זכרון הדברים, כאמור הנו על שם התובעת. על הנתבעת יהיה לשכנע את ביהמ"ש שמדובר ברישומים פקטביים וכי אכן היתה כוונה להבריח נכסים והתובעת שותפה לכוונה זו. אין זהו נטל קל להרמה. בנוסף, יש לזכור כי הנתבע משתמש בסמכויותיו המנהליות והרכב נתפס בצו תפיסה מנהלי. צוים אלו אינם נתונים מראש לבקורת בית המשפט, אלא רק בדיעבד. ולכן יש להקפיד ולשמור על כל זכויות המעורבים. כמו כן, יש לזכור את מושא התפיסה, קרי, רכב. רכב השוכב במחסנים ומעלה אבק מאבד מערכו ואין בהשבתתו כדי לתרום למי מהצדדים דבר, למעט יצירת לחץ על התובעת ובני משפחתה. במהלך הזמן בו הרכב תפוס יש לשלם דמי איחסון ולתובעת נמנעת זכות השמוש ברכב, דבר שאין להקל בו ראש. מאידך, יש להבטיח את זכויות הנתבע, שבשלב זה, כאמור, אין לדעת אם יש ממש בטענותיו. זכויות הנתבע מוגבלות לשווי הרכב בכל רגע נתון, הא ותו לא. משכך, סבורני שהצעה לפיה הרכב ישועבד לטובת הנתבע, תערך פוליסת ביטוח הכוללת ביטוח מקיף שאף היא תשועבד לטובת הנתבע, ובנוסף תופקד ערובה כספית בסכום של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות וכן ירידת ערך אפשרית בתקופה הזו, תהלום את זכויות שני הצדדים".
הצדדים פעלו על פי החלטתי הנ"ל (לאחר שהיה צורך בהתערבות בית המשפט ובמתן הוראות לקיום ההסדר) והרכב שוחרר לידי התובעת.
בהקשר זה טען שוטלנד בעדותו כי כל תמורת המכר, בנכוי הלוואת המשכנתא שנטל, הועברה ממנו לתובעת, ראו עדותו בעמ' 12 שו' 4.
(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.
...
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
הנתבעת רשאית להפרע סכום זה מתוך הפיקדון אשר הופקד על פי החלטתי מיום 24/4/13.
יתרת הפיקדון לא תשוחרר לידי התובעת, שכן על פי החלטתי הנ"ל מהווה הוא גם מקור להיפרע את ירידת הערך של הרכב, אם וככל שהייתה.