קיבוע עמוד שדרה צווארי: אחוזי נכות

ועדה רפואית חתכה את הנכות בחצי למרות שלא היו מיגבלות קודמות או מצב תחלואתי חריג, הועדה גם נתנה אחוזי נכות נמוכים שאינם תואמים את ההגבלות שלה וטווחי התנועה שלה.

בהמשך ציינה הועדה כי "לאור העובדה כי בית הדין מבקש היתייחסות לנושא הנורולוגי וחוות דעת שהוגשה הועדה מבקשת לזמן את התובעת לבדיקה נוירולוגית מאחר והפוסק בועדה הנוכחית אינו הפוסק שבדק בועדה מ 2019". לאור קביעה זו היתכנסה הועדה לישיבתה השלישית והמסכמת ביום 16.12.2021, בנוכחות המערערת, האזינה לתלונות ב"כ המערערת שציין כי המערערת "מוגבלת מאד בטווחי התנועה של הצואר, מקרין לידיים, ישנם הפרעות שינה קשות וכאבי ראש קבועים משליך לידיים גורם חולשה בידיים לזרמים ועקצוצים. קיימת המלצה לניתוח קיבוע עמוד שדרה צוארי שנימצא בתיק המסמכים. לא עשתה את הניתוח משום שחוששת מסיבובים". הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "בדיקה נוירולוגית ללא דילדול בשרירי הגפיים העליונות, הכוח בגפה הימנית העליונה של שרירי הכתף והמרפק תקין לחלוטין חולשה קלה בלפיתה כוח של האופננס ופיסוק האצבעות תקין. הכוח בגפה השמאלית העליונה תקין. החזרים בגפה העליונה תקינים ושווים. מוסרת על הפרעה התחושה בכף היד באמה ובזרוע מימין ללא חלוקה נוירואנטומית ידועה.

במקרה שלפניי, חרף הנחייה מפורשת בפסק הדין המחזיר שלפיה "תשומת לב הועדה שעליה להצביע על נתונים המתייחסים לתחלואה הטבעית אצל המערערת", הרי שהועדה לא הסתמכה על נתונים מוכחים עובר למועד ההכרה לצורך ייחוס חלקי של הנכות לתחלואה טבעית ו/או גורמי סיכון, אלא שאף ציינה בעיניינה של המערערת אין ממצאים מוכחים או סימפטומים אך היא מבססת את מסקנתה על נתונים סטטיסטיים אודות שינויים דיסקאליים ובלטי דיסק ששכיחותם עולה מעל גיל 40, משמדובר ב"בלאי טבעי של התבגרות עמוד השידרה".

...

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת כלל המסמכים שבתיק בית הדין השתכנעתי, כי במקרה זה אכן נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה המצדיקות את קבלת הערעור ואת השבת עניינה של המערערת אל ועדה לעררים בהרכב חדש, מן הטעמים שיפורטו להלן.

לאור פגמים אלה יש לקבל את הערעור, ואף השתכנענתי כי ראוי לסטות מדרך המלך ולהשיב את עניינה של המערערת אל ועדה בהרכב אחר (בר"ע 26826-10-13 דרעי נ' המוסד לביטוח לאומי (20.11.2013); עב"ל 231/09 ד"ר קופפרברג נגד המוסד לביטוח לאומי (21.10.2009)).

סוף דבר, הערעור מתקבל.

תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי וועדות לעררים והוראות שונות) התשמ"ד- 1984 קובעת, כי הרכב וועדה יכלול שניים או שלושה רופאים.

הועדה קבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בעמוד שדרה צוארי, לפי סעיף 37 (5)ב' ודחתה עררו בתחום זה. סעיף 37(1)(ב) עוסק בפגימה מסוג CERVICAL ANKYLOSIS ולא במצב לאחר ניתוח קיבוע עמוד שדרה צוארי.

קביעת הועדה את דרגת הנכות לפי סעיף הגבלות התנועה בעמוד שדרה צוארי אינה מהוה על כן פגם משפטי המצדיק היתערבות בית הדין.

...

לא מצאנו כי נפל פגם משפטי בכך, ודין הטענות ברכיב זה להידחות.

משנבחנו מכלול תלונותיו של התובע ע"י היועץ בתחום העיניים, ומשלא הוצגו כל מסמכים ואבחנות חדשות בפניו, לא מצאנו פגם משפטי בתחום זה. יצוין, כי גם בדרג הראשון לא נמצא רטינופטיה ולמערער לא נקבעה נכות בתחום זה. לסיכום עניינו של המערער יוחזר לוועדה כאמור בסעיפים ג', ז',ו- ט' לעיל.

המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

סגן הנשיא, כב' השופט י' יעקבי-שווילי, פסק בע"ש (מחוזי-חי') 677/03 משה ביטון נ' קצין התגמולים, כי אין די בקיבוע כלשהוא בעמוד השידרה הצוארי כדי שנכה יזכה במלוא אחוזי הנכות הקבועים בסעיף 37(1)(א) לתוספת, והוסיף: "כך הוא הגיונם של דברים, וכך גם משתמע מלשון המבחן. הגיונם של דברים כיצד? שכן המבחן מקנה 30 אחוזי נכות על 'קיבוע עמוד השידרה הצוארי' כולו, ולא מסתבר ששעור זהה (30%) יחול גם על קיבוע של חלק קטן מעמוד השידרה הצוארי; לשון המבחן כיצד? שכן במבחן מופיעה הא הידיעה במילים 'השידרה הצוארי', ולא נאמר קיבוע בעמוד השידרה הצוארי" (כל ההדגשות במקור, צ.ז.).

...

בנסיבות אלה, ובהתחשב במכלול הראיות שהובאו לפניי בהקשר זה, המסקנה המתבקשת היא שהתובע עמד בנטל המוטל עליו לצורך הוכחת קרות התאונה.

בנסיבות אלה אני קובע את הפיצויים בראש נזק זה בסכום כולל של 5,000 ₪.

סוף דבר: סיכומו של דבר הוא, כעולה מכל המקובץ, שאני פוסק בזה לתובע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה של התאונה דנא, בהתאם לראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסדי השתכרות לעבר 40,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד (כולל פנסיה ותנאים סוציאליים) 110,000 ₪ הוצאות רפואיות וכלליות (לעבר ולעתיד) 5,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) 10,000 ₪ כאב וסבל 13,850 ₪ סך הפיצויים בגין התאונה 178,850 ₪ הנתבעת תשלם אפוא לתובע, בגין התאונה דנא, פיצויים בסכום כולל של 178,850 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה וכן ההוצאות ששילם התובע, על פי החלטות בית המשפט, לעדים מר וייס ופרופ' סלעי) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים שנפסקו, בתוספת מע"מ. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

סגן הנשיא, כב' השופט י' יעקבי-שווילי, פסק בע"ש (מחוזי-חי') 677/03 משה ביטון נ' קצין התגמולים, כי אין די בקיבוע כלשהו בעמוד השידרה הצוארי כדי שנכה יזכה במלוא אחוזי הנכות הקבועים בסעיף 37(1)(א) לתוספת, והוסיף: "כך הוא הגיונם של דברים, וכך גם משתמע מלשון המבחן. הגיונם של דברים כיצד? שכן המבחן מקנה 30 אחוזי נכות על 'קיבוע עמוד השידרה הצוארי' כולו, ולא מסתבר ששיעור זהה (30%) יחול גם על קיבוע של חלק קטן מעמוד השידרה הצוארי; לשון המבחן כיצד? שכן במבחן מופיעה הא הידיעה במילים 'השידרה הצוארי', ולא נאמר קיבוע בעמוד השידרה הצוארי" (כל ההדגשות במקור, צ.ז.).

...

ערעורו של המערער נדחה בסופו של דבר.

למסקנה זהה הגיעה גם כב' השופטת י' שטופמן בפסק דינה בע"א (מחוזי-ת"א) מקרוב נ' קצין התגמולים.

לסיכום: אני דוחה את הערעור בכל הנוגע לטענה כי יש לקבוע למערער נכות בגין מצב עמוד השדרה הצווארי לפי המבחן שבסעיף 37(1)(א) לתוספת.

הסעיף המקביל בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות קביעת דרגת נכות), הוא סעיף 37(5)(ב).

בנוסף קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין קיבוע עמוד שדרה צואר בזוית נוחה, והגבלה משמעותית בטווח תנועות הצואר, וכן נכות צמיתה השעור של 30% בגין חולשת 4 גפיים והפרעה ביציבה על רקע מיאלופתיה צוארית.

...

לא מצאתי שהנתבעת התרשלה או הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, ועל כן התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה נדחית גם ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ובהתחשב בשנות המאסר שצפויות לתובע, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לחובת התובע.