קטיעת אצבע בתאונת דרכים

המערער, יליד 1992, נפגע ביום 6.3.18 בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, בגין קטיעת אצבעות כף יד ימין.

...

דרך המלך היא השבת המקרה אל הוועדה באותו הרכב, ולא שוכנעתי כי במקרה זה התקיימו הנסיבות החריגות שנקבעו בהלכה הפסוקה ככאלה המצדיקות החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ככל שקביעת הוועדה לגבי היעדר הגבלת תנועה נובעת מאי שיתוף פעולה, הוועדה תערוך בדיקה משלימה של תנועות האצבעות בימין.

ככל שקביעת הוועדה לגבי היעדר הגבלת תנועה נובעת מהממצא של תנועות פסיביות בלבד, הוועדה תנמק מדוע העובדה כי המערער ביצע תנועות פסיביות בלבד מצדיקה את הקביעה כי הוא מסוגל לשיטתה גם לכיפוף אקטיבי וכיצד הסיקה את המסקנה כי המגבלה שהפגין בכיפוף נובעת רק מעוצמתו של הגיוס השרירי כלשונה.

הינה כי כן כל המבחנים שהוצעו על ידי הפסיקה – מתקיימים, ובהתאמה הארוע בו ניפצע התובע הוא בגדר "תאונת דרכים". הנזק הנכות הרפואית כאמור, בעקבות התאונה נקטע קצה אצבע 2 בידו השמאלית של התובע.

...

עם זאת, אני מקבלת את טענתו כי השימוש שהוא עושה באצבעותיו במסגרת עבודתו – אם בהקלדה אם בדפדוף בניירת – הוא יומיומי ותכוף, כך שהרגישות בקצה האצבע גורמת להאטה בקצב עבודתו.

אין בנתוני התיק, הגם שעמדתה של הנתבעת בשאלת החבות לא התקבלה, כדי להצדיק חריגה משכר טרחה זה. סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 313,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד כדין (13% בצרוף מע"מ), וכן הוצאות משפט (על פי קבלות), לרבות אגרת בית משפט.

בחקירתו במישטרה, מסר המשיב כי אכן נהג ברכב שאינו מורשה לנהוג בו על פי דרגת רישיונו, אך לא צרך סמים אסורים, אלא תרופות מסוג מורפיום ופרקוסט וזאת כנגד כאבים מהם הוא סובל בידו הימנית, בה נקטעו 3 אצבעות בעקבות תאונת דרכים שעבר.

...

בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של עשרה חודשים, שתחל לאלתר, אך תמנה רק ממועד הפקדת רישיון הנהיגה על ידי המשיב.

נסיבות התאונה התובע תאר את נסיבות התאונה בכתב התביעה, כדלקמן: "בתאריך 14/9/05 נפגע התובע בתאונת דרכים, כאשר הוא טרק את דלת הרכב על אצבע 3 של יד שמאל...כתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע קטיעה חלקית של קצה אצבע 3 של יד שמאל". בתצהיר עדות הראשית, תאר התובע את התאונה כך: "ביום 14/9/05, בסביבות השעה 07:00, נהגתי ברכב מ.ר. 3465856, כשאבו תילך מוסא יחד עימי, ממקום מגורינו, בפזורה באיזור משמר הנגב, לשטח העבודה במושב יושיביה. בדרך עברנו בריכוז משרדי המעביד. ירדנו מן הרכב כשזה נשאר מותנע, שכן התכוונו להמשיך מיד בנסיעה, העמסנו בחלק האחורי ציוד עבודה אישי קל משקל, ומשביקשתי לסגור את הדלת ולפנות לקבינת הרכב להמשך הנסיעה, טרקתי את הדלת מבלי משים לב על אצבע 3 של יד שמאל". התובע חזר בחקירתו הנגדית על הגרסה האמורה בתצהיר ואמר "מה שאני טוען, אני טוען את האמת, זה מה שהיה. אני פתחתי את הדלת והנחתי וסגרתי את הדלת בלי שום מחשבה שאני צריך להגיע למצב הזה." גירסתו של התובע נמצאה בעיני אמינה, שכן לא מצאתי בה סתירות שיש בהן כדי להצביע על מגמתיות מסוימת אותה בחר התובע להציג.

...

סוף דבר, התובע אמנם נפגע בנסיבות אשר תוארו על ידו בתצהירו, אך נסיבות אלה, אינן בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, על כן, אין הנתבעת חייבת בפיצוי התובע בגין נזקיו.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך- 3,000 ₪ .

אצבעו נכנסה לאחד החורים שבזרוע הטלסקופית של העגורן, ובעת תנועת הזרוע – נקטעה האצבע.

האם תאונה זו היא "תאונת דרכים" כמשמעות התיבות האלה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק)? בית המשפט המחוזי (מפי כבוד השופטת נ' שרון) השיב תחילה בחיוב לשאלה זו, אולם במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה הוחלט, בהסכמת הצדדים, לבטל את ההחלטה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיקבע, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועל יסוד חומר הראיות, האם אותו עגורן הוא אמנם כלי-רכב, וזאת, "תוך קביעת ממצאים עובדתיים המעוגנים בראיות שבאו לפניו"; הדיון הובא בפני שופט אחר בבית המשפט המחוזי – כבוד השופט ש' ברלינר – שקבע כי אין המדובר, במקרה זה, ב"תאונת דרכים".

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הנלווה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

התוצאה היא כי יש לאמץ את מסקנתו כי אין המדובר כאן ב"רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.