קטיעת אצבע ביד: אחוזי נכות

רקע עובדתי ועדה רפואית לעררים שהיתכנסה במועד לא ברור בשלהי שנת 2015 [footnoteRef:1] קבעה, כי המערערת סובלת מנכות רפואית בת 81%, הכוללת את הלקויות הבאות: 65% בגין מצב אחרי קטיעה ברגל ימין לפי פריט 47(6)(ג) לרשימת הליקויים שבתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957; 15% בגין מצב אחרי קטיעה חלקית של אצבע III מימין לפי פריט 43(3)(א); 12% בגין מצב אחרי קטיעה חלקית של אצבע IV מימין לפי פריט 43(2)(ב); 5% בגין הגבלת תיפקוד של אצבע 4 מימין לפי פריט 44(4); 5% בגין הגבלת תיפקוד של אצבע 5 מימין לפי פריט 44(4); 10% בגין צלקות בגוף לפי פריט 75 (1)(ב); 10% בגין דיכאון קל לפי פריט 34 (ב); 10% בגין כאבים בעמוד שדרה מותני לפי פריט 37(4)(א) (צ"ל 37(7)(א) – ר.ב.ה); 10% בגין שינויים ארטריטים ברגל שמאל לפי פריט 35(1)(ב).

בהתאם היתכנסה הועדה בשנית ולאחר ששמעה את טענות המערערת קבעה כך: "הועדה דנה מפסק דין (כך במקור – ר.ב.ה) מיום 7/1/16. התובעת בת 44 רווקה. ליקויה קטיעה מעל הברך של הרגל כמו כן קטיעת אצבעות ביד ימין מגיל צעיר. התובעת למדה 12 שנות לימוד בערבית, ללא בגרות. התובעת יודעת כתוב וקרוא ואינה עובדת ולא עבדה. התובעת מסוגלת לעבוד בעבודות בישיבה בלתי מקצועיות כגון: פקידה כללית, קופאית כללית, טלמרקטינג, עבודות חרשתיות בישיבה. ידה הימנית שימשה (כך במקור – ר.ב.ה) כיד עזר פרט לאצבעות מסוגלת להניע את הזרוע בחופשיות. בגילה מתאימה לעבודות שהוצעו לעיל. הועדה דוחה את העירעור (צ"ל ערר – ר.ב.ה)". מכאן העירעור שבפניי.

אמנם נכון הוא שההחלטה כוללת רשימה של עבודות שהמערערת מסוגלת לכאורה לבצע, אך היא מיתעלמת משעור נכותה הרפואית הגבוהה ועל כן יש בה משום חוסר התאמה בולט בין אחוז הנכות הרפואית הגבוה לבין דרגת אי הכושר.

...

אלא שזה הוא ציון עובדות ומסקנה ולא הנמקה.

היה על הוועדה לשים אל ליבה, כי אין די בכך שתמצא עבודה כלשהי שלדעתה המערערת מסוגלת לבצע, שכן גם זו מסקנה ולא נימוק.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל והריני מורה על השבת עניינה של המערערת לבחינה של ועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכב אחר, אשר תדון בתיק כערר על החלטת הוועדה לעניין אי כושר מדרג ראשון.

לנפגע נקבעו הנכויות הבאות: ביום 5.10.1988 ארעה לנפגע תאונת עבודה, אשר גרמה לקטיעת אצבע 5 ביד ימין.

ועדה רפואית קבעה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין קטיעת אצבע, מיום 1.10.1989 (ללא הפעלת תקנה 15) (נספח 1 לנימוקי העירעור).

...

אולם, הוועדה לא קיימה דיון ולא פירטה את הנימוקים שהובילו אותה למסקנה זו. החלטת הוועדה נעדרת הנמקה ביחס להשפעה המצטברת של הנכויות והשפעת הגומלין בין הפגימות השונות, באצבע יד ימין, בכתף וליקוי השמיעה.

החלטת הוועדה אינה מאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה באופן שניתן יהיה להבין כיצד הפעילה את שיקול דעתה הרפואי והגיעה למסקנה ששלוש הפגיעות מצדיקות צירוף נכויות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

5% נכות בגין קטיעת אצבע 4 ביד שמאל.

כמו כן, בתאונה בשנת 2017 בו ניחבל בברך שמאל, לא נקבעה נכות על הברך אלא נכות נפשית בלבד בשעור 10 אחוז בלבד אשר לדעת הועדה אינה מונעת ממנו להמשיך בעבודתו וגם הוחלט שלא להפעיל את תקנה 15 מאחר ולדעת הוועדה יכול להמשיך בעבודתו.

(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח-יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצרוף הנכויות; בפיסקה זו, "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

משכך, הנני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני ועדה בהרכב אחר.

המערער הגיש בקשה לצרוף נכויות, לפי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

" הועדה הוסיפה, כי המערער החל עבודה חדשה כנהג מונית בשכר מינימאלי, וכי קיימת ירידה בהכנסתו "מרויח כ 2400-2500 ₪ בחודש". הועדה עיינה בתעוד הרפואי שעמד בפניה וכך סיכמה את החלטתה: "ועדה האזינה לדברי התובע ובא כוחו, הנכות משנת 1999 הנה ארטרודזיס של קרסול ימין, הנכות משנת 1975 הנה קטיעה של אצבעות 2-3 יד שמאל 1989 –קצה הגליל המרוחק של אגודל שמאל. כאשר עדין נשמר הגליל עצמו והציפורן. התובע חדל לעבוד בשנת 2006 עת עבר להיות נהג מונית.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר קבעה במפורש כי המערער במצבו לא הפסיק את עבודתו עקב האופי המצטבר של הנכויות אלא מציינת הוועדה, כי המערער המשיך את עבודתו ורק לאחר שבע שנים מהתאונה השלישית הוא הפסיק לעבוד.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור מתקבל.

לפיכך ביום 27.10.16 היתכנסה הועדה, ללא נוכחותו, וסיכמה את ממצאיה על יסוד החומר הקיים בתיק, כך: "לאור פס"ד שבה הועדה ועיינה בפרוטוקולים קודמים וכמו כן בתיק רפואי קודם ובדו"ח מיון ומצאה הועדה כי הטיבה בקביעותיה הקודמות עם התובע שהכירה בנזק 16 שניים (הרי בדו"ח מיון צוין כי נזק ב-4 שיניים קדמיות תחתונות בלבד) יחד עם זאת לדעת הועדה להותיר החלטתה על כנה ולא להקטין נכותו (לתקן טעות), בודאי ולא מדובר על הגדלת אחוזי נכות כלשהם בשיניים. משכך הועדה מותירה החלטה על כנה." המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי (השופטת מיכל נעים דיבנר; ב"ל 30202-11-16).

כך למשל הנכות בגין קטיעה של אצבע בידיים (פריט ליקוי 43).

...

] בעניינו, פסק הדין המחזיר השלישי הורה לוועדה "לשקול שוב את עמדתה לאור פסקי הדין המחזירים מיום 26.10.15 ומיום 16.11.17 שיעמדו בפניה במלואם. ככל שהועדה תגיע למסקנה שאין מקום לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 26.10.15, שכן העובדות שקבעה בהחלטה קודמת אינן נכונות - תנמק מדוע היא סבורה שיש בסיס להחלטה לשנות את ההחלטה הקודמת, במיוחד לנוכח העובדה שהמסמכים שעמדו בפניה בהחלטתה האחרונה, הם אותם המסמכים שעמדו בפניה גם במועד קבלת החלטתה הקודמת (מיום 10.8.14). למען הסר ספק - אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע שהועדה רשאית לשנות מקביעותיה העובדתיות הקודמות ו/או לחרוג מהוראות פסק הדין המחזיר." כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק, הוועדה התבקשה להתייחס לשאלת ניכוי מצב קודם, כלומר "לחשב מחדש את שיעור הנכות שנקבע בגין אובדן השיניים בהתאם להלכת מרגוליס, היינו תערוך מבחן "עובר ושב" באופן של חישוב נכותו הכוללת בגין אובדן השיניים, ותפחית את הנכות בגין המצב הקודם.

לאור האמור לעיל, בנסיבות המתוארות ונוכח התכנסויותיה הרבות של הוועדה בעניינו של המבקש, לרבות התכנסות וועדה בהרכב חדש, תוך שהוועדות לא מבצעות את הוראות פסקי הדין המחזירים, מצאנו כי לא יהיה זה ראוי להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה פעם נוספת, וכי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם רשאי בית הדין לקבוע את נכות המבקש[footnoteRef:10].

] סוף דבר - הערעור מתקבל.