קורת ההרמה של המנוף פגעה בתובע

הרקע והליך בתביעה שבפנינו עותר התובע כנגד החלטת הנתבע מ-14.5.14 הדוחה תביעתו להכיר בכאבים בכתפיים ובצואר כפ"ע, משלא הוכחה פגיעה ובהיעדר קש"ס. התובע, יליד 1984, עובד כמסגר בחברת מ.ב. מסגריית ברק-אשדוד בע"מ ("החברה") ומרים ומוריד משאות כבדים (מתכות) מהריצפה לשולחן העבודה בין פעמים בודדות לעשרות פעמים ביום ובמשקלים של 10-50 ק"ג (לצורך ריתוך, ריקוע ופעולות נוספות).

באשר לעבודה בידיים – העבודה היא רבגונית: יש עבודה בקורות של 200 ק"ג – לרבות ברגים ענקיים, לפעמים צריך להרים קורות כבדות לגובה.

המנוף מרים כי המתכת כבדה, מרים את החומר.

כך, קדוח חורים /הברגת ברגים, שונה מחיתוך, כיפוף, ריתוך או הרמה של פרופילים / סבכה/ משקל כזה או אחר – כשהכל תלוי הזמנות, תלוי המועד לביצוען, תוך שאין בפנינו "חלוקת" העבודה, בין התובע, לאב, למי מהעובדים שבאו והלכו תוך תקופה כזו או אחרת.

...

הזמנה יכול שתהיה פעם בחודש או פעם ב- 3 חודשים ועוד יותר מכך: תלוי בגודל ותלוי בדחיפות! מתשובתו זו ברור וכך שוכנענו, כי אכן עסקינן בעבודה פיזית, מגוונת, הגם שניתן להפריד בין פעולה אחת לשנייה ולשלישית ,פעולה שנדרש עובד במסגריה – אך אין בעדויותיהם, וכך שוכנענו, רצף פעולות חוזרות ונשנות (ולו דומות במהותן) עפ"נ משך זמן.

ובאשר לשימוש במכשירים רוטטים – מעבר לכל האמור לעיל, נוסיף ונבהיר כי באשר לריתוך – לא הוכח בפנינו משקל הקסדה, שלטענתו הוסיפה לנזק בצוואר.

לאור כל האמור – משלא שוכנענו בעובדות בעבודת התובע לביסוס הטענה לפגיעה בעבודה לפי תורת הפגיעות הזעירות בכתפיים ובצוואר – אין לנו אלא לדחות התביעה.

מר מוסטפא העיד שראה כיצד המנוף זז קצת והודף את התובע וגורם לנפילתו (למשל עמ' 41 שורות 23-29 לתמליל) ואישר כי רגלו של התובע אכן נתפשה באותו קורת מתכת המותקנת בצד ארגז המשאית (קורת מתכת המגנה על מה שנראה כמיכל שמן וארגז כלים).

הנתבע 1 עמד בעדותו (ובתצהירו) על כך שלא הייתה תזוזה של המנוף, בחקירתו סיפר לראשונה שיש מתג בשלט רחוק עליו לחץ ואשר מונע תנועה של המנוף (פרט/עובדה שמקומם לחלוטין בתצהיר ומוזר שאין בו אזכור שכזה) ולטענתו התובע אכן נפל כפי שהוא מתאר (מבחינת המקום, הזמן והפעולה שנועדה להביא לקשירת הרצועה הרביעית והאחרונה) ברם הנפילה אירעה לגירסת הנתבע כשהתובע התכופף להרים את הרצועה הרביעית ואז איבד שיווי משקל ונפל ללא מעורבות המנוף.

אילו הייתה בה גרסה מפורטת על נפילה בגלל תזוזה של המנוף, היא בודאי הייתה ראיית זהב עבור התובע, אם הייתה בה גרסה מפורטת השונה במידה מהותית מגירסת התובע כמו למשל שהוא נפגע בקטטה או מנפילת אבן מהקיר, הייתה זו אכן ראיית זהב מבחינת הנתבעת אבל עניין לנו בראייה שחוץ מזה שהיא "פרווה" (לא בשר ולא חלב) לא ניתן לומר עליה דבר.

...

יחד עם זאת אין משהו בעדותם שיכול להביא למסקנה שאין לקבלה, עד ישיר אחר לתאונה-הנתבע 1 לא באמת יכול היה להגן על מלוא גרסתו ולכן, גם אם באחוזים ספורים, עמד התובע בנטל להוכחת גרסתו.

היות וכאמור אין ראיות על הסדר פדיון (ובכלל) נראה כי נקודת איזון ראויה היא פיצוי בגין מחצית מימי המחלה קרי "ניכוי" חודש אחד מתוך החודשיים בהם שולם שכר על חשבון ימי מחלה והתוצאה היא חישוב לפי 6.5 חודשי אי כושר/הפסד שכר.

סה"כ הנזק הנפסק עומד על 252,000 ₪ אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 252,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הוא החנה את המשאית במרחק של כשמונה מטרים מהקורות וניגש לעמדת ההפעלה של המנוף הממוקמת בין הקבינה של המשאית לבין הארגז: "העברתי את המנוף לנקודה המתאימה מעל הקורות. יש לציין כי המנוף פועל, רק כשמנוע המשאית עובד. קשרתי את הקבוצה הראשונה של הקורות, שהיו במשקל של 400 ק"ג, ברצועות מתאימות, וחיברתי אותן לאנקול. חזרתי לעמדת ההפעלה, והתחלתי בהנפה של הקורות, תוך כדי שאני בודק את הזוית של המטען. עקב משקלו של המטען ואורכן של הקורות, יש צורך להרימם לגובה המתאים. לאחר מכן, התחלתי לצודד את הקורות לכיוון נקודת הפריקה. בשלב כלשהוא, כאשר הקורות נעלמות מטווח הראיה, יש צורך לעצור את הצידוד ולסובב את הגוף לצד השני, בכדי להשאר בקשר עין עם המטען. כשעצרתי את הצידוד, נשמטה לפתע, לפחות אחת מהקורות, ופגעה בחלק האחורי של גופי, באיזור הצואר והגב העליון, והתגלגלה לאורך גופי ופגעה גם ברגלי". בתצהיר עדותו הראשית ציין: "התאונה אירעה במהלך הורדת קורת עץ במשקל של כ – 250 ק"ג באמצעות מנוף הדראולי המהוה חלק מהמשאית ותוך ניצול הכוח המכאני של הרכב, עת נפלה קורת העץ מהמנוף ופגעה בי...יודגש כי המנוף הנו חלק אינטגראלי וקבוע במשאית, ומופעל על ידי שימוש בכוח המנוע של המשאית – מכאן, שהמנוף פועל רק כשמנוע המשאית עובד". התובע הציג את הודעתו למישטרה מיום 27.7.09 שם נרשם: "בעת הרמת קורות עץ עם המנוף של המשאית החליקה קורת עץ במשקל של 400 ק"ג בערך ופגעה לי בגב". במסמך הפינוי ממד"א מאותו היום נרשם: "חשד לפגיעת עמ"ש...חבלה בגב וברגליים". בתעודת חדר המיון בבית החולים לניאדו מאותו היום נרשם: "במסגרת עבודתו חפץ כבד נפל ממנוף על גב עליון...כאבי גב. קושי בנשימה". בסיכום המחלה מהמחלקה האורתופדית בבית החולים לניאדו מיום 30.6.09 נרשם: "לדבריו, ביום קבלתו בעבודה חפץ כבד נפל על גבו". במכתב שיחרור מהמרכז רפואי רבין מיום 5.7.09 נרשם: "יום טרם קבלתו נפלה על גבו קורה במשקל כ – 400 ק"ג, כתוצאה מכך נפל קדימה ונחבל בשתי רגליו". במסמך רפואי מיום 24.5.10 נרשם: "נפגע בתאונת עבודה ב 29.6.09 כאשר קורה כבדה נשמטה ממנוף ופגעה בגבו ורגלו השמאלית". במסמכים רפואיים רבים לאורך השנים מוזכרת נפילת קורה, ללא אזכור רכב או מנוף מעורב.

...

מכלול הנתונים תומך דווקא במסקנה, כי שיעור ההכנסה במחצית הראשונה של שנת 2009, עד התאונה, דומה לזה שהיה בשנים 2007 – 2008, וכי שיעור זה צריך לשמש מדד לחישוב הפסדי התובע.

לאור כלל האמור, אני סבורה כי אין מקום לקבוע כי התובע מוגבל באופן מלא בתפקודו ובהשתכרותו.

אני סבורה כי, בנסיבות העניין, יש לפעול על פי ההנחה הקובעת כי הפגיעה התפקודית היא כשיעור הנכות הרפואית.

בתצהירו טען התובע, כי הוא נידרש להרמת הקורות באמצעות מנוף, קמילון, או פלשינצוק (גלגלת הרמה ידנית) כאשר בעת השמוש במנוף, בקמילון או בפלשינצוק, הוא נידרש למשיכה בכוח של השרשרות כאשר שתי הידיים מורמות כלפי מעלה ומחזיקות את השרשרות.

אין חולק כי התובע ביצע עבודה פיזית קשה ואולם, הלכה היא כי בעבודה פיזית קשה כשלעצמה, אין די. משעולה מהראיות כי תנועות התובע בעבודתו היו מגוונות ומשתנות, לא ניתן לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומן של פגיעות זעירות חוזרות ונישנות על פי תורת המקרוטראומה ודין התביעה להדחות.

...

הכרעה בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, לא מצאתי כי הוצגו ראיות שדי בהן כדי להקים את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תנועה חוזרת ונישנית אצל התובע העשויה להוות פגיעות על דרך המיקרוטראומה.

אין חולק כי התובע ביצע עבודה פיזית קשה ואולם, הלכה היא כי בעבודה פיזית קשה כשלעצמה, אין די. משעולה מהראיות כי תנועות התובע בעבודתו היו מגוונות ומשתנות, לא ניתן לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומן של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות על פי תורת המיקרוטראומה ודין התביעה להידחות.

על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

כך, בע"א 5919/96 אשטרום חברה להנדסה בע"מ נ' רשלין פ"ד נ(3) 697 (1996) נפגע אדם מקורה שהורמה על ידי מנוף (שהיה חלק מרכב) לאחר ששוחררה אחיזת המנוף בקורה והתאונה הוכרה כ'תאונת דרכים'.

בע"א 3999/97‏ כהן נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 651, 655 (1999) נאמר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי אם הורמה פלטת בטון על ידי מנוף שהורכב על משאית; והפלטה נשמטה כתוצאה מנענוע הפלטה, "שמיטת הפלטה מן הרצועות היא תוצאה של פעולה ידנית. נענוע הפלטה על-ידי המערער והנהג הן פעולות שאין בהן ניצול כוחו המכני של הרכב. בכך ניתק הקשר הסיבתי העובדתי בין פעולת המנוף להתרחשות התאונה []". כמו כן, במקרים שנידונו בע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' אבו זלאם, פ"ד נה(5) 485 (2001), רע"א 9147/05‏ כלל חב' לביטוח בע"מ נ' צעיר (21.8.2007); וע"א (מחוזי חי') 65581-10-13‏ מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שבל (12.8.2014), נקבע כי התאונה לא ארעה עקב שימוש בכוח המכני של מלגזה אלא עקב פעולות של התובעים שם שארעו לאחר שהמלגזה הגיעה "ליעדה", כשבכך התמצתה תרומתה של המלגזה לארוע [] בעניינינו, ניצול הכוח המכני של המנוף היה גורם ממשי לקרות התאונה, בשל הכוחות המנוגדים שפעלו, וניתן לומר כי הסיכון שהיתממש מצוי במיתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המכני בייעוד הלא-תעבורתי של הרכב.

...

על אף השפעת כוח המשיכה, השפעת הנהג על גרימת התאונה דומיננטית ועל כן המסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי עומדת גם במבחן השכל הישר.

כך נותחו הדברים (שם בפסקה 19): "איני סבור שיש לראות בפעולת האב אירוע שמנתק את הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המיכני לפגיעה במערער. לאורך כל פעולת החיתוך, המנוף חבק והחזיק בעמוד תוך כדי ניצול הכוח המיכני שבמנוף. שילוב הכוחות שפעלו, זה שמקורו במנוף בהחזיקו את העמוד, וזה שמקורו בחיתוך העמוד באמצעות המסור החשמלי – הם שהובילו ל"קפיצתו" של העמוד וזרוע המנוף כלפי מעלה, ואזכיר כי בית המשפט המחוזי קבע כי המסקנה המסתברת היא שהעמוד וזרוע המנוף פגעו בפיגום שעליו עמד המערער.

סיכום האירוע בו נפגע תמימי הוא 'תאונת דרכים' לפי החוק שכן הוא חוסה תחת החזקה החלוטה המרבה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב". נוכח כך, ונוכח ייחודה של עילת התביעה מכוח החוק (סעיף 8 לחוק), התביעה כנגד חרבאוי נדחית.