קוליטיס כיבית כמחלת שירות

עניינה של התביעה בהחלטת הנתבע מיום 13.2.2018 לדחות את תביעתו של התובע מיום 12.8.2017 להכרה במחלת קוליטיס כיבית כפגיעה בעבודה, שכן לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

ד.2 על רק פנייתי בתלונה גלויה למבקר המדינה על רקע מעשי שחיתויות מצד הממונה ופניית יחידת הבקורת במשרד המבקר לעוזרת הממונה לקבלת מידע ומסמכים, ביום 27.11.04 (צ"ל- 27.12.04 –ד.י.) הוציא הממונה הודעה לפיה עובדי יחידת המחשב במועצה כפופים מעתה ואילך למר יעקב אפלבוים (הממונה על מחשוב מועצת הצמחים) וביום 28.12.04 שלח מנהל רשת המחשבים במועצה, הכפוף לי, הודעה לספקי המועצה ונותני שירותי המיחשוב שלה עם העתקים לממונה ולמנהלי האגפים, לפיה יש להוציא אותי מכל סוגי החשבונות ההרשאות והכניסות למערכות ותוכנות המועצה.

...

ביום 2.11.2020 השיב הנתבע לתגובת התובע, בין היתר כך: "4. אין חולק כי ההתכתבויות שנערכו בזמן אמת הינן הראיה האובייקטיבית היחידה לאשר התנהל בזמן אמת על אחת כמה וכמה שהתובע מבקש לסמוך תביעתו על עדותו היחידה מחד ועל חלקי המסמכים מנגד כפי שהגיש וללא שיש בידי בית הדין הנכבד את התמונה העובדתית המלאה לצורך הכרעה בתביעה דנן." ביום 13.12.2020 נעתר בית הדין לבקשת הנתבע והורה לתובע להמציא את "פניותיו מחודש ספטמבר 2004 לועד עובדי מועצת הלול ואל מבקר המדינה...". ביום 21.12.2020 הגיש התובע הודעה לתיק, אליה צירף שני מסמכים – "מכתבים אנונימיים מ-9/04. 1. מכתב מיום 6.9.04. 2. מכתב בלא תאריך." ביום 21.1.2021, לאחר קבלת המסמכים הנזכרים בסעיף 10 לעיל, הודיע הנתבע כי הוא עומד על דחיית התביעה.

לסיכום, התובע לא הרים את נטל ההוכחה לשכנענו כי האירוע הראשון, הן מהפן האובייקטיבי והן מהפן הסובייקטיבי, אכן התרחש.

לפיכך, אנו סבורים כי מהפן האובייקטיבי, הודעת הממונה בעניין ההרשאות יכולה לעלות כדי אירוע מיוחד לגבי התובע, שכן ניתן לראותו כאירוע מובחן, הגם שהוא בא על רקע המתח המתמשך אשר בא על רקע הקפאת התקציב ועניין האתר.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בהקשר זה נאמר בעיניין דואניאס, פסקה 22: "בעיניין זה מקובלת עלי עמדתו העקרונית של המשיב המגובה גם בעדותו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו עמוד 111 לפרוטוקול), שכאשר עסקינן בנטילת אנמנזה בחדר מיון, המיתמקדת כאמור בפיתרון הבעיה הספציפית שלשמה הגיע החולה, היא עשויה להיות 'אנמנזה מתגלגלת'. כלומר, התשאול הראשוני עשוי להיות מקוצר, אם בעקבותיו ברור לרופא מה סביר להניח שהוא מקור הבעיה; אין עליו חובה להאריך בהיסטוריה הרפואית של מחלת הקוליטיס הכיבית, כבעניינינו, אם לא סביר בעיניו שהיא המקור לכאביו של החולה. לעומת זאת, אם במהלך הבדיקה הקלינית והרקטלית היו ממצאים נוספים הקושרים את התסמינים למחלה זו, או אז היה עליו לבצע תישאול מקיף יותר על אודותיה". באותו הקשר נקבע לגבי ההתייעצות עם מומחים נוספים (פסקה 23, בעיניין דואניאס): "אכן, פעמים רבות מצופה מרופא מטפל להיוועץ ברופאים בעלי מומחיות או כאלו שטיפלו בחולה בעבר (ראו למשל עניין דינבר, עמוד 609); מטבע הדברים, הוועצות כזו שכיחה כאשר עסקינן בעיניין מורכב, הדורש הוועצות עם בעלי מומחיות מתחומים שונים. ברם, אין מקום לומר שהעדרה של הוועצות כזו, שעה שהרופא המטפל לא רואה קשר בין התלונה שלפניו ובין הטיפול שקבל החולה באותו הקשר, עולה כדי רשלנות". כנגד עמדתם של המומחים מטעם הנתבעת ובית המשפט, עמדה בודדת לבדה עמדתו של המומחה מטעם התובע, פרופ' טישלר.

הקשר הסיבתי בין הביקור הראשון לבין הארוע המוחי בביקור השני מתחילת ההליך היה ברור כי על התובעים לעמוד בנטל כפול: ראשית – להראות שיש בהתנהגות רופא המיון משום התרשלות, ושנית – להראות כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הארוע המוחי שבו לקה המנוח ביום 14/10/2002 ( ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 4 (12/8/2010); עניין דואניאס, פיסקה 13).

...

שנית, סבורני כי אין בסיס לטענה; שכן, הרישום בטופס חדר המיון היה די מפורט והוא כלל: רישום של הרקע הסוכרתי של המנוח, הטיפול התרופתי שהוא מקבל, התלונה בגינה הוא הגיע למיון, בדיקה גופנית מפורטת, וכן דיאגנוזה ברורה של חולשה והיפרגלקמיה, וכן המלצות מפורטות להמשך טיפול לאחר השחרור.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, חרף ההשקעה הרבה של הנתבעת בניהול התיק, אני מחליט לפסוק הוצאות על הצד המתון, וזאת בשים לב לנסיבות הטרגיות של המקרה, ולחייב את התובעים לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, והוצאות משפט שכוללות את שכר המומחים הרפואיים שבהם נשאה הנתבעת.

(2).בנוגע לעוצמת הקשר, היינו נדרשת דרגת היסתברות גבוהה שאכן השרות גרם או החמיר את המחלה, נראה לנו כי בחוות דעתו של פרופ' רטן אין כדי לתמוך בקיומה של אסכולה רפואית הרואה קשר שהוא בבחינת היסתברות של "מתקבל מאד על הדעת". בעיניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוות דעתו של פרופ' עינת כי אין עדיין אסכולה רפואית כנטען על ידי המערערת ולמעשה הסיבה לדלקת הכיבית של המעי הגס, (קוליטיס) איננה ידועה.

...

איננו מקבלים טענותיו של המערער בעניין זה. ראשית משפטו נגרם בגלל פעולתו הרצונית שלו.

אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור.

הערעור נדחה.

בנוגע לעוצמת הקשר, היינו נדרשת דרגת היסתברות גבוהה שאכן השרות גרם או החמיר את המחלה, נראה לנו כי בחוות דעתו של פרופ' רטן אין כדי לתמוך בקיומה של אסכולה רפואית הרואה קשר שהוא בבחינת היסתברות של "מתקבל מאד על הדעת". בעיניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוות דעתו של פרופ' עינת כי אין עדיין אסכולה רפואית כנטען על ידי המערערת ולמעשה הסיבה לדלקת הכיבית של המעי הגס, (קוליטיס) איננה ידועה.

...

המערערת טוענת כי יש לקבל את ערעורה בשים לב למספר דברים: תקופת שירותה בכללותה התאפיינה בתנאי שדה קשים שכללו לינה בשדה ובהיעדר תנאי הגיינה כך שנאלצה לעשות צרכיה בשדה ולאכול בתנאים לא היגייניים בסמוך למחראות.

בנוגע לעוצמת הקשר, היינו נידרשת דרגת הסתברות גבוהה שאכן השירות גרם או החמיר את המחלה, נראה לנו כי בחוות דעתו של פרופ' רטן אין כדי לתמוך בקיומה של אסכולה רפואית הרואה קשר שהוא בבחינת הסתברות של "מתקבל מאד על הדעת". בעניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוות דעתו של פרופ' עינת כי אין עדיין אסכולה רפואית כנטען על ידי המערערת ולמעשה הסיבה לדלקת הכיבית של המעי הגס, (קוליטיס) איננה ידועה.

לא שוכנענו במקרה זה מחומר הראיות כי היו בתנאי שירותה של המערערת ובכלל זה האירועים שמנתה הפיגוע במחנה יהודה, אסון המכביה ועצם שירותה כלוחמת מג"ב, היוו תנאי מתח נפשי, חריג בנסיבות הספציפיות של המקרה וכן לא הוכחו תנאי הגיינה ירודים או זיהום שהיה בהם כדי לגרום לאחת ממחלות IBD באופן כללי לא למחלה נשוא הדיון באופן ספציפי.

אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור.

בנוגע לעוצמת הקשר, היינו נדרשת דרגת היסתברות גבוהה שאכן השרות גרם או החמיר את המחלה, נראה לנו כי בחוות דעתו של פרופ' גולדין אין כדי לתמוך בקיומה של אסכולה רפואית הרואה קשר שהוא בבחינת היסתברות של "מתקבל מאד על הדעת". בעיניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוות דעתו של פרופ' עינת כי אין עדיין אסכולה רפואית כנטען על ידי המערערת ולמעשה הסיבה לדלקת הכיבית של המעי הגס, (קוליטיס) איננה ידועה.

...

מקובלת עלינו דעתו של פרופ' עינת כי בעיניינה של המערערת, אין כל הוכחה שהיה קיים גורם סביבתי הקשור לשהייה בצבא אשר גרם להופעת המחלה.

סיכומו של דבר, מחומר הראיות לא שוכנענו כי מתח נפשי, תנאי הגיינה ירודים או זיהום גורמים למחלות IBD למעט מקרים קיצוניים.

אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהח' המשיב ואנו דוחים את הערעור.