קברנומה כתוצאה מלחץ נפשי בעבודה

לפי חוות הדעת של ד"ר רפאלי, קברנומות מוחיות הן "צבר ערוצים פתולוגי של כלי דם מורחבים... קברנומות הן מולדות (חלקן אף משפחתיות תורשתיות) או נוצרות מחדש...", כאשר "ניתן למצוא קשר אפשרי נסיבתי ישיר בין החשיפה המתמדת של הנפגע ללחץ פיזי ונפשי במסגרת עבודתו... ובין אותה תאונה במהלך 2007... בעטיה סבל מדימום מוחי מהקברנומה". ד"ר רפאלי הסביר כי במהלך לחץ פיזי ונפשי מופיעים שינויים המודנמיים במערכת הורידית, תופעה המכונה אפקט Valsalva, וכתוצאה מכך נוצר גודש בורידי הצואר הראשיים הגורם ללחץ במערכת הנקוז הורידית של המוח.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, לחוות הדעת של המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

משכך, לא מצאנו הצדקה להפנות שאלות הבהרה נוספות לד"ר קרני או למנות מומחה רפואי אחר או נוסף.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המומחה קבע כי "ד"ר רפאלי מצטט לא מעט עבודות אשר סוקרות מקרים של דימומים בהקשר של קברנומה, אולם באף אחת מהם לא מצוין כי הדימומים נטו להתרחש יותר בעטיין של נסיבות שלכאורה היו כרוכות בתמרון...כמו הרמת משאות או במאמץ גופני". העובדה שהמומחה כתב כי ניתן להעלות על הדעת כי מבחינה עקרונית יתכן קשר בין הלחץ הורידי ללחץ בקברנומה אינה סותרת את קביעתו בדבר אי קשר סיבתי, אלא אדרבא- מעידה כי המומחה מודע להתכנות הקשר אך סבור כי אין קשר סיבתי בעינינו של התובע.

כמו כן, המומחה כלל איננו צריך להתייחס לדחק נפשי, שהרי כבר בית הדין הבהיר בהחלטתו מיום 10.6.15 כי לא נקבע בתשתית העובדתית כי הארוע אירע כתוצאה מלחץ נפשי חריג.

...

כן לא מצאנו כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחה נוסף.

עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי הן קוהרנטיות ולא מצאנו כל סתירה ביניהן.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את בקשת הנתבע למנות מומחה נוסף בתיק.

לגירסת התובע, מחלת הקברנומה אשר קיננה בגופו התפרצה בשל ארוע חריג אשר קרה בעבודה כתוצאה מלחץ נפשי חריג ולחץ פיזי חריג.

...

יש לדחות את התביעה אף באשר לפן הרפואי, שכן המומחה מטעם בית הדין קבע כי לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל ל-50% קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בו לקה התובע.

מכל המפורט לעיל, לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.

בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, אנו דוחים את התביעה וקובעים כי אין קשר בין עבודתו של התובע לבין המחלה ממנה הוא סובל.

לגירסת התובע, מחלת הקברנומה אשר קיננה בגופו התפרצה בשל ארוע חריג אשר קרה בעבודה כתוצאה מלחץ נפשי חריג ולחץ פיזי חריג.

...

בהתייחס להבדלים בין גרסתו של התובע לבין הפרטים המופיעים בתעודת המשלוח אליהם התייחס ב"כ הנתבע בסיכומיו – אנו סבורים שמדובר בהבדלים שאינם אקוטיים ואשר נובעים מפרק הזמן הארוך שחלף בין מועד האירוע למועד העדות, ובכל מקרה – לא מדובר בסתירות מהותיות.

איננו מוצאים כל רלוונטיות להיסטורית שימוש בסמים של התובע, וכלל לא ברור מדוע הנתבע מעלה נקודה זו. באשר לפסק דין לב ופרק הזמן הארוך שחלף בין מועד האירוע התאונתי למועד אשפוזו של התובע – אנו סבורים שלאור ההסבר של ד"ר רפאלי – נותן חוות הדעת מטעם התובע – אין מקום לדחות תביעתו של התובע רק בשל עניין זה, אלא יש מקום להפנות למומחה שיתמנה על ידי בית הדין שאלה מיוחדת בעניין.

מכל המפורט לעיל – אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה בתחום הנוירולוגיה על מנת שיחווה דעתו האם יש קשר בין מועד התפרצות מחלת התובע ובין מחלת התובע לבין תנאי העבודה ביום 2.7.2007.

ביום 12.9.2019 השיבה המומחית על השאלות שהופנו אליה, זאת לאחר תאור המקרה והתלונות, אחריהן הגיעה למסקנה הבאה: "מדובר באדם בריא, שפיתח דימום תוך מוחי קטן מאוד, עם ספיגה מהירה והתאוששות קלינית מצוינת 24-48 שעות לאחר שיחה טעונה לחץ נפשי בעבודה. השאלה המרכזית בתביעה זו הנה האם הופעת הדמם הייתה תוצאה של אותה שיחה טעונה יום קודם לכן.

לתובע לא היו גורמי סיכון ידועים, כמו יתר לחץ דם, אבל מתוך המסמכים בתיק לא ניתן לשלול קיום גורמים כמו הפרעת קרישה או מבנה אבנורמלי של כלי דם (AVM, קברנומה).

...

ביום 12.9.2019 השיבה המומחית על השאלות שהופנו אליה, זאת לאחר תיאור המקרה והתלונות, אחריהן הגיעה למסקנה הבאה: "מדובר באדם בריא, שפיתח דימום תוך מוחי קטן מאוד, עם ספיגה מהירה והתאוששות קלינית מצוינת 24-48 שעות לאחר שיחה טעונה לחץ נפשי בעבודה. השאלה המרכזית בתביעה זו הינה האם הופעת הדמם הייתה תוצאה של אותה שיחה טעונה יום קודם לכן.

בענייננו סבור התובע כי יש לקבל את התביעה חרף קביעת המומחית להעדר קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי בשל כשלים שנפלו בה או לחלופין למנות מומחה נוסף בהליך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים את חוות הדעת והתשובות שניתנו לשאלות ההבהרה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להורות על מינוי מומחה נוסף בהליך וכי דינה של התביעה הינה דחייה, תוך אימוץ חוות דעת המומחית.

סוף דבר משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי, אני מורה על דחיית התביעה.