קבלת תביעה חלקית: הלוואה חוץ בנקאית בניגוד לחוק

בהתאם, סוכם בין הצדדים כי מועד הפרעון יידחה, בתמורה למסירת שיק חלופי אשר מועד פרעונו 1 בינואר 2019, הוא השיק נשוא תביעה זו. משלא ניפרעה ההלוואה גם במועד זה, הציגה התובעת את השיק לפירעון, ועם הצגתו, כאמור, הוא סורב מסיבת "ניתנה הוראת ביטול". משחולל השיק, הגישה אותו התובעת לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, הוגשה ההיתנגדות, ההיתנגדות התקבלה, והדיון הועבר לבית המשפט כאן.

בהמשך, ביקשה הנתבעת לתקן את הגנתה ולטעון כי מדובר בהלוואה אשר ניתנה כהלוואה חוץ בנקאית, ובנגוד להוראות החוק.

במסגרת ההליך דנן, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לגילוי מסמכים ומתן מענה לשאלון, ולטענתה היא קיבלה גילוי ותשובות חלקיות מטעם הנתבעת.

לפי הנתבעת, על אף שמדובר בתביעה שטרית, הוראות הדין בדבר הלוואות חוץ בנקאיות חלות על השטר נשוא הנידון, לכן יש לבחון אותו גם על פי הוראות אלה, והנטל להוכיח כי שטר זה ניתן כשורה מוטל על התובעת.

...

בנוסף לאמור, לא מקובלת עליי גישתה של הנתבעת, אודות ההקבלה בין דיני שטרות לבין דיני הלוואות חוץ בנקאיות, בשלב הדיון הנוכחי , בשלב שטרם הוכרעה הטענה בדבר מתן שטר ללא הרשאה , על כל המשתמע מכך, כן בשלב בו עדיין לא גולו נסיבות מתן ההלוואה, זאת בשונה מהפסיקה שתמכה בה הנתבעת את טענותיה.

מכל המקובץ לעיל, דין הבקשות לגילוי מסמכים מטעם הצדדים להתקבל באופן חלקי , כפי שפורט לעיל.

ודין הבקשה להוצאת מסמכים להידחות.

נטען כי הסכום הנתבע בתביעה, 414,000 ₪, הנו סכום הקרן בלבד שנותר, בגין הלוואה שהייתה במקור 450,000 ₪, ותוך הפחתת סך 36,000 ₪, שהוחזרו כאמור, באמצעות 2 תשלומים ראשונים שנפרעו בשיקים שנמסרו, כאשר בתביעה לא נכלל כלל מרכיב של ריבית, כך שאין תוקף ורלוונטיות לטענת הנתבעים , בהקשר של פעולות או דרישות בנגוד לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

נטען כי לגבי ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪, קיים השתק שפוטי, שכן התובע לא מזכיר הלוואה זו כלל בתלונתו במישטרה, וביחס למעללי אלופי, מה שמלמד, שאין גם ממש בטענות ביחס לנתבעים כאן, ובהקשר זה. הכרעה לאחר עיון בחומר ושמיעת הצדדים, לרבות דיון לניסיון מיצוי הסדר שלא עלה יפה, אני מחליט לקבל את התביעה, בקשת הבצוע כנגד נת' 3, ובקשר לשיקים נשוא ההלוואה הראשונה, ע"ס 200,000 ₪, באופן חלקי, וכאשר התביעה מתקבלת בערכי קרן ההלוואה, 200,000 ₪, פחות הסכומים ששולמו ונפרעו, ב-12 השיקים הראשונים שנמסרו בקשר אליה, בסך 141,708 ₪, כך שנקבעת יתרת קרן לתשלום בסך של 58,292 ₪ , בה תחויב הנתבעת 3.

...

נטען כי לגבי ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪, קיים השתק שיפוטי, שכן התובע לא מזכיר הלוואה זו כלל בתלונתו במשטרה, וביחס למעללי אלופי, מה שמלמד, שאין גם ממש בטענות ביחס לנתבעים כאן, ובהקשר זה. הכרעה לאחר עיון בחומר ושמיעת הצדדים, לרבות דיון לניסיון מיצוי הסדר שלא עלה יפה, אני מחליט לקבל את התביעה, בקשת הביצוע כנגד נת' 3, ובקשר לשיקים נשוא ההלוואה הראשונה, ע"ס 200,000 ₪, באופן חלקי, וכאשר התביעה מתקבלת בערכי קרן ההלוואה, 200,000 ₪, פחות הסכומים ששולמו ונפרעו, ב-12 השיקים הראשונים שנמסרו בקשר אליה, בסך 141,708 ₪, כך שנקבעת יתרת קרן לתשלום בסך של 58,292 ₪ , בה תחויב הנתבעת 3.

התביעות בתיק 46940-03-15 ובתיק 33495-09-15 נדחות, ולמעט לגבי שיק 325 שבתיק 33495-09-15 (וכאמור לעיל).

התביעה הכספית בתיק 62886-11-15 נדחית.

התביעה בקשר לסדרת השיקים המודפסים כאמור בסעיף 1 התקבלה בחלקה, ויתרתה נדחתה, משכך כל צד יישא בהוצאותיו בהקשר זה. בגין דחיית שאר בקשות הביצוע והתביעה הכספית, ישלם התובע לנת', ביחד ולחוד, סך של 75,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לאחר עיון בחומר שבתיק הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל התביעה בחלקה כלהלן, ואלו נימוקי: לאחר שמיעה ונוכח כלל החומר שבתיק והעדויות , אני סבור כי למעשה אין מחלוקת אמיתית בענינים כלהלן: התובעת הנה חברה שתחום עיסוקה בין היתר בניכיון שיקים.

מאידך , עולה בבירור מן החומר שהנתבע , היה בעל דברה של התובעת בעיסקות, קיבל את הכספים, לא היה מוגבל לעשות בהם שימוש מבחינת התובעת, בפועל נעשה בכספים שימוש גם אם חלקי, לגירסת הנתבע, לטובתו, ובקשר לפרויקטים/עבודות בהן היה מעורב .

מן החומר שבפני עולה כי הנתבע עצמו, שעומד על טענת סף של הלוואה, שתנאיה לא פורטו בתביעה, ובנגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות , מציין בזמן אמת, כי מדובר בעסקת ניכיון ולא עסקת הלוואה, ראה שורה 7 בעמ' 7 לתימלול הקלטה שצורף.

...

לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף.

בקשר לפריסה מ 13.7.11, ספציפית , ובקשר למס' עסקאות נוספות, שצורפו לתצהיר המשלים של התובעת, הוכח להנחת דעתי, ולא נסתר, שהנתבע חתום על טופס הצהרת מבקש שירות, יחד עם זאת אני מקבל שאין בחתימה זו, ללמד על התחייבות כללית לחבות אישית של הנתבע , בכרטסת שעל שמו ואצל התובעת , ואולם בטפסים האמורים יש להחליש טענת הנתבע למעורבות כשליח גרידא בלבד.

משכך אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת 40% מסכום התביעה , ובסך של 47,425 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה , ועד למועד התשלום בפועל .

בנסיבות העניין , והתוצאה שלעיל , ובהתחשב גם בכשל הדיוני שלפתח התובעת , לענין מועד הגשת ראיות משלימות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 20.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה) את התביעה באופן חלקי וקבע כי המבקשים נדרשים לשלם למשיב סך של 2,400,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח את השבת ההלוואה והריבית החלה עליה רבץ לפתחם של המבקשים, והם לא עמדו בו ולא הביאו "ולו בדל ראייה להוכחת טענתם". בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים כי הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה מנוגדת לריבית המאקסימאלית המותרת לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק הסדרת הלוואות), שכן סעיפי החוק המגבילים את גובה הריבית אינם חלים על הסכום אותו לוו המבקשים.

...

לאחר עיון בטענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית אפוא.

לגבי סכום התביעה טענו כי הסכם ההלוואה עמד על סך 20,000 ₪ ובקשת הבצוע הוגשה על סך של 30,000 ₪ וזאת בנגוד להוראות סעיף 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

זאת ועוד עיון בבקשת הבצוע, אשר הפכה לכתב התביעה עם קבלת ההיתנגדות, מלמד כי בנגוד להודאתה בהליך זה כי המדובר בשטר חוב שניתן להבטחת תשלום הלוואה, התובעת ציינה בבקשת הבצוע פרט לא נכון כאילו השטר לא ניתן במסגרת החזר הלוואה.

לאור כל זאת, אני סבורה כי גם לו הייתי דוחה טענת הפרעון של הנתבעים, לא היה מקום לקבל את התביעה במלואה, והיה מקום להדרש לטענתה החילופית של התובעת לעניין קבלת התביעה באופן חלקי.

...

סוף דבר לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, ובהיעדר גרסה משכנעת מצד התובעת לפשר החזקת שטר החוב המקורי בידי הנתבע, ולאור מכלול הנסיבות שהתבררו, לרבות אופן התנהלות התובעת בהגשת הבקשה לביצוע כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני מקבלת את גרסת הנתבע כי שטר החוב המקורי הוחזר לו ביחד עם מסמכי ההלוואה כראיה לפירעון הלוואה.

אשר על כן התביעה כנגד הנתבעים נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪.