קבלת שומה לאחר תיקון 84 לחוק

אפשרות להגשת חוות דעת מעין זו אינה מופיעה כיום בחוק התיכנון והבניה, לאחר שבוטלה במסגרת תיקון 84 לחוק (שהתפרסם בס"ח תשס"ח 2165, מיום 10.7.08 בעמ' 632)] בעקבות משא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר קבלת השומות, נכרת ביניהם, ביום 21.9.99, הסכם היטל ההשבחה.

...

עניינה של התביעה בדרישה של התובעת שהנתבעים ישלמו לה סכום של כ-130,000,000 ₪.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לחייב את התובעת במלוא ההוצאות של כל אחד מהנתבעים.

כמו כן אני מחייב את התובעת בשכ"ט עו"ד של כל אחת מקבוצות הנתבעים (הנתבעים 1 ו-2, הנתבעת 3 והנתבעת 4) בסכום כולל של 350,000 ₪ (ובסך הכל בסכום כולל של 1,050,000 ₪).

סוף דבר התביעה נדחית.

" סעיף 4(4) לתוספת לחוק קובע מתוה לעריכת שומה לצורך תשלום היטל ההשבחה: "החליטה הוועדה המקומית על דחיית עריכת השומה עד למימוש הזכויות, רשאי כל בעל מקרקעין לידרוש מהוועדה המקומית לאפשר לו לשלם מיד את ההיטל החל עליו; משנתקבלה דרישה כזו, תערך שומת ההשבחה לגבי מקרקעין אלה תוך 90 ימים מיום קבלת הדרישה". אלו היו פני הדברים טרם תיקון 84 לחוק.

עם זאת, קביעת וועדת הערר, לפיה יש להחיל את הוראות תיקון 84 לחוק אף ביחס לשומת אברהם - נכונה ואין להתערב בה. לעניין זה, יפים דברי בית המשפט העליון בפס"ד דירות יוקרה: "הוראה זו אמנם אינה חלה על האירועים נשוא ערעור זה, שכן היא חוקקה לאחר התרחשותם, אך יש בה כדי להקרין על המשמעות שראוי לצקת אל תוך המסגרת הנורמאטיבית הרלבנטית לפרשה". יוצא, כי החלטת וועדת הערר מעוגנת בדין ובהלכה הפסוקה ואין להתערב בה. סיכום וועדת "לודים" חרגה מסמכותה משהכינה שומה מוסכמת לכאורה, שלא בהתאם להוראות הדין.

...

יוצא אפוא כי בעקבות פנייתו של עו"ד אשד, הכינה הוועדה "שומה מוסכמת" - ממש כך! הגם שלא הוכנה על ידה שומה במועד שנקבע בחוק וחרף העובדה שלא הוצגה 'שומה אחרת' מטעם בעלי המקרקעין – הכינה הוועדה, באמצעות השמאית אברהם, שומה "מוסכמת". כך, הצהירה השמאית אברהם בפתח השומה שערכה: "כפי שנמסר לי על ידך (מר ארז שלום – ו.מ) שומה זו מהווה שומה מוסכמת על הוועדה ועל בעלי הנכס וזאת על פי סיכום אשר נערך בין הועדה לבעל הנכס". הכיצד? מאין שאבה הוועדה סמכות לערוך שומה מוסכמת לכאורה, שלא על פי הדין ותוך עקיפת הוראות החוק? ללא הכנת לוח שומה או שומה מטעמה, אף מבלי שהוצגה בפניה 'שומה אחרת'?! התנהלות הוועדה חרגה מסמכותה.

משנה תוקף למסקנה זו, נוכח העדר מימוש זכויות במקרקעין, אלא לאחר חלוף למעלה מ – 5 שנים ממועד עריכת השומה, כמו גם, אי משלוח דרישות תשלום בגינה, קל וחומר, אי תשלום היטל ההשבחה.

הערעור נדחה.

עוד טוענת התובעת כי הנתבע בחר שלא להגיש השגה על גובה שומת היטל ההשבחה לאחר תיקון החיוב לסכום של 60,000 ₪ ומשכך הנו מנוע ומושתק מלטעון כנגד גובה ההיטל קל וחומר משהשמאי מטעם התובעת לא מצא לנכון לבטל את החיוב ומשהנתבע עצמו לא פעל לביטול החיוב ואף לא קיבל הודעה על ביטול חיוב היטל ההשבחה.

החוק במתכונתו הקודמת איפשר לתקן שומה אשר "בטעות יסודה" וכל עוד לא שולם ההיטל, ברם לאחר חקיקת תיקון 84 לחוק התיכנון והבנייה רשאיות הועדות לתקן את השומה רק בשל טעויות טכניות הנוגעים לפרטי המקרקעין, נתוני המקרקעין או בתוכניות או בזכויות שיש לחייב במקרקעין על מנת לצמצם את שיקול דעתן של הועדות (ראה : נמדר, שם, עמ' 342 – 344).

...

הפרשי הריבית : מן המקובץ לעיל עולה כי מודעתו המוחלטת של הנתבע לחוב התגבשה בתאריך 5.8.2007 עובר למסירת מכתב הדרישה של התובעת לידיו ומשכך כל שנותר הוא לבחון האם יש מקום לחייב את הנתבע לשאת גם בתשלומי ריבית והצמדה מעבר לחוב הפסוק (60,000 ₪).

סוף דבר : לאור האמור מעלה התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 60,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על פי הוראת חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 החל מיום 5.8.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.

כך, על נסיבות עריכת השומות, הצהיר השמאי מרגלית (לרבות במסגרת תגובה מתוקנת מטעמו לעתירה), כי במועד בו נערכו השומות, עובר לתיקון 84 לחוק "היה מקובל אצל הוועדה המקומית, בין היתר, אף לערוך שומה מוסכמת מבלי שלשומה קדמו כל ההליכים בתוספת השלישית, היינו בלי שקדמו לשומה המוסכמת הוצאת שומת ועדה וקבלת שומה נגדית של הבעלים." (סעיף 6 לתגובה).

רביעית – אני סבור כי יש לדחות את טענת הוועדה המרחבית, כי יש לבחון את הדין שקדם לתיקון 84 לחוק, לאור הדין לאחר התיקון שביטל את מוסד השומה המוסכמת וכי בנסיבות אלו, מקום בו נערכה שומה מוסכמת לפני התיקון וההיטל לפיה לא שולם, לא ניתן לשוב ולהדרש לה בחלוף שנים לאחר כניסת התיקון לתוקף, שהרי מצב זה יצור מסלול עוקף לאיסור החוקי.

...

העובדה שלאחר התשלום, הסכום קוזז במלואו מתשלום עבור ההיטל לאחד המגרשים, אינה גורעת מהמסקנה כי עבור כל אחד מהמגרשים בנפרד שולם סכום על חשבון ההיטל ודי בכך כדי לקיים את דרישת הסיפא שבסעיף 14(ה) לעיל, המונעת ומסייגת את האפשרות לתיקון השומה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הועדה המרחבית, ואת המועצה המקומית ביחד (בחלקים שווים ביניהן), לשלם הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,400 ₪ .

בטיעוניה הסתמכה קרד"ן, בין היתר, על האמור בע"א (חיפה) 195/03 שמי בר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה מורדות הכרמל (פורסם בנבו) (2004), שם נקבע על ידי בית משפט השלום כדלקמן: "הסמכות לשמאי מכריע להגדיל את השומה ניתנה לו בחוק, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון בפ"ד היימן. הסמכות לוועדה המקומית להגדיל את החיוב אינה נימצאת בשום מקום בחוק או על פיו. על כן, אין לפגוע בקנינה של המערערת על ידי גביית דרישה העולה על דרישת הוועדה...המשיבה היא רשות על פי דין המוגבלת מכוח הדין ורשאית לגבות רק מה שהותר לה בדין לגבות. אין שום הוראה בדין המאפשרת לרשות לגבות יותר ממה שדרשה". מנגד, לטענת הוועדה המקומית, סמכותו של השמאי המכריע להחליט בעיניין גובה היטל ההשבחה מעוגנת בסעיף 14(ב)(1) לחוק התיכנון הבניה, כפי שנוסח לאחר תיקון מס' 84 לחוק התיכנון והבניה (להלן: "תיקון מס' 84").

[שם, סעיף 16 לחוות דעתו של כב' השופט ע' פוגלמן; ההדגש הוסף – א.ש.] נוסח הסעיף ופירושו בפסיקה מלמדים כי הוועדה המקומית חייבת לקבל את שומת השמאי המכריע ולשנותה רק במקרים ספציפיים כפי שהוגדרו בסעיף 14(ו).

...

סוף דבר: לא נמצאה עילה להתערב בהחלטתה המפורטת והממצה של וועדת הערר, אשר נמצאה נכונה לגופהּ.

הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את המערערת בשכ"ט ב"כ המשיבה בסך 10,000 ₪.