קבלת קצבת זקנה תוך המשך עבודה

כאמור לעיל, בהיתחשב בכך שהתובעת צריכה לבחור בגיל פרישה לעבור לקבל קצבת זקנה ושרק אם תעשה כן היא תקבל מענק חד פעמי בגובה 36 קיצבאות כנפגע עבודה (אותו מבקשות הנתבעות לנכות) תוך היתנתקות מענף נפגעי עבודה (מצב דברים הכרוך בויתור על האפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרת מצב מאותו מועד ואילך) ומעבר לענף זקנה, לא שוכנעתי שיש מקום לקבוע היום, כי התובעת תבחר במסלול זה בעתיד.

בהקשר אחר אבל יכול להיות רלוואנטי גם לענייננו, נקבע בע"א 7625/11 אסולין נ' בן ישי (27.3.12) כך: "7. נכויי המל"ל נעשים על פי חזקת ההמשכיות, ולפיה אין מקום להיתחשב בשינויים צפויים במצבו האישי של התובע או בפרמטרים אחרים העשויים להשפיע על גובה הקצבה, אלא בנסיבות מיוחדות. לצורך קביעת הפצוי והניכויים, בית המשפט "מצלם" את המצב ביום מתן פסק הדין, תוך הנחה שהמוסד לביטוח לאומי ימשיך לשלם את הגימלה או הקצבה אותה הוא משלם לנפגע כיום, על סמך החלטה שנתקבלה אצלו (ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פסקות 7-6 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין, 15.1.2004) (להלן: עניין פורמן); ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 לפסק דיני 12.6.2011)).

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

בשנת 2004 הוא כרת הסכם עם הזכיינית הראשית של רשת "סבארו" בישראל, מכוחו קיבל זיכיון להפעיל שני סניפים של מסעדת "סבארו", האחת בקניון ברחובות והשנייה במיתחם סינמה סיטי בגלילות.

כמו כן החייב ואישתו נשואים המנהל המיוחד גם הטיל ספק בכך שהחייב אשר מתגורר בדירת פנטהאוז בשטח של 147 מ"ר יחד עם רעייתו וללא תלויים, כאשר כל בנותיו בגירות, אכן מיתקיים מקיצבת זיקנה בלבד.

המנהל המיוחד טען בשעתו כי החייב המשיך לעבוד בעסקי המזון תוך כדי ההליך, למשל ניהל עסק בשם "פיצה רומא" בסניף קניון ארנה בהרצליה.

...

בסופו של דבר הליך הפש"ר נועד לסייע לחייבים לפרוע את חובותיהם בכבוד ולא להוות מקלט לשמיטת חובות לאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם, גם אם מוצפנת היא היטב.

אשר על כן, בנסיבות העניין, בהתחשב במצבו הבריאותי ובמשכו של התיק, אני סבורה שכן יש מקום לקדם את עניינו של החייב לקראת הפטר.

יצויין כי גם הכנ"ר צידד בהמלצה זו. לפיכך, אני מורה כי אם אך יוסיף החייב לקופת הכינוס סך של 200,000 ₪, אזי יינתן לו הפטר חלוט.

בהתאם לדוחות של חודשים 9-10/2020 החייב המשיך לעבוד אצל אותו מעסיק ובחודש 8/2020 הכנסתו עמדה על סך של 10,307 ₪ נטו, ובחודש 9/2020 על סך 7,296 ₪.

היום אינה עובדת, קיבלה בעבר דמי אבטלה וכעת מקבלת קצבת זקנה בסך 2,337 ₪.

הליכי פשיטת מיועדים לשתי תכליות: האחת, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות, והשניה, לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון, ולאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמאטיבית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרישמי פ"ד נח(2) 810, 814).

יתרת המשכתה בהתאם להסכם המכר עמדה על סך של 422,000 ₪ במועד חתימת ההסכם ויכלה להיות רק נמוכה יותר במועד סילקה, ולכן יתכן שישנו הפרש על סך של 106,000 ₪ שככל הנראה קיבלו החייבים לידם.

...

חיזוק למסקנה אליה הגעתי נמצאת בהעתק השיק שהעבירה עורכת הדין למנהלת המיוחדת- השיק בגין התשלום האחרון בעסקה על סך של 20,000 ₪ שנמסר לחייב במועד החתימה על אותו מסמך.

לאור האמור עולה כי החייבים לא הוכיחו כי הכספים כמופרט לעיל לא הגיעו לידם, אלא להפך המסמכים מתיישבים יותר עם המסקנה לפיה החייבים קיבלו לידיהם סך של כ- 320,000 ₪.

לפיכך אני מורה על ביטול ההליך ודחיית בקשות החייבים להכרזתם כפושטי רגל.

סיכומו של דבר המנוחה הייתה מבוטחת בתכנית קרן פנסיה ותיקה המנוהלת על ידי הנתבעת; בפברואר 2010 מלאו לה 62 שנה, הוא גיל קצבת הזיקנה על פי תקנון הנתבעת; בפועל, המנוחה לא קיבלה קצבת זקנה שכן היא המשיכה לעבוד אצל אותו מעסיק שהפריש לה לקרן ואף המשיך להפריש לה עד מועד סיום העסקתה אצלו; בשנת 2011 אובחנה המנוחה כסובלת מגידולים סרטניים.

היא עברה ניתוחים וטיפולים כימותראפיים; בספטמבר 2012 מילאה בקשה לקבלת קצבת זקנה מדצמבר 2012 תוך שהיא ביקשה גם במקביל להמתין עם תשלום הקצבה בפועל עד קבלת מידע בדבר גובה הקצבה; לאחר שקבלה את המידע בדבר גובה הקצבה היא הודיעה לנתבעת שהיא עדיין מתלבטת אם ברצונה לקבל את הקצבה; הנתבעת מצידה כיבדה את רצונה של המנוחה ולא שילמה לה קצבה; כ-4 חודשים לאחר מכן, במאי 2013, במלאת למנוחה 65 שנה וקמעא, היא נפטרה מבלי שתספיק להודיע לנתבעת על רצונה להתחיל לקבל את הקצבה; אולם, אין במועד שבו רצתה המנוחה להתחיל לקבל את הקצבה כדי לשנות מן העובדה שעל פי בקשתה מועד יציאתה לפנסיה החל ביום 1.1.12 וחלפו מעל ל-60 ימים ממועד הפרישה, בהם מקנה התקנון למבוטחים אפשרות להחליט למשוך את כספם במקום לקבל קצבה.

...

סיכומו של דבר המנוחה הייתה מבוטחת בתכנית קרן פנסיה ותיקה המנוהלת על ידי הנתבעת; בפברואר 2010 מלאו לה 62 שנה, הוא גיל קצבת הזקנה על פי תקנון הנתבעת; בפועל, המנוחה לא קיבלה קצבת זקנה שכן היא המשיכה לעבוד אצל אותו מעסיק שהפריש לה לקרן ואף המשיך להפריש לה עד מועד סיום העסקתה אצלו; בשנת 2011 אובחנה המנוחה כסובלת מגידולים סרטניים.

סוף דבר התביעה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים את קצבאות הזקנה שהגיעו למנוחה בחייה בהתאם להוראות התקנון.

בכל אותה עת המשיך התובע לעבוד בחברה ישראלית עבור לקוחות ישראלים בארה"ב ובישראל.

החלטת הנתבע להכיר בתובע כתושב, לקבל את תשלומיו ולהתחיל לשלם לו קצבה הנה חלוטה ויש לדחות את ניסיון הנתבע לשנותה ללא הליך, לאחר הגשת התביעה ותוך ביצוע הרחבת חזית.

בהקשר זה ראו עדותו של נציג הנתבע, מר משה ורסנו, שמפאת חשיבותם נצטט אותם כדלקמן (עמ' 7 שורות 8-20): "ש. תאשר לי שאתה סברת שבהתאם להחלטה שהתושבות תישלל רק מיום 1/9/17, כשהתובע כבר יקבל קצבת זקנה ב- 8/17, ככל שזה תלוי בתושבות?

גרסת התובע כאמור קיבלה חזוק בעדותו בפנינו (עמ' 4 שורות 24-25: "עד תקופת הקורונה הייתי כל שנה כמה חודשים בישראל לפחות שלוש פעמים בשנה"; עמ' 4 שורה 30: "אני עובד בישראל ויש לי שני סוגי עבודות ..."; עמ' 5 שורות 10-14: ש. איזה נכסים יש לך בארץ? ת. רכב בבעלותי שנימצא בארץ.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו לתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, לקבל את התביעה מכל אחד מהנימוקים שיפורטו להלן ובוודאי שמהצטברותם.

החלטה שלי ניתנה בהתייחס להחלטה קודמת משנת 2015 שניתנה בתיק שלטעמי היתה החלטה לא נכונה, אך בנסיבות שבהן בחנתי את התיק, החלטתי לאשר את התושבות עד 31/8/17.

יובהר, כי גם אם היה ספק בעניין תושבות התובע והזיקה שלו לארץ (דבר שאיננו סבורים כי קיים), הרי שספק כאמור פועל לטובת המבוטח, בוודאי כאשר הנתבע לא הבהיר מדוע חל שינוי מעמדתו בשנת 2015 לעמדתו נשוא הליך זה. סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לקבל את התביעה ולהורות על ביטול החלטת הנתבע השוללת את תושבות התובע והדורשת השבת כספים ששולמו לתובע בגין קצבת אזרח וותיק.