תקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978 קובע, כי:
"א) משתלמת קצבה לפי פרק י"א, פרק ה', או פרק ט' לחוק, ינוכה, בהיוון הקצבה לענין הסעיפים 113(א), 333 ו-369 לחוק, הערך המהוון של כל קצבה שהיתה משתלמת אילולא האמור בסעיף 320 לחוק, אך לא ינוכה ערך מהוון של קצבה לפי פרק י"א או פרק ה' או פרק ט' לחוק שהיתה משתלמת עקב אותו מאורע.; (ב) לענין תקנה זו, שוויו של כל שקל חדש כהיוון קיצבת זיקנה שנתית העשויה להשתלם מאת המוסד במועד המוקדם ביותר לזכאים שכתאריך הקובע טרם הגיעו לגיל הפרישה החל עליהם, יחושב לפי התוספת השלישית, לוחות מס' 1 עד 5, לפי הענין.;" תקנה זו עוסקת, ביחסים שבין המזיק לניזוק, וקובעת, כי במקרים שבהם הניזוק תובע מהמזיק דמי פגיעה, בגין הנזק שנגרם לו, והוא זכאי במקביל לקבלת גמלה מהמל"ל, אין לנכות מהפיצויים שאמור הניזוק לקבל את הוון הגמלה, שהיה מקבל גם ללא קשר לאירוע המזכה בפיצוי.
הנתבעת מבקשת ללמוד, כי במקרים בהם בן הזוג הופך לנכה, ומקבל קצבת נכות כללית, המל"ל מיד מפסיק את תוספת התלויים, למבוטח, מכאן נלמד לטענת הנתבעת, כי תוספת בן זוג המשולמת למבוטח, אומנם לא משולמת לנפגע אלא לבן הזוג הזכאי לקיצבת זקנה, אולם משולמת בעבור אותו אחר, ולכן יש לנכותה.
...
אשר על כן אני קובעת כי אין לקזז כל סכום בגין תוספת בן זוג.
תק-מח 2008(1), 8404, שם נקבע כי:
"באין ראיה לסתור-בלשון ההסכם, באומד דעתם של הצדדים, או בנסיבות אחרות-נכון יהיה לקבוע כי כשם שהמל"ל זוכה בתוספת של הפרישי הצמדה כל אימת שהמדד עולה, כך ראוי גם לחייבוֹ, כל אימת שהמדד יורד. משהתגבש מזה שנים נוהג בין הצדדים, להוסיף הפרשי הצמדה לפי עליית המדד-נוהג שמבטא מגמה לשמור על הערך הריאלי של הכסף-אין הצדקה שלא להפחית הפרשי הצמדה, עם ירידת המדד. לבד מן הנוהג הקיים כאמור בין הצדדים, דומה כי זהו נוהג רוֹוח בחוזים כגון דא וזוהי גם שורת ההיגיון, כל עוד לא הסכימו צדדים לחוזה במפורש אחרת." ולכן יש לקבל את עמדת הנתבעת בעניין זה.
סיכום:
אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה בנכוי הסכום של 1,711 ₪ בגין מדדים שליליים, להם לא זכאי התובע.
כמו כן, הואיל וחלק מהסכום שולם לאחר הגשת התביעה הרי ביחס לשכר הטירחה, אני קובעת כי ביחס לחלק ששולם, תשא הנתבעת בשכ"ט המהוה 50% משכ"ט המינימלי על פי כללי לישכת עורכי הדין, וביחס ליתרה שטרם שולמה, ובגינה ניתן פסק דיני זה, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט בשיעור שכ"ט המינימאלי על פי כללי לשכת עורכי הדין.
