התובע טען כי "החלטת הועדה שהתקבלה בחפזון יתר הובילה לשגיאה חמורה בתוצאות הדיונים ופגיעה חמורה בי ובזכות להליך איתור שוויוני והוגן הנקי מהשפעה של גורמים חצוניים", ופירט טענות לפגמים בהמלצת הועדה.
לעומת התובע שהינו בעל ניסיון של 25 שנים בניהול פרויקטים מורכבים ורחבי הקף, ניהול של כ-9,000 עובדים בתפקידו כמנכ"ל עריית ירושלים בתקציב שנתי של 5 מיליארד שקלים, בעל ניסיון ניהול של עשרות פרויקטים לאומיים מהגדולים בארץ (כגון: רכבת קלה, גז טבעי, מיתקני התפלה, תחנות כח פרטיות, כבישי אגרה, מנהור, תכנית חומש); בתבחין ניסיון וידע מקצועי בענף המקרקעין ובתחומי העשייה השונים וניסיון בניהול בהובלת פרויקטים- אמנם, הנתבע בעל ניסיון משפטי רב ובעל הכרות מעמיקה עם החלטות מועצת רמ"י, דיונים משפטיים, הכנת חוזים ומכרזים אך נעדר כל ניסיון ביצועי בתכנון ופיתוח ושיווק שכונות מגורים וכיוצ"ב. חרף האמור, הנתבע קיבל ציון גבוה יותר מהתובע (4.8 לעומת 4.1); באשר לתבחין שעניינו יכולת היתמודדות עם מצבי לחץ ועומס משימות- ועדת האיתור נתנה יתרון לנתבע בעוד שהתובע כלל לא נישאל על עניין זה. ועדת האיתור לא בחנה או שאלה את התובע על תבחין "יכולת עמידה בלחצים תוך שמירה על יושרה מקצועית", ומנגד ציינה בהחלטתה באופן מוטה לטובת הנתבע כי הוא הרשים "כמי שידע להניע עובדים, אינו מיתפשר בסוגיות של יושרה על בסיס ניסיונו הינו בעל יכולת עמידה בלחצים". הגם שהתובע לא נישאל על תבחין שעניינו ראייה מערכתית אסטרטגית- התובע הציג לועדה את תכנית החומש האסטרטגית לבדואים, שינוי מבני במשק החשמל, תיכנון משק האנרגיה- אך הוועדה לא נתנה לכך משקל והחליטה כי הנתבע הינו "בעל היסתכלות רחבה מערכתית". היתרשמות חברי הוועדה מהנתבע בציון התבחינים עליהם התובע לא נישאל, מצביעה על "התאמצות חברי הוועדה להיתעלם מהפערים המהותיים" בין התובע לנתבע.
הישיבה השנייה של ועדת האיתור (13.12.20)- לצורך השלמת הליך עבודתה לרבות קיום ראיונות עם 9 המועמדים שזומנו לראיון אישי, לצורך היתרשמות ממידת התאמתם לדרישות התפקיד, היתרשמות אישית, ודרוג המועמדים בהתאם לתבחינים ולמשקולות, דיון מסכם וקבלת החלטה בדבר המועמד המומלץ.
...
הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.
כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.
תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.
סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.
