לפיכך, כדי לקבל בקשת עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, מוטל על המבקש נטל הוכחה מוגבר, להראות שאם יזכה בעירעור לא יוכל לגבות בחזרה את כספו, באופן שייגרם לו נזק בלתי הפיך (ע"א 8935-09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן (2009)).
...
זאת ועוד, הכלל הוא כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, נוטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים, שכן מימוש פסק דין לתשלום כספי מהווה מהלך הפיך, וככל שהמערער יזכה בהליך הערעור ופסק הדין יבוטל, יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו בדרך של השבת הכספים (ראו עע"מ 1649/23 עיריית פתח תקווה נ' צבי קופל (2023); רע"א 1487/23 זוהר כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, (2023); ע"א 7453/18 זאב עמאר נ' משה מזרחי (2018)).
להסר כל ספק מובהר, כי אין מדובר בסכומים מצטברים שכן אין לאפשר כפל פיצוי בגין אותה הפרה.
סוף דבר, אחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל השיקולים המפורטים לעיל ובעיקר את שיקולי מאזן נוחות, אני קובע כדלקמן:
עו"ד לבר תעביר לאדהמי את כספי הנאמנות (125,000 ₪) על פרותיהם, זאת על חשבון הסכום שנפסק לחובת סלם במסגרת פסק הדין;
סלם ישלמו לאדהמי את הוצאות המשפט כפי שנפסק בפסק הדין (35,000 ₪);
סלם ישלמו לאדהמי את סכום השיפוי המגיע להם מאת עו"ד לבר (53,570 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כפי שנפסק בפסק הדין), ובכפוף לכך עו"ד לבר תשלם לסלם סכום זה. אין מניעה כי הצדדים יסכימו לכך שעו"ד לבר תשלם את סכום השיפוי ישירות לאדהמי, זאת בכפוף לכל דין או עיקול;
יתרת הסכום שנפסק לטובת אדהמי ולחובת סלם תעוכב עד להכרעה בערעור.
