ביום 13.3.2011 נפגע התובע במהלך עבודתו בפרויקט בנייה בפתח תקווה בשירות מעסיקו, הנתבע 3.
התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבע 3 – מעסיקו, נגד הנתבעת 4 כיזמית וקבלן ראשי של הפרויקט ונגד הנתבעת 1, הראל חברה לביטוח, אשר ביטחה את השניים הראשונים בפרויקט המדובר.
משכך, תבע הוא את שלושת הנתבעים הנזכרים בגין מכלול נזקיו משני האירועים הנ"ל.
בנוסף תבע התובע את הנתבעת 4, היא העיריה שבתחומה הוא מתגורר ובה היתרחש ארוע הנפילה מיום 7.10.11 (להלן תכונה היא – העיריה).
במקרה אחר נפסק, כי נזק שניגרם בנפילה שמקורה בחולשת איבר שניפגע בתאונה שארעה שש שנים לפני כן, הוא נזק רחוק שהמזיק בתאונה הראשונה איננו נושא באחריות בגינו, כאשר פרמטר מרכזי ששמש לעניין זה הוא המרחק בזמן ובמקום (ע"א 223/80 בן ציון נ' מגורי בת-ים, פ"ד לו(3) 113 (1982).
...
בהינתן גילו הצעיר של התובע וכן העובדה כי סמוך לתאונה הוא הקים משפחה, אך מאידך תמונת העבודה וההשתכרות בתקופות שלפני התאונה כפי שהיא משתקפת ממכלול הנתונים שבפני, סבורני כי יהיה זה נכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על שכרו האחרון ערב התאונה, משוערך להיום (הצמדה בלבד) – 4,887 ₪.
כן ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובע את סכום האגרה ששולם, את שכר המומחים מטעמו ואת חלקו בשכר מומחי בהמ"ש, לאחר שיערוך הסכומים להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כול מע"מ) מהפיצוי לתובע.
התביעה נגד הנתבעת 4, העיריה, נדחית.