קבלה מאוחרת של תעודה רפואית ראשונה לעובדים שנפגעו בעבודה

על רקע הפער בין קביעת המומחה לקביעה המאוחרת של המל"ל, התקשתה הנתבעת להשלים עם מימצאי חוות דעתו של המומחה, בטענה כי חלה הטבה משמעותית במצבו של התובע ועל כן ביקשה לזמנו לחקירה.

הפן השני של הלכה זו מחייב את הנפגע, למצות זכאותו לקבלת טפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ "ד מו (21) 456, 462. יתרה מזאת, אין חולק כי התאונה הנה תאונת עבודה המוכרת ע"י המל"ל. בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968, זכאי היה התובע לתבוע ולקבל מהמל"ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.

הוצאה בגין קנביס רפואי בסיכומיו לראשונה עותר התובע לפצוי בסך של כ- 240,000 ₪ בגין הצורך בקנביס רפואי, הגם שבתצהיר עדותו הראשית אין זכר לטענה זו. התובע מגדיל לעשות ומצרף לראשונה לסיכומיו ראיות שלא צורפו לתיק מוצגיו ובהן תעוד רפואי, רשיון לקנביס רפואי בשנים 2020-2021 וקבלות על הוצאות.

עיון בראיות שהניחו הצדדים לפניי בנקודה זו מעלה את הנתונים הבאים: בתעודת חובה שצרף התובע לראיותיו שהוצאה ב- 1/1/2015 למשך שנה (שנת הביטוח שקדמה לתאונה הנדונה משנת 2016) צויין בתחילת העמוד: "הישתתפות עצמית בנזק שאינו נזק ממון עד 12,500 ₪ ואובדן הישתכרות עד 7 ימי אובדן הישתכרות. סכום דמי הביטוח שהופחתו בשל הכללת התניה של הישתתפות עצמית 810 ₪" (ראה ת/5 למוצגי התביעה).

...

לסיכום, לא מצאתי די בטענות הנתבעת כהצדקה להפחית משיעור הנכות הרפואית כפי שקבע לתובע.

16,340 ₪-ת.ד. מיום 13/4/16 2017 (1-12) 247,066 ₪ 20,589 ₪-לאחר התאונה 2018 (1-12) 271,977 ₪ 22,665 ₪-לאחר התאונה 2019 (1-12) 400,451 ₪ 33,371 ₪-לאחר התאונה 2020 (1-12) 349,920 ₪ 29,160 ₪-לאחר התאונה מהנתונים שרוכזו בטבלה לעיל עולה המסקנה הבאה: מאז התאונה ובחלוף 5.5 שנים, עלה שכרו של התובע והשביח עד כדי כך שלמעשה שכרו העדכני כמעט והשליש את עצמו ביחס לשכרו עובר לתאונה ועוד היד נטויה, ללמדך כי לנוכח השכלתו הכשרתו ומקצועו כמהנדס ומפתח תוכנה, נכותו התפקודית נופלת מזו הרפואית.

משכך, טענתו לפיה ההסבר לגבי ההשתתפות העצמית לכאורה הובן על ידו כקשור לדרישה לקשור את האופנוע עם שרשרת עם רדת החשיכה- אין בידי לקבלה.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 535,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר בפגיעה בעבודה במכתבו מיום 18.9.2019.

במסמכים הרפואיים מיסמך רפואי ראשון בעיניינו הוא מביקור מקוון מהבוקר של 4.6.2019 שבו התובע פונה לרופא המשפחה ד"ר כהן, ומוסר לו "אני סובל מכאבים ונפיחות בכף יד ימין מזה שבועיים. הצלחתי להשיג היום תור למחר – 5.6.2019 לאורתופד, אך זה מחייב הפנייה מרופא, אשמח אם תוכל לשלוח לי הפנייה". במסמך רפואי נוסף מאותו יום התובע התלונן על "כאבים בשורש כף יד ימין מזה 4 ימים ללא סיפור של חבלה". במסמך מיום 18.6.2019 נרשם כי התובע "ניחבל לפני חודש ממשקל כבד". במסמך רפואי מיום 21.6.2019 נרשם: "בן 61 לאחר חבלה סיבובית בשורש כף יד ימין, שולטנית, בעבודה בתאריך 15.5.2019". נציין, כי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה היא מיום 30.7.2019.

התובע הסביר עוד שהוא לא מסר פרטים לאותו רופא לגבי התאונה שאירעה שבועיים קודם לכן, שכן "אני לא קישרתי בין העניינים, בגלל עצם העבודה והתקופה שהייתה תקופה לחוצה, הסתובבתי סביב זה, לא קישרתי. בתקופה מאוחרת יותר ישבתי עם רופא פרטי, בצורה שקטה". התובע הסביר, כי על אף שהיה לו תור לאורתופד שנקבע ליום 5.6.2019, מאחר שביום 4.6.2019 הוא פנה לביקור רופא במכבי ושם טופל על ידי האורתופד ד"ר איסקוב, לכן למחרת לא פנה לאורתופד אליו היה לו תור.

בהערת אגב נציין, שמהקבלות שהמציא התובע אפשר לראות שעד קבלה 13500 ברובריקת "שם המדביר" נרשם שמו של התובע ומקבלה מס' 13501 שם המדביר שנירשם על הקבלות הוא בסמן גדי, וכי כתב היד בקבלות עד מס' 13500 שונה מכתב היד בקבלות ממספר 13501.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את הראיות השונות שבפנינו, אנו מקבלים את גרסת התובע שהוא נפגע ביום 15.5.2019 בעת שניסה להרים מכסה של בור ביוב.

מכל המפורט לעיל – אנו מקבלים את גרסת התובע כי ביום 15.5.2019 בעת שניסה לפתוח בור ביוב בבית מגורים ברח' קרית ספר בחיפה, התובע הכניס שני מברגים לחורים במכסה הביוב וניסה באמצעות תנועה סיבובית עם ידיו לפתוח את המכסה.

סוף דבר החלטה לענין מינוי מומחה תפורסם בנט המשפט.

כפי שיובהר להלן, בנסיבות בהן - נרכש האופנוע כשנתיים לאחר התאונה הראשונה ולא עולה מתצהיר עדותו של התובע כי האופנוע עזב את חזקתו מאז מסירתו הראשונית לידיו, כשהתובע מאשר שהוא עוסק גם בסחר באופנועים ומאשר שהיה זכרון דברים ברכישת האופנוע - שלא אותר על ידו (לעומת זכרון הדברים למכירת האופנוע שהמועד שנירשם בו קודם לתאונה השנייה - שכן אותר), ומתגלה סתירה בעדותו לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה הראשונה - לא די ב"עדות בעל דין יחידה" לענין נסיבותיה של תאונה זו. ובכל הקשור לתאונה השנייה – לא די ב"עדות בעל דין יחידה" לגבי מטרת השמוש באופנוע בנסיעה שבה אירעה התאונה, כאשר במסמך רפואי שהתובע מצרף ["גליון קבלה כללית אורתופדית" מיום 13.8.2014 – צורף לכתב התביעה ואומץ כחלק מתצהיר התובע – בסעיף 28] - נרשם: "ב04/05/2014 בדרך חזרה מהעבודה החליק כרוכב אופנוע ללא מעורבות כלי ממונע אחר"; זאת על רקע העובדה שלמרות העדת שני עדים בעיניינה של המכירה של האופנוע וביטולה – לא מתקבלת תמונה ברורה והגיונית לגבי השאלה: היכן על ציר הזמן בוטלה עסקת המכר, כפי שיפורט המשך הדברים.

מעבר לחזקת ידיעת הדין המייחסת לתובע ידיעת הדין, למקרא עדות התובע, אינני מקבל באופן גורף את העמדה שהתובע מבקש להציג כמי שבשל חלוף השנים - איננו זוכר האם הוגשו תביעות למל"ל מטעמו, ואיננו יודע "בזמן אמת" שיש לו אופציה לתבוע את המל"ל. התובע הנו בעל מוסך כבן 30 במועד התאונה הראשונה (שיש לו ניסיון עבר כשכיר במוסך אופנועים וניסיון של כשנתיים כעצמאי), שיודע לדאוג להוצאת פוליסת סחר שנתית (על שם תאגיד אחר), ויודע להודיע בתאונה הראשונה בעת קבלתו למוקד הרפואי כי מדובר בתאונת עבודה, ובתאונה השנייה – למסור הודעה שנרשמה ארבעה ימים לאחר התאונה, ואשר למרות קשיי זכרון שגילה, מוחזק כיודע שבגין תאונות דרכים בעברו הוגשו תביעות לביטוח הלאומי (גם אם כנטען מטעם התובע – הוגשו בשל אינטרס המעביד; התביעות הוגשו בשמו והוא חתם על הגשתן) ויודע מה משמעות "סטייה" (כאשר המל"ל הסביר לתובע במכתב הממוען אליו לביתו, שהוצג מטעם הנתבעת, מדוע הוראת סעיפים 80(1) ו-81(א) לחוק הביטוח הלאומי, אינה מאפשרת הכרה בתאונה שמתרחשת בסטייה מהמסלול הישיר עבודה – בית כתאונת עבודה).

באמור לעיל, יש משום הקדמת המאוחר, והובא כרקע לעיון בכתבי הטענות בעניינינו.

בכתב התביעה נטען בעניינינו לגבי התאונה הראשונה שהיא אירעה ביום 12.8.2010 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, כאשר התובע נהג באופנוע שהחליק על הכביש (ברחוב ששמו כשם הרחוב שנירשם בכתב התביעה כמענו של התובע) "וכתוצאה מכך נפגע התובע בין היתר במרפקו הימני"; ו"ממקום התאונה הראשונה הוחש התובע למוקד רפואי של קופ"ח [ ] ב[ ].

ואם נחזור לפוליסה כפי שהיא משתקפת מתעודת ביטוח הסחר לשנת 2014 בה מובהר כי "אין הרחבות", הרי שלפי הוראת הגדרת "הרכב" בסעיף 1 לפוליסה: "כל כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים שאינו רשום במשרד הרשוי על שם בעל הפוליסה או הנהג הנקוב או בן מישפחה מדרגה ראשונה של מי מהם...", די בעובדה שהאופנוע רשום במשרד הרשוי בבעלות התובע, הנהג הנקוב, כדי לקבוע כי האופנוע – איננו "רכב" שהשימוש בו מכוסה על ידי הפוליסה.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה הנדונה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪, וכן החזר הוצאות המומחה הרפואי שמונה בנדון (לפי חשבונית).

ביום 17/7/19 התובע פנה לקופ"ח בבקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה עצמאי (טופס בל / 283) בטופס התביעה ציין כי ארעה לו תאונת דרכים בעת שהיה ברחוב כשהיה בדרכו מעבודתו לביתו.

בהתאם לבקשתו הונפקה לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

כאשר התובע התבקש להציג מסמכים התומכים בטענתו כי התאונה ארעה לאחר שסיפק סחורה ללקוח והיה בדרכו לביתו, התובע שינה את גירסתו ובהבהרות שמסר באמצעות ב"כ ביום 13/5/20 ציין כי בעת שארעה התאונה הוא היה בדרך ללקוח על מנת לתת הצעת מחיר, ובשל התאונה לא הגיע ללקוח ולפיכך לא ניתן להציג קבלה/חשבונית עסקה (ראה נ/ 3).

גרסה שלישית מסר התובע בעת שנחקר במל"ל, שם ציין כי הגיע לדירה לתת הצעת מחיר אך התקשה לעשות כן בשל העידר סרט מדידה ולפיכך נאלץ לנסוע למחסן שבביתו כדי להביא סרט מידה ועל מנת ללחזור לאתר מאוחר יותר באותו היום, ולפיכך לטענתו התאונה ארעה תוך ועקב עבודה (ראה נ' 1).

...

ונבאר: ככל שהיה בידי התובע להוכיח כי התכוון לשוב לדירה עוד באותו הערב והתאונה אירעה בדרך מהאתר למחסן (דהינו כי מדובר בתביעה לה לפי סעיף 79) הרי שדין התביעה להדחות שכן שאם במהלך יום עבודה עובד נוסע להקפיץ את חברו הביתה, ובדרך לבית החבר נפגע בתאונת דרכים כלל אין תחולה לסעיף 81 לחוק, ומדובר בתאונה שלא אירעה תוך ועקב העבודה אלא עקב ההקפצה של החבר לביתו.

מנגד, אילו היה בידינו לקבוע כי לאחר הביקור בדירה התובע לא התכוון לשוב אליה באותו ערב, ואף אילו אילו שוכנענו כי התובע לא התכוון להמשיך את הבילוי המשותף עם חברו, אלא התכוון להקפיץ אותו הביתה ולשוב לביתו הרי שבנסיבות העניין אנו סבורים כי אין מקום להכיר ב"הקפצה" כסטיה שאיננה ניכרת.

לנוכח כל האמור לעיל, הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

בדוח מגן דוד אדום ,אנמנזה ראשונה, נרשם במפורש "תלונה עיקרית: תאונת עבודה, תאונת דרכים, חבלה קלה".(דגש ש.ש.) במסמך סיכום אישפוז שערי צדק המתאר את התהליך מיום 21.5.19 ואילך, מצוין "קבלה לאחר תאונת דרכים עם חבלת ראש"..

תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לו ביום 16.6.19 על ידי ד"ר אבו טיר נעים רופא מישפחה ,ובה נרשם במפורש:"WORK ACCIDENT-OBSERVATION FOLLOWING ACCIDENT-WORK…"(דגש ש.ש.) במסמך זה מצוין כי אינו יכול לעסוק בעבודתו מ 21.5.19 עד 20.6.19.

המסמכים הרפואיים מדברים במפורש על תאונת עבודה וכך גם בל/250 ותמלולי שיחות קודמות ומאוחרות לתאונה.

עוד הוכח כי כל המסמכים הרפואיים של התובע מהרגע הראשון ואילך, מתייחסים לתאונת עבודה, וזוהי הנחה משפטית על פי הפסיקה, המצביעה על הזיקה לתאונת עבודה.

...

סוף דבר התובע הרים את נטל ההוכחה בדבר קרות תאונת עבודה תוך כדי ועקב העבודה.

אשר על כן התביעה מתקבלת.

לאחר ששקלנו, הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪, תוך 30 יום.