קבלה במרמה, זיוף ושימוש בשיק ללא כיסוי

- בע"פ 2447/13 קליין נ' מ"י ( 8.4.2014), הורשע המערער בשורת עבירות מירמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף בהוצאת שיקים ללא כסוי, במסגרת 10 אישומים בהם יוחס למערער ולאחר קבלה במירמה של כ- 10 מיליון ₪, תוך שהמערער והאחר מציגים מצגי שוא.

...

לאור כל האמור, לאור הערכת הסיכון הגבוהה בעניינו ולאור אי לקיחת האחריות על העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.

מובן כי זוהי זכותו של הנאשם כזכות כל נאשם לכפור ולנהל הליך של שמיעת ראיות, ואולם, משנדחית גרסה עובדתית של נאשם, לדבר משמעות לגבי לקיחת אחריות, אשר רלבנטית לעונש.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים.

כמו-כן גנב ממעסיקו סך מיצטבר של 22,038 ₪ בדרך של קבלת כספים מלקוחות מעסיקו, הוצאת קבלה ידנית בגין אותם כספים, ושלשול הכספים לכיסו מבלי ידיעת המעביד.

בגין מכלול מעשיו באישום זה, הורשע הנאשם בבצוע עבירות של קבלת דבר במירמה, גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק; זיוף, לפי סעיף 418 סיפא לחוק; הוצאת שיק ללא כסוי, לפי סעיף 432 לחוק, ומסירת ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 סיפא לחוק.

בת"פ (פ"ת) 37648-11-13 מ"י נ' אלחנן (מיום 8.9.2014), דן בית המשפט נאשם בזיוף ובשימוש בשני שיקים בשווי 100,000 ₪ לחודשיים וחצי עבודות שירות, על בסיס מיתחם שבין מאסר מותנה ושל"ץ ועד 9 חודשי מאסר בפועל.

...

בגין אישומים אלה אני קובע מתחם שבין 8 ל-24 חודשי מאסר.

אשר לאישום החמישי, אני קובע מתחם שבין חודשיים ועד 12 חודשי מאסר.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, החל מיום 27.6.2021 , ב"מפעל חיים" ברח' הצבי בירושלים, וזאת על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

הנאשם הודה בהתאם להסדר טיעון דיוני בכתב אישום בגדריו שני אישומים והורשע בבצוע שתי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיפים 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובשתי עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 420 בנסיבות סעיף 418 סייפא לחוק העונשין.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הציג הנאשם למתלוננת ביודעין מסמכים מזויפים, אותם קיבל מאדם אחר לבקשתו, הכוללים מיסמך הנחזה להיות קבלה מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: הקבלה המזויפת) ומסמך הנחזה להיות אישור פתיחת תיק בבית המשפט המחוזי (להלן: אישור מזויף).

לא קשה לדמיין את עוגמת הנפש לבטח חשה המתלוננת כאשר סברה כי פרשיית הונאה זו מאחוריה וכאשר ההמחאות לא כובדו גילתה שנפלה קורבן למעשיו של הנאשם בפעם השנייה.

אבל מעבר לכך וזה העיקר, התרשמתי כשם שהתרשם שירות המבחן כי הניסיון להשליך את ביצוע העבירות על קשיים חצוניים אלו נועד לכסות על העובדה כי בבסיס ביצוען של העבירות עומדים דפוסים עמוקים יותר של מירמה, טישטוש והסתרה, כפי שגם נראה להלן.

...

לא מצאתי כי אפשר להקיש מפסקי דין אלו לעניינו של הנאשם, אשר כאמור הורשע בשני מקרים של גניבה בידי מורשה ושימוש במסמכים מזויפים ובנסיבות מחמירות תוך פגיעה קשה בערכים המוגנים, ואין בהם לשנות ממסקנתי לפיה ההרשעה תעמוד על כנה.

אני ערה היטב לפגיעה הקשה הצפויה לנאשם מעצם ההרשעה וכן לנסיבותיו האישיות ואולם בנסיבות העניין סבורני כי יש לתת בכורה לאינטרס הציבורי ובהם שיקולי גמול והרתעה.

אחר כל אלו ההרשעה תעמוד על כנה ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות מרמה והונאה.

הנהלת החשבונות של המבוטחת מפיקה מדי חודש דו"ח דוקטים לפי תאריך פתיחה ולא לפי תאריך טיסה כאשר התשלום מבוצע ב- 99% מהחיובים באמצעות כרטיס אשראי ולא בשיקים או מזומן.

ויש לזכור כי הגם שמדובר בהליך אזרחי ויש לבחון הראיות על פי מאזן ההסתברויות, הרי שרף הראיות הנידרש לגבי טענה בעלת גוון פלילי ובעניינינו – גניבה, תרמית, הונאה, זיוף ומרמה, הוא גבוה יותר.

רו"ח אבני מפרטת בחוות הדעת כי לפי טענת המבוטחת הנתבע פעל באופנים שונים על מנת לעקוף את המערכת לאורך זמן באמצעות זיוף קבלות, שימוש בלקוחות עיסקיים פקטביים, שיוך לקוחות פרטיים ללקוחות עיסקיים, שינוי תאריכי טיסה, בקשות החזר פיקטיביות ובטול פקטבי של שובר לספק.

הנתבע מוסיף כי הוא העביר למבוטחת סך של 90,000 ₪ לכסוי חובות של לקוחות בנוסף לסך של 11,500 ₪ עבור כרטיסים שנרכשו ולא שולמה תמורתם: "לקחתי על עצמי חובות שאנשים היו אמורים לשלם ולא שילמו לי. אנשים שנתנו צ'קים שחזרו, כסף מזויף, אני ישבתי מולם בידיעת החשב הכללי של סיגנל טורס והגענו להסכמה שאלה חובות שלי. אין לי כסף מיותר. אבל אני אדם הגון. ברגע שישבתי מולם וכתבתי החוב הזה עלי – שולמו. יש טעויות סופר, החזרים, המון תיקים, ברגע שישבתי מולם אחרי כמה ימים שהענין נבדק שלמתי את הסכומים האלה" (עמ' 22, שורות 3-5 לפרוטוקול וסעיף 18 לתצהיר; ראו גם: נספחים טו'-טז').

...

אשר לטענת הקיזוז, טענה זו הועלתה ללא כל פירוט וביסוס עובדתי או ראייתי באשר לסכומים שלא שולמו לכאורה לנתבע ומשלא הוכחה כדבעי, היא נדחית.

לאור האמור, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 198,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.

עוד טען הנתבע כי החתימה המופיעה על גבי השיק אינה חתימתו, אלא שחתימתו זויפה, וכי לא משך כל שיק לטובת התובעת או לצד ג' ולא נתן הרשאה לאחר שיחתום במקומו על השיק.

עוד טענה התובעת כי כתב האישום נגד אביו של הנתבע, אליו הפנה הנתבע בהתנגדות, אינו קשור כלל לשימוש בשיקים או לשיק דנן או לתיק ההוצל"פ, אלא שהוא עוסק באישומים הנוגעים לאי הגשת דוחות למע"מ. לפיכך, נטען, יש לדחות את טענות הנתבע ביחס לזיוף חתימתו בהיעדר הרשאה לאביו.

מן האמור לעיל, ניתן לקבוע כי אג'ברי קיבל לידיו בחזרה את השיק, לאחר חילולו מחמת אי כסוי מספיק בחשבון התובע, וסחר בו לאחר חילולו.

מצופה כי על האוחז בשטר לבצע בדיקה סבירה על מנת לוודא שהשטר תקין, כמו-גם להציג ראיות באמצעות קבלה או כל אסמכתא אחרת, אשר אמורה להמצא בספרי החברה.

אי עמידת התובעת בנטל להוכיח אחיזתה בשיק כשורה, מקום שעלה בידי הנתבע להראות פגם בסיחור השיק לידיה, נובעת גם מהוראות סעיף 29(ב) לפקודה: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפייה, או באלימות ופחד, או באי־חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי־חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". לעניין זה נקבע ברע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ (1998), כדלקמן: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה, ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך הוא כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קינייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב) לפקודה [נוסח חדש], שאז חל היפוך של חובת הראיה, ונטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז", ובהמשך "נמצא כי כאשר נוצר פגם קינייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואין ליגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קינייני בשטר, להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה. במצב זה נוצר בדיני השיטריות היפוך של חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה" (שם, בעמ' 355–356).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, בכלל החומר המצוי בפניי בתיק, ושקלתי טענות הצדדים, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.

אמנם לפי ס' 20(ג) לפקודה, כל אוחז החתום על שיק נהנה מחזקה כי השטר נמסר לידו מסירה כשרה, אולם הסיפא של סעיף 20(ג) כוללת את הדיבור: " כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". שוכנעתי כאמור כי השיק הוסב לתובעת לאחר חילול, ומכאן שאין זו מסירה כשרה כלשון החוק.

לנוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.