קביעת תכנית פירעון בהיעדר הסכמה על מתווה

בדיון שהתקיים ביום 24.10.2019 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על תכנית פרעון שבגדרה התחייב המערער להעביר לקופת הכנוס סכום של 160,000 ש"ח ב-80 תשלומים חודשיים של 2,000 ש"ח כל אחד, כמו גם את הכספים שהוחזקו בנאמנות אצל בא-כוחו (94,000 ש"ח).

לפיכך, ביום 25.1.2021 קבע בית המשפט כדלקמן: "לאור עמדתו של הכנ"ר ושורת המחדלים שפורטה על ידי הנאמנת [המשיבה] אין מנוס אלא להורות על ביטולו של ההליך. עם זאת לאור טענת החייב [המערער] כי הוא עושה מאמצים למצוא עבודה ניתנת לחייב אפשרות בת 30 יום להציע מתוה, להחזרתו להליך. מתוה כזה יבהיר כיצד החייב משלם את מלוא תוכנית הפרעון ובנוסף תשלום כתיקון בגין המחדלים החדשים שיצר עד כה.

" ביום 17.3.2021, לאחר התראה מצד בית המשפט כי בהעדר תגובה מטעם המערער יבוטל ההליך, הציע המערער מתוה לתכנית פרעון מקילה מבחינתו בשים לב לכך שטרם מצא עבודה ולהתדרדרות שחלה במצבו הרפואי.

...

לפיכך, ביום 25.1.2021 קבע בית המשפט כדלקמן: "לאור עמדתו של הכנ"ר ושורת המחדלים שפורטה על ידי הנאמנת [המשיבה] אין מנוס אלא להורות על ביטולו של ההליך. עם זאת לאור טענת החייב [המערער] כי הוא עושה מאמצים למצוא עבודה ניתנת לחייב אפשרות בת 30 יום להציע מתווה, להחזרתו להליך. מתווה כזה יבהיר כיצד החייב משלם את מלוא תוכנית הפירעון ובנוסף תשלום כתיקון בגין המחדלים החדשים שיצר עד כה.

על רקע האמור ובהתחשב במצבו הרפואי הרעוע ובקשייו הכלכליים המתגברים והולכים, היה מקום לאשר את המתווים האלטרנטיביים שהציע לאורך הדרך.

המערער הטעים, כי הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה הועברו במלואם לסילוק עיקולים שרבצו עליה, כך שנפל דופי בקביעה שלפיה הוא "העלים כספים עובר לפתיחת ההליך". דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

החייבים היתנגדו לתכנית הפרעון שהוצעה על ידי המנהל המיוחד וטענו כי נגרמה להם עגמת נפש עקב עמדת הכנ"ר שלטענתם חזר בו מההסכמה העקרונית שניתנה על ידו.

דומה כי החייבים מסכלים במו ידם את קידום ההליך, בין אם על ידי הותרת רכיבי הוצאות גבוהים ביותר והיעדר שינוי באורחות חייהם, ובין באמצעות צבירת מחדלים.

לא למותר לציין, כי אם החייבים היו באמת נחושים לשלם את התשלום החודשי ולו מקצתו, היו הם פועלים לשלם לכל הפחות תשלום חלקי או מנסים להגיע להסכמות על פריסה אחרת של התשלום.

אם וככל שייקבע מתוה פרעון בעיניינם של החייבים עשויה להיות לכך השפעה על הקף התכנית.

...

בהמשך לדיון שהתקיים לפני ביום 20.4.2021, הריני ליתן החלטתי זו. רקע: עניינם של החייבים שלפני, לרבות נושא השתכרותם, הוצאותיהם, חובותיהם והתנהלותם בהליך – נסקר באריכות בהחלטתי מיום 25.11.2019, אשר ניתנה לאחר שהתקיים דיון קודם ביום 20.11.2019.

אני סבורה כי הנכס העיקרי של החייבים הוא כושר השתכרותם.

בנסיבות אלה, אני שוב סבורה כי על החייבים לנסות לפנות לנתיב זה. ככל שההליך יפנה בסופו של דבר למתווה פירעון שאינו הסדר נושים ואם לא יימצא פתרון לנושא ההכרזה של החייבת, על החייבת לקחת בחשבון כי לא יהיה מנוס מלהכריז עליה פושטת רגל בשלב כלשהו של ההליך.

סיכום: מן המקובץ לעיל , אני מורה כדלקמן: החייבים יסירו את הפיגורים בתשלומים החודשיים תוך 60 ימים מקבלת החלטה זו. לחילופין, רשאים החייבים להגיע למתווה או פריסה שונה אל מול המנהל המיוחד, בכפוף לאישור בית המשפט.

הדברים מתיישבים גם עם תכלית הכלל: נניח כי חייב צבר חוב פיגורים בהליך והוא נידרש להשלימו בשיעור של 10,000 ₪ לשם השלמת תכנית פרעון לצורך ההפטר, כפי שנקבע במתוה המותנה להפטר.

כמובן, שאם תכנית הפרעון היתה מבוססת על הסכמת החייבת להעביר את מלוא נכסיה, לרבות אלו המוגנים [לבקשתה] כי אז גם החזר המס בגין מימוש זה היה מוקנה לקופה, על סמך אותה התחייבות.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהיעדר הצדדים.

...

משכך, סבורני כי החייבת עמדה בנטל להראות כי מקור החזר המס הוא בגין מימוש הנכס המוגן, ועל כן, יש לראות את החזר המס כחלק מהנכס המוגן ולהשיבו לחייבת.

סוף דבר: הסכום שהתקבל במקרה שלפנינו מרשות המסים כהחזר מס בגין מימוש תגמולי הפנסיה [נכס מוגן] יושב לחייבת.

המנהל המיוחד טוען כי המדובר בחייבת שכלל אינה ממצה את כושר ההישתכרות שלה, כי היא לא משלמת את צו התשלומים שנקבע לה, כי אינה מגישה דוחות, כי רב הנסתר על הגלוי בהתנהלות החייבת בתיק זה. המנהל המיוחד טען כי החייבת הסתירה הליכים שניהלה, והועלו טענות כלפיה על שימוש באנשי קש. בדיון שהתקיים עתר המנהל המיוחד להורות על ביטולו של ההליך, הוצע מתוה של תשלום של 300,000 ₪, ויש לזכור כי המדובר בהקף חובות של כארבעה מיליון ₪, ובסיומו של הדיון הצדדים הודיעו כי חלף ביטולו של ההליך, יעשו מאמץ להגיע למתווה מוסכם לתשלום הסכום הנ"ל. המנהל המיוחד טוען כי מאז הדיון החייבת לא עשתה מאומה, ועוד טוען כי הגיעה השעה להורות על ביטולו של ההליך.

במהלך הדיון הסכים ב"כ החייבת להצעה של המנהל המיוחד לסיום ההליך בפני ביהמ"ש בתשלום תכנית פרעון בסכום של 300,000 ₪.

לאחר שחלף המועד הגם והוארך, הוגשה בקשה מטעם המנהל המיוחד להורות על ביטולו של ההליך, שכן בהתאם להודעתו החייבת לא משתפת פעולה ולא חותמת על המתוה שהוסכם.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשפ"ג, 15 מרץ 2023, בהיעדר הצדדים.

...

החייבת לא שיתפה פעולה, צברה מחדלים רבים, התנהלה בחוסר שקיפות, ואין בידי ביהמ"ש לקבל את טענתה המופרכת כי היא חסרת עבודה, המדובר בחייבת שניהלה מכון כושר, למדה לימודי ראיית חשבון, למדה קורסים רבים ולמרבה הצער היא מנצלת את יכולותיה על מנת להוליך שולל את ביהמ"ש. אני דוחה את טענות החייבת כי היא חסרת כול, או כי היא בהיותה אם לשלושה ילידים קטינים אינה מסוגלת לשלם את הסכום שהיה מוסכם עליה.

אני סבורה כי אין מקום לחייבת בהליך חדלות פירעון וכי היא מנצלת את ההליך לרעה, ומורה על ביטולו של ההליך.

עוד אני קובעת כי ככל ולא ישולמו ההוצאות החייבת לא תהיה רשאית לפתוח תיק חדש.

בהיעדר הסכמות, היתקיים דיון נוסף בתאריך 24/1/23, במסגרת דיון זה הדגיש ב"כ הערייה שהחוב לעירייה הוא כמליון שקלים, חלק הארי של החוב החוב הוא בגין עסק שניהל החייב וחלקו בגין מגורים (כ- 170,000 ₪).

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ובנסיבות העניין, באתי לידי מסקנה שיש לאשר את המתוה שהוצע על ידי החייב ולאפשר לו לשלם את הסכום עליו הוסכם בתשלומים.

בנסיבות אלה הושגה ההסכמה המקורית שהייתה מקובלת גם על הערייה שהחייב יוכל לפדות את חלקו בסכום של 100,000 ₪, סכום אותו על החייב היה לשלם בתוך 6 חודשים (ראו ההחלטה על תכנית פירעון מתאריך 24/1/23)).

הערייה או בעלי התפקיד לא הציגו אומדן אחר משכנע ומבוסס לשעור הכספים שהיו נוספים לקופת הכנוס במימוש הדירה כתפוסה ובהנחת מגורים של החייב ורעייתו עד תום חייהם ללא דמי שכירות ומכאן שסבירות סכום פדיון חלקו של החייב בדירה שנקבע במסגרת תכנית הפירעון לא נסתרה.

...

טענת העירייה שאין לאפשר לחייב לשלם את הסכום בתשלומים ויש לבטל את ההסכמה המקורית שהתקבלה על דעת כל הצדדים בנוגע לסכום פדיון חלקו של החייב, אינה יכולה להתקבל.

אשר לאפשרות תשלום הסכום בתשלומים, במכלול נסיבות העניין לאחר ששקלתי את עמדות כל הצדדים, באתי לידי מסקנה שיש לאפשר לחייב לשלם את סכום פדיון חלקו בדירה בסך 100,000 ₪, ב- 40 תשלומים של 2,500 ₪ כל אחד, דבר שיבטיח הותרת קורת גג סבירה לחייב ולרעייתו, מבלי העברת הבעלות שלהם בדירה לגורם זר, על כל המשתמע מכך.

אמנם הסכומים אמורים להשתלם מקצבאות בני הזוג ובכך להקטין את הכנסותיהם אך נדמה שבנסיבות מדובר ברע במיעוטו, ומשהשניים ביקשו שכך יעשה יש להעתר לבקשתם.