קביעת שכר טרחת מנהל עיזבון למכירת מקרקעין

1978 ), קבע בית המשפט העליון כי 9 ) 627 ( בע"א 153/77 מרים אלואשווילי נ' יוסף סמואל, לב( השיקולים המנחים בקביעת שכר טירחת מנהל עזבון הם הקף הפעולות שבוצעו ומורכבותן ולא שווי העזבון בלבד.

ספק אם נכון לגזור את שיעור שכר הטירחה עבור נכס המקרקעין מחוות דעת שמאי המקרקעין, שכן הנכס לא נמכר בפועל בסכום שננקב שם, ואף מנהל העיזבון עצמו טוען כי ככל הנראה שוויו של הנכס נמוך יותר ומחדד כי ראייה לכך כי גם לאחר סיום תפקידו לא נמצא לנכס רוכש במחיר האמור.

...

לסיכום, לשיטת היורש בית החולים ***, ראוי להעמיד את שכר טרחת מנהל העזבון ע"ס של 82,193 ₪ בתוספת מע"מ בלבד, וכן לפסוק הוצאות כפי שיאושרו ע"י מח' הפיקוח.

₪ מצאתי להעמיד שכר הטרחה עבור ניהול הכספים ע"ס גלובלי של 40,000 מכל האמור לעיל מצאתי להעמיד את שכר טרחת מנהל העזבון ע"ס של 130,000 ₪ בצירוף .

בכך נקבע מתוון ראוי לקביעת שכר טירחה עבור מנהל עזבון: במקרים רגילים שבהם נוקט מנהל העזבון רק בפעולות ניהול רגילות, ייקבע בדרך כלל שכר טירחה של אחוז וחצי עד שני אחוזים, בעוד שמנהל עזבון שהוא עורך דין, שמטפל גם במכירת דירה, יזכה לשכר טירחה גבוהה יותר, שיכול ואף יגיע למאקסימום של שלושת אחוזים".

בבואי להכריע בשאלת פסיקת שכר טירחתה של מנהלת העזבון, ראוי לעמוד ולהתייחס לפעולות שננקטו על ידיה של מנהלת העזבון: הודעת עידכון מיום 27.7.2015 : הבהירה מנהלת העזבון כי מטעמה, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי ובה התבקש בית המשפט להצהיר כי מחצית מהזכויות בחלקה ** בגוש 16 ***** היא בבעלות המנוח ]ראו סע' 1 להודעה[, נתקבל פסק דין כמבוקש ]ראו סע' להודעה[, ביום 15.7.2015 נרשמו הזכויות בלישכת רישום המקרקעין ]ראו סע' 3 להודעה[ ופניית הצדדים לשמאי וקבלת חוות דעת ] ראו סע' 4 להודעה[.

...

אציין כי הליך הערעור לעיל, הווה שיקול עת הגעתי למסקנה כי יש לפסוק למנהלת העיזבון שכר טרחה בגובה של 3% תוך התייחסות לטענותיה של מנהלת העיזבון בהקשר זה. מהו שווי העיזבון? הן בפסק דינו של בית המשפט מיום 19.8.2016 , הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2018 .

בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולנוכח האמור בתקנה 45 ז' לתקנות הירושה וברוח הדברים שנקבעו בהלכה אשר לטעמי, המדובר בגישה רחבה להכללת ו/או החרבת היקף העיזבון, אזי הגעתי למסקנה כי יש לקבל את השווי שהוערך על ידי מנהלת העיזבון ואשר לא הופרך ו/או נסתר על ידי הנתבעים.

ככל ותהיה מניעה מלגבות את הכספים הלא נזילים, אזי שעומדים הליכים משפטיים מתאימים שמן הראוי לנקוט בנסיבות העניין כגון נקיטת הליכי הוצל"פ. לאחר ששקלתי טענות מנהל העיזבון ובשים לב ללשון תקנה 45 ז לתקנות הירושה, הגעתי 15 ₪ למסקנה כי לצורך חישוב שכר הטרחה יש להעריך את שווי העיזבון בסך של 3,802,307 סיכום ומסקנות: כאמור לעיל, שכר טרחת מנהלת העיזבון הנו סך כולל של 3% בצירוף מע"מ משווי העיזבון שהינו 3,802,307 ₪ + מע"מ ובסה"כ 114,069 .

משנת 2006, רוב התיקים היו כאלה שהפסיקו אותו באמצע, ולשיטתו שכר הטירחה היה צריך להיתקבל על פי לשון ההסכם (עמ' 1069 לפרוטוקול, שורות 1- 8; לביסוס טענתו זו, היפנה הנאשם לסעיף 12 בנספח ב' בהסכם שכר הטירחה (ת/57), אשר קובע: "היה והליך כנוס הנכסים על ידי עו"ד הופסק מכל סיבה שהיא, לפני שהתמורה בגין מימוש הנכס התקבלה על ידו – יקבע נציב מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ומנהל אגף המכס ומע"מ והחשב את שיעור שכר טירחת עו"ד, על פי הקף העבודה שבוצעה יחסית להקף העבודה שנותרה לבצוע.". הנאשם טען עוד, כי רשות המסים דרשה ממנו מאות תיקים בהם טיפל, הוא נאלץ להחזיר אותם, ועל-פי אותו הסכם הרשות חייבת לשלם לו על העבודה שעשה, וזאת בנוסף לתיקים נוספים בהם בוצעו פשרות ולא שולם דבר (עמ' 1292-1293 לפרוטוקול).

הנאשם השיב ששכר הטירחה על סך 58,921 ₪ היה בגין המיכרז בינואר 2013, ו- 180,284 ₪ עבור שכר הטירחה בגין ניהול העזבון, כאשר ניהול העזבון הוא לא רק הדירה (פרוטוקול עמ' 1202 שורות 20- 26).

על פי הסכם שכר הטירחה, התחייב הנאשם לפרסם מיכרז למכירת הנכס; עוד נקבע בהסכם שכר הטירחה, כי במידה והעסקה תצא אל הפועל יהיה הנאשם זכאי לשכר טירחה בשיעור 1% מערך הנכס - בסך 950,000 דולר + 10% ממחיר ההשבחה, שהוא ההפרש בין מחיר המכירה לערך הנכס.

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

תקנה 45ב לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 שכותרתה "קביעת שכר" קובעת "בית המשפט יקבע למנהל העזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העזבון", ובהנתן פעולות או מאמץ מיוחד "רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובילבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העזבון", בתוספת מע"מ; כך נפסק שכרו של אפוטרופוס.

בעניינינו, בהנתן שהליך פירוק השתוף נעשה על דרך חלוקה בעין, וזאת, במובחן מפירוק בדרך מכירה, לגביו קיימת ההוראה שבסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין פיה תעשה "המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" - אין אמנם בנמצא הוראת חוק מיוחדת להיתלות בה, אבל יש היגיון רב באופן בו נוהגים בתי המשפט לאורך השנים לקבוע גם את שכר הטירחה הנפסק למנהל/כונס הנכסים בתיק פירוק השתוף בשיטת האחוזים.

...

היקף פעילות המנהלים בנוגע לתכנון, השבחת הקרקע ובהליכים המשפטיים בסוגיה מרכזית זו קבע כי "התנהלות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם החובות והדרישות החלות על מנהלים מיוחדים כלפי בעלי הקרקע" (סעיף 192 לפסק הדין); כי "הפעולות אליהן מפנים המבקשים (בסעיפים 132-133 לסיכומיהם) אל מול הוועדות המקומיות ברמת השרון ובת"א אירעו כולן לפני התקופה השניה, ואינן רלוונטיות לדרישת השכר הנוכחית" (סעיף 223 לפסק הדין); כי לא שוכנע בטענות המנהלים "כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); כי לא מצא "שהמבקשים פיקחו על יהל..." (סעיף 264 לפסק הדין); כי "ד"ר שגב אישר "כי המינהל הוא שהוביל את מלאכת התכנון..." (סעיף 284 לפסק הדין); כי המנהלים "הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); כי "...חרף השתתפותם בפגישות, בפועל המבקשים לא נתפסו כגורם שהיה מעורב בתכנון או פיקח עליו" (סעיף 288 לפסק הדין); כי "ככל שהמבקשים אכן סייעו לדרבן את ועדות התכנון של רמת שרון ות"א בקידום שינוי הייעוד, מדובר בפעולות שנעשו בתקופה הראשונה ואינן רלוונטיות לבקשה זו. לא שוכנעתי בטענות המבקשים כי הם 'דחפו' את המינהל ומשרדי הפנים והשיכון לסגת מהתנגדותם לשינוי הייעוד" (סעיף 228 לפסק הדין); "במקרים מסוימים נוצרה תחושה כי המבקשים פעלו כדי לצאת ידי חובה, כאשר הובהר להם שפעולות הנדנוד אינן מעלות או מורידות כהוא זה לקידום הנעשה" (סעיף 300 לפסק הדין); כי המנהלים "פעלו באופן אשר נע בין שתדלנות ונדנוד... אף הרבו במשלוח המכתבים גם כאשר הועלה ספק ממשי בדבר יעילותם, והדבר מייצר רושם שחלק מהעשייה היתה למראית עין. בנוסף נחזה שהטרחה הכרוכה במשלוח המכתבים הקצרים אינה משמעותית כנטען" (סעיף 303 לפסק הדין); וכי לא מצא "להכיר בהתנגדות שנטען שהגישו המבקשים כנגד תכנית תא/5000...משהוגשו כ-100 התנגדויות נוספות לתכנית" (סעיף 306 לפסק הדין).

יהודית שבח, שופטת, סג"נ השופט י. אטדגי: אני מסכים עם כל האמור בחוות דעתה של חברתי השופטת שבח, מלבד דבריה ומסקנתה בשאלה, האם שכר הטרחה שישולם למנהלים יהיה בכסף או בקרקע, ובעניין זה אני סבור שיש לקבל את ערעורם של הבעלים הפרטיים ולקבוע כי התשלום למנהלים יהיה בכסף ולא בקרקע (בכפוף למוצע בהמשך).

חברתי גם מוסיפה בחוות דעתה (סעיף 20), כי פסיקת שכר הטרחה אינה בת ביצוע, "גם משום שלא יעלה על הדעת לאלץ נושא תפקיד, עם סיום עבודתו, המשתרעת במקרים רבים על פני שנים,לפתוח במסע אכיפה וגבייה נגד מאות בעלי קרקע שונים לצורך מימוש שכרו. גישה מעין זו תרתיע מועמדים טובים לקבל על עצמם תפקיד מנהל/מפרק, ויצא שכרם של בעלי הקרקעות בהפסדם". אני סבור, כי דווקא האפשרות שתינתן לבעלי התפקיד לגבות את שכרם בקרקע תגרום לכך שבעלי התפקיד לא יתאמצו לאתר את כל בעלי הזכויות, אם משום ששכרם מובטח גם כך, ואם משום שיעדיפו כי שכרם יהיה בקרקע, השקעה טובה שהוכיחה את עצמה, במקום בכסף, וכי דווקא דבר זה יגרום להגעתם של מועמדים פחות טובים לקבל על עצמם את התפקיד.

משהצדדים לא עשו כן ראוי היה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, בהתאם לסמכותו לעשות כן (תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018), ומשבית משפט קמא לא עשה כן אציע להחזיר אליו את התיק על מנת שישלים את מלאכתו בענין זה. לאור כל זאת, אני סבור שכך נכון יהיה לקבוע ביחס לשכר הטרחה שישולם למנהלים: שכר הטרחה ישולם על ידי הבעלים הפרטיים בתשלום כספי, שווה ערך ל-1% בתוספת מע"מ מחלקו בקרקע של כל אחד מהם; התיק יוחזר לבית המשפט קמא כדי שימנה שמאי מקרקעין מטעמו לקביעת שווי הקרקע.

להשלמת התמונה יצוין, כי מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת עכורה ביותר, והן מנהלות הליכים משפטיים שתחילתם בהליך מינוי אפוטרופוס על אמן (הסתיים בפסק דין מיום 5.7.2000; א"פ 1583-11-18), המשכם בהליך מינוי מנהל עיזבון זמני (הסתיים ביום 18.4.2021; ת"ע 27119-03-21); ועדיין תלויים ועומדים הליכים משפטיים ביניהן: ערעור כאמור בבית המשפט המחוזי על הפסיקתא הנ"ל (עמ"ש (ת"א) 48305-12-21); תביעה שהגישה הנתבעת למתן צו עשה לחלוקת כספי עזבון המנוחה בחשבון הבנק ותכולת כספת בנק (תמ"ש 17097-02-22); והתביעה דנן; בנוסף, בקשה תלויה ועומדת לקביעת שכר טירחת מנהל העזבון (בקשה מס' 15; ת"ע 27119-03-21).

דירת המגורים הסוגיות שבמחלוקת לעניין דירת המגורים בחינת טענות האחיות לעניין פירוק השתוף בזכויות בדירת המגורים, מלמד על מחלוקות בסוגיות הבאות: האם הנתבעת היא 'דיירת מוגנת' בדירת המגורים ובהתאם לכך האם יש לשום את הדירה כ'פנויה' או כ'תפוסה'? האם קיומן של מחלוקות בין הצדדים הנוגעות להקף עזבון המנוחה ו/או קיומן של טענות בדבר כספים שהעזבון חב לנתבעת, יש בהן כדי לעכב את פירוק השתוף? אני סבורה שיש להשיב לשאלות הנ"ל בשלילה; אבאר עמדתי להלן: "דיירות מוגנת" – המסגרת הנורמאטיבית התובעת טוענת כאמור להיותה 'דיירת מוגנת' מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972 (להלן – חוק הגנת הדייר), הקובע: "(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 3 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש.

...

דירת המגורים הסוגיות שבמחלוקת לעניין דירת המגורים בחינת טענות האחיות לעניין פירוק השיתוף בזכויות בדירת המגורים, מלמד על מחלוקות בסוגיות הבאות: האם הנתבעת היא 'דיירת מוגנת' בדירת המגורים ובהתאם לכך האם יש לשום את הדירה כ'פנויה' או כ'תפוסה'? האם קיומן של מחלוקות בין הצדדים הנוגעות להיקף עיזבון המנוחה ו/או קיומן של טענות בדבר כספים שהעיזבון חב לנתבעת, יש בהן כדי לעכב את פירוק השיתוף? אני סבורה שיש להשיב לשאלות הנ"ל בשלילה; אבאר עמדתי להלן: "דיירות מוגנת" – המסגרת הנורמטיבית התובעת טוענת כאמור להיותה 'דיירת מוגנת' מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972 (להלן – חוק הגנת הדייר), הקובע: "(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 3 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש.

סוף דבר באשר לדירת המגורים, אני קובעת כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים, ומכירתה כפנויה.

לצורך המכירה בשוק החופשי, אני ממנה את באי כח הצדדים – עו"ד טריכטר ועו"ד שחר – ככונסי נכסים, שיפעלו לקבל את המחיר המקסמילי האפשרי.

באשר לנכס המסחרי, אני קובעת כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בנכס המסחרי.