קביעת שיעור קנס בעבירות אי הגשת דוחות מס הכנסה

באת-כוח המאשימה הפניתה לפסק הדין שניתן ב-ע"פ 70089/00 בן צבי נ' מדינת ישראל (22.2.01), לפיו, קושי לקבוע הכנסה מדויקת מכל סיבה שהיא אינו מהוה סיבה מספקת לאי הגשת דו"ח שנתי על הכנסות, מאחר שעל הנישום להגיש דו"ח ולציין הכנסה משוערת.

לפי הפסיקה אליה הפניתה באת-כוח הנאשמים, במקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירות של אי הגשת דו"ח מס הכנסה במועד, בנסיבות בהן הוסרו כל המחדלים, העונש שהוטל כלל מאסר על תנאי, קנס ו/או התחייבות כספית, תוך שבית המשפט לוקח בחשבון את מספר הדו"חות שלא הוגשו, מחזורי הפעילות והתקופה שחלפה עד למועד הסרת המחדלים.

לגבי נאשמת 5, שהנה פעילה, בנסיבות העניין ומאחר שנטען כי כיום מחזור פעילותה נמוך, על אף שלא הוצגו מסמכים רלוואנטיים לעניין זה, יש להטיל קנס בשיעור נמוך.

...

כמו כן, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לנאשם 4 בגין כל עבירה, נע בין מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות כספית, לבין חודש מאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪ והתחייבות כספית.

לפיכך, באיזון בין כלל השיקולים והנסיבות שפורטו, אני סבורה כי יש מקום להטיל על נאשם 4 עונש של מאסר על תנאי לתקופה משמעותית, קנס והתחייבות, שיהלמו את העבירות בהן הורשע, ויהוו הרתעה הולמת הן עבור נאשם 4 והן עבור ציבור הנישומים בכללותו.

לסיום אשר על כן, ולאור כלל השיקולים שפורטו, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים שלהלן: על כל אחת מהנאשמות 1-3 ו-6 – קנס סמלי בסך של 500 ₪, לתשלום עד ליום 1.7.2017.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הפניתה לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה בערכים המוגנים לאור הקף העבירות, לדבריה מיתחם העונש ההולם לכל העבירות המע"מ שבכתב האישום נע בין 3-6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, 2-8 חודשי מאסר מותנה, קנס כספי בשיעור שנע בין 5% ועד 10% מגובה המחדל התחילי וכן חתימה על התחייבות להמנע מבצוע עבירה בעתיד.

מיתחם העונש ההולם לכל אחת מהעברות של אי הגשת דוח מס הכנסה נע ממאסר מותנה ועד 8 חודשי מאסר, מאסר מותנה, קנס הנע בין 8,500 -29,200 ₪ והתחייבות כספית.

לאור כל האמור אני קובעת כי מיתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם, הן העבירות על חוק המע"מ והן העבירות על פקודת מס הכנסה בנסיבות שבפני נע ממאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר, קנס הנע בין 7,000 – 40,000 ₪ וענישה נלווית.

...

ראו למשל רע"פ 4173/15 אבו הלאל ואח' נ' מדינת ישראל (29.6.15): "במקרה שלפניי מדובר בביצוע 26 עבירות לאורך תקופה ארוכה מאוד של אי הגשת דו"חות כנדרש בדין. אין חולק כי מדובר בנתונים חמורים הן מבחינת כמות העבירות והן מבחינת אורך התקופה, ועל כן אין בידי לקבל את טענות המבקשים בדבר היות העבירות מצויות במדרג הנמוך של חוק המע"מ. בנסיבות אלה, אף אם היה דבר בטענה זו של המבקשים, יש לשים דגש על חומרת הנסיבות". ראו גם רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9.3.2014); רע"פ 253/19 ערן ריכטר נ' מדינת ישראל (20.1.2019).

הערעור נדחה.

לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצע הנאשם, הן העבירות על חוק המע"מ והן העבירות על פקודת מס הכנסה בנסיבות שבפני נע ממאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר, קנס הנע בין 7,000 – 40,000 ₪ וענישה נלווית.

ראו למשל: רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013): "... לא ניתן לראות בהעדר היכולת לגבות מהעבריין את חוב המס, במישור האזרחי, משום הסרת המחדל על ידו או שיקול להקלה בעונשו (רע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)).קבלת עמדתו של בא כוח המבקש, לפיה יש לראות בנסיבות האמורות כשיקול לקולא, עשויה לעודד נישומים אחרים לבצע עבירות מס, ולשמוט את הקרקע מתחת לעקרון ההרתעה, העומד בבסיס הגדרתן כעבירות פליליות. אף טענתו של המבקש, כי בסופו של יום, יזכו רשויות המס לקבל את כספי החוב בחזרה, אינה מובילה למסקנה, כי יש להקל בעונשו. המבקש מנע העברתם של כספים, אשר נועדו לקופת הציבורית, ובכך גיבש את חובו למשיבה. כעת מבקש הוא מבעלת חובו להמתין תקופה בלתי ידועה מראש, עד לפרעון החוב, ועוד לראות בכך טעם להקל בעונשו. איני סבור כי הדבר ראוי מבחינה מוסרית, וודאי שאין לעמדה זו כל עוגן משפטי...במרבית המקרים, עברייני המס הינם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר התדרדרו לביצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אין די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם." ראו גם רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9.3.14).

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים.

בית משפט השלום הטיל על הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, בגין שלוש עבירות של אי הגשת דוחות מס הכנסה במועד.

בע"פ 4275/21 ישראל שמעון כהן נ' מדינת ישראל (5/7/21) – נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר הטיל עליו עונש של 7.5 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 30,000 ₪ ועונשים נלווים, בגין שבע עבירות של אי הגשת דוח במועד ביחס למחזורים של כ- 7.5 מיליון ₪.

בת"פ (חי') 59906-11-20 מדינת ישראל נ' מוחמד קאסם (18/11/21) – נקבע מיתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי למאסר של מספר חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות, בגין 3 עבירות של אי הגשת דוח במועד, ביחס למחזור הכנסות של למעלה מ-17 מיליון ₪ במצטבר, ועת המחדלים הוסרו טרם מתן גזר הדין.

בצד אלו יובאו בחשבון הנסיבות הכלכליות שהוצגו בפני, באשר לנאשמים חובות גבוהים בהוצל"פ, ככל שהדבר נוגע לשעור הקנס שיוטל.

...

אף טענות הנאשם בכל הנוגע לחלות התנאי ולהפעלתו – דינן להידחות.

בנסיבות, אני סבורה כי מתחם עונש הקנס ההולם נע בין 5,000 ₪ ל-30,000 ₪.

סיכום והכרעה שקלתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות לתיק זה ושוכנעתי כי עניינם של הנאשמים מצוי ברף האמצעי של מתחם הענישה.

בסיכום אני סבורה, כי עונש מאסר מוחשי לנאשם 2 ומאסר מותנה לנאשמת 3, בצירוף עונשים נלווים יאזן נכונה בין מכלול השיקולים, לרבות אינטרס ההרתעה המתבקש.

לאור כל האמור לעיל, ובהיתחשב בסכום ההשתמטות ובתקופה הארוכה של ביצוע העבירות בתקופות שונות, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 28-65 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווית.

בשנת 2010 הורשעה בעבירה של אי הגשת דוח מס הכנסה ונדון למאסר מותנה וקנס.

אי תשלום שיעור משיעורי הקנס תעמוד יתרת הקנס לפרעון מידי.

...

לאור האמור, ואף שאין לגזור על הנאשם בעניינו גזירה שווה מעונשיהם של האחרים, אף לא ביחס מוגדר, בהעדר מידע נוסף, אתחשב במידת מה בעונשים אלה לענייננו, כשם שעשה זאת בית המשפט המחוזי בערעורו של יערי (ראו סעיף 6 לפסק הדין בעפ"ג 50852-02-18): "6. לאור כל השיקולים לקולא ולחומרה ולמתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא, ובמיוחד לאור עונשי המאסר שהוטלו על הנאשמים האחרים, הגם שחלק מהם הורשע רק בהפצת החשבוניות הפיקטיביות אך חלק מהם צירף תיקים נוספים, אנו מקבלים את הערעור כלפי עונש המאסר ומחליטים כי המערער ירצה 42 חודשי מאסר החל מיום מעצרו, 30.4.17". טענות השיהוי וחלוף הזמן ההגנה טענה לחלוף זמן משמעותי.

מכל האמור, מצאתי בסופו של דבר לגזור על הנאשם עונש גבוה במקצת מעל למרכז טווח הענישה המוסכם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

ביום 22.2.23 הורשעו הנאשמים לאחר שמיעת הראיות, בעובדות כתב האישום ב- שלוש עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות על סעיף 216(4), 222, 117 ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

ההגנה הדגישה כי הסרת המחדלים מעידה על לקיחת אחריות אישית והסרת הפגיעה בקופת המדינה, כמו כן הוסיף, כי סעיף 40ח לחוק העונשין תשל"ז-1977, מחייב את בית המשפט לקבוע את שיעור הקנס בהיתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.

רע"פ 1130/20 דהן נ' מ"י (13.4.20) שם נדחתה בקשת רשות העירעור של המבקש אשר הורשע ב-7 עבירות מס של אי הגשת דוחות מס. בית המשפט ראה בכל דוח שלא הוגש ארוע נפרד לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם וקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 7 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

...

בסופו של דבר גזר עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי "רף תחתון של מאסר על תנאי צריך שיהא שמור, לכל היותר, לעברייני מס אשר הסירו את מחדליהם". מכל המפורט, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של מספר חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר, לצד ענישה נילווית.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנני גוזרת את העונשים הבאים: על הנאשם מאסר לתקופה של 5 חודשים.