קביעת קשר סיבתי בין קרע בגיד בכתף לתאונת עבודה

התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת פקיד התביעות לדחות תביעה שהגיש להכרה בפגיעה בכתפיו כתאונת עבודה (מקרוטראומה).

לאור הידע הרפואי בתחום ותיאור עבודתו של מר זיתון, אני מתרשם כי קיים קשר סיבתי מעל חמישים אחוזים בין משלח ידו, לבין קרע בגידים מסובבי כתף ימין.

תנועות אלו חוזרות ונשנות יש בהן לקבוע קשר סיבתי בין עבודתו שך התובע לליקוי בגידים מסובבי כתף.

בטרם נחתום, נציין כי אף שהמומחה המליץ להכיר בפגיעה בכתף ימין על דרך ההחמרה בשיעור 33%, הרי שעל פי הפסיקה, משהגענו לכלל מסקנה שבבחינת מאזן ההשפעות קיימת השפעה משמעותית (של יותר מ- 20%) הרי שיש להכיר בפגיעה, ללא היתייחסות לנושא ההחמרה, כפי שהבהיר זאת כב' השופט אילן סופר באחת הפרשות (עב"ל 41048-05-11 בן ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (28.6.12)): "תפקידו של בית הדין בשלב של ההכרעה בתביעה, הוא לקבוע אם מדובר ב'פגיעה בעבודה' ובתוך כך קיום קשר סיבתי בין הארוע לפגיעה. בית-הדין לא נידרש בשלב זה לבאר מהי מהות הקשר הסיבתי אם בגרימה או בהחמרה, שהרי זוהי הכרעה שמסורה בלעדית לועדה הרפואית הקובעת את דרגה הנכות. מסיבה זו אנו מקבלים את העירעור באופן שפסק דינו של בית הדין האיזורי יתוקן כך שהמסקנה אליה הגיע תתמצה בכך שהתביעה התקבלה וקיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין מחלת המערער". סוף דבר התביעה נדחית לעניין כתף שמאל אך מתקבלת לעניין כתף ימין, שהפגיעה בה מוכרת כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

...

ככל שלא היתה מוצגת למומחה תשתית עובדתית בדבר ביצוע פעולות משיכה חדות ורציפות במשך תקופה ארוכה תוך מעורבות של כתף ימין, הרי שהיה מגיע למסקנה שיותר סביר שמדובר במחלה שנגרמה במהלך השנים, עקב שחיקה טבעית, מבנה גוף, הרגלים וכולי.

בטרם נחתום, נציין כי אף שהמומחה המליץ להכיר בפגיעה בכתף ימין על דרך ההחמרה בשיעור 33%, הרי שעל פי הפסיקה, משהגענו לכלל מסקנה שבבחינת מאזן ההשפעות קיימת השפעה משמעותית (של יותר מ- 20%) הרי שיש להכיר בפגיעה, ללא התייחסות לנושא ההחמרה, כפי שהבהיר זאת כב' השופט אילן סופר באחת הפרשות (עב"ל 41048-05-11 בן ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (28.6.12)): "תפקידו של בית הדין בשלב של ההכרעה בתביעה, הוא לקבוע אם מדובר ב'פגיעה בעבודה' ובתוך כך קיום קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה. בית-הדין לא נדרש בשלב זה לבאר מהי מהות הקשר הסיבתי אם בגרימה או בהחמרה, שהרי זוהי הכרעה שמסורה בלעדית לוועדה הרפואית הקובעת את דרגה הנכות. מסיבה זו אנו מקבלים את הערעור באופן שפסק דינו של בית הדין האזורי יתוקן כך שהמסקנה אליה הגיע תתמצה בכך שהתביעה התקבלה וקיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין מחלת המערער". סוף דבר התביעה נדחית לעניין כתף שמאל אך מתקבלת לעניין כתף ימין, שהפגיעה בה מוכרת כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאותיו בהליך זה בסך 8,000 ₪.

בעקבות ההכרה בתאונה כתאונת עבודה קבעה הועדה הרפואית לערערים (נפגעי עבודה) לתובע בהחלטה מחודש מאי 2018 נכות בשל הפגיעה בכתף, בשיעור של 5% לפי סעיף 35(1)א-ב. קביעה זו של הועדה נומקה על ידה באופן הבא: "אין ספק בועדה שהנ"ל סובל ממחלה בשתי הכתפיים אשר אינה קשורה לארוע הנידון. עם זאת הועדה אינה יכולה לשלול תרומה קלה של הארוע הנידון לכאבים בכתף ימין, אך בודאי שהקרע הגדול שקיים כעת לא קשור לתאונה, מאחר וה-US בסמוך לתאונה היה תקין. בגין החבלה הועדה קובעת 5% לפי סעיף 35(1)א'-ב' ". על החלטת הועדה הרפואית לעררים מחודש מאי 2018, לא הוגש ערעור ומכאן שמדובר בהחלטה חלוטה השוללת קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכתף שהיא תוצאה מהקרע הגדול בכתף ימין.

בהקשר זה די לומר כי אין מחלוקת כי למערער פגיעה קשה בכתף ימין, וזו לא נעלמה מעיני הועדה מושא העירעור אשר מוסיפה כי פגיעה קשה זו היא "מצב סטאטי שלא יוכל להחמיר ולא להשתפר, אלא אם כן יעבור (המערער, הוספה שלי-ט.מ) טפול המתאים למחלה". עם זאת מציינת הועדה מושא העירעור כי הפגיעה בכתף ימין היא תוצאה של הקרע בגיד, ובעניין זה מפנה להחלטת הועדה לעררים (נפגעי עבודה) ממאי 2018, אשר שללה קיומו של קשר סיבתי בין אותה פגיעה לבין התאונה שהוכרה בעבודה.

...

עוד טען ב"כ המשיב, כי החלטת הוועדה מושא הערעור הינה מפורטת ומנומקת, ומשניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה – דין הערעור להידחות.

מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה אין בית הדין מוסמך בהליך של ערעור על החלטת ועדה לעררים (דיון מחדש) מיולי 2019 לדון בטעויות שנפלו כביכול בהחלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) ממאי 2018.

כך גם מקובלת עלי עמדת המשיב, כי בהליך של ערעור על החלטת ועדה לעררים, אין בית הדין מוסמך לבחון את ההחלטה מדרג ראשון אשר בעקבותיה ישבה הוועדה לעררים.

סוף דבר הערעור נדחה.

איני מוצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של מר שרבי, כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד – לבין הגבלת התנועה של הכתף הימנית והקרע של גיד סופרהספינטוס בשתי הכתפיים (שאובחן בבדיקת US בלבד).

לבקשת התובע ביום 3.3.21 הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות כדלקמן: בהחלטת כב' ביה"ד סעיפים 3(א) ו-(ד) צוין שהתובע עשה שימוש יומיומי בכלים רוטטים, כגון פטישונים, קונגו, מקדחות, מברגות, מברגות ומסור חשמליים – האם לא ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50% לרבות על דרך החמרה, את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי בכתף ימין? הכיצד קבעת שמדובר בתסמונת הצביטה.

טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את קביעתו של המומחה כפי שפורטה בתשובה לשאלות ההבהרה לפיה יש להכיר בפגימה בשני האגודלים כפגיעה בעבודה.

...

מהראיות שהובאו לפני אין בידי לקבוע כי עיקר עבודתו של התובע היתה בגובה הכתף ומעל גובה הכתף.

הדעת נותנת כי ככל שעבודתו של התובע היתה בהתקנה/ פירוק של כספות תלויות בגובה הדבר היה בא לידי ביטוי בראיות שהובאו בפני בית הדין - ולא כך. אשר על כן, מצאתי כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי בכל הנוגע לפגימה בכתפיים, ולפיכך התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שתוכר הפגימה במפרקי האגודלים בלבד.

בשים לב לתוצאות ההליך הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

הרקע לבקשה: ביום 19.1.2017 הגיש המערער תביעה לבית הדין האיזורי חיפה (ב"ל 45698-01-17; להלן – ההליך הראשון) כנגד החלטת המשיב (להלן – המוסד) מיום 12.12.2016, שדחתה את תביעתו להכרה בקרעים בגידי הכתפיים כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

תחילה הודיע המוסד כי הוא עומד על ניהול הוכחות בהליך, "בין השאר בנוגע לצורך של התובע להרים את ידיו מעל לגובה הכתפיים, משך הפעולה ותדירותה והאם מתקיימת בהקשר זה תשתית למקרוטראומה". לאחר שנקבע מועד לדיון הוכחות, הגישו הצדדים "הודעה מוסכמת ובקשה לביטול דיון", במסגרתה הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה יועץ רפואי בתחום האורתופדי לבחינת הקשר הסיבתי בין מצב כתפיו של המערער לבין תנאי עבודתו, וזאת על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת שגובשה על ידי הצדדים.

...

בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות, על יסוד תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), ועל כן נתייחס למבקש כ"מערער".

בית הדין האזורי קבע כי "דינה של הבקשה להשתק פלוגתא להידחות", והורה כי המערער יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

דעתנו שונה, ואנו סבורים, כי המוסד לא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע שאין להחיל את הכלל של השתק פלוגתא, ועל כן לא היה מקום לדחות באופן גורף את הבקשה להשתק פלוגתא.

סוף דבר: הערעור מתקבל, ועניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי למתן החלטה חדשה בבקשתו להשתק פלוגתא, עת מובהר כי לא היה מקום לקבוע כי אין תחולה לכלל של השתק פלוגתא באופן גורף.

תקציר ההליכים בבית הדין ביום 29.6.2021 הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין הפגימות ברגל ימין, יד ימין וכתף ימין של התובעת לבין תאונת הדרכים שעברה ביום 21.12.2016 ואשר הוכרה כתאונת עבודה, על סמך העובדות הבאות: "א. התובעת ילידת 21.12.1972.

עניתי כי לדעתי אין קשר סיבתי בין הקרע בגיד השרוול המסובב (מחלת הכתף) לתאונת הדרכים בה נפגע רכבה מאחור בתאריך 21.12.16.

ואולם, המומחה מטעם בית הדין היתייחס בתשובות ההבהרה באופן מפורש גם לרישום רפואי זה וציין כי "ברשום של פיסיותראפיה בתאריך 10.8.17 רשום כי הכאב בכתף החל בשבועות הראשונים אחרי התאונה" וכי "בתאריך 2.8.18 רשום כי התובעת מבקשת לציין שגם כאב הכתף קשור לטענתה לתאונה". עם זאת, המומחה הבהיר כי "ברישומים הרפואיים בחודשים שבסמוך לאחר התאונה אין היתייחסות לממצאים בכתף עצמה, כפי שהיה צפוי במצב בו ליקוי כמו קרע בשרוול המסובב אירע בתאונה". על רקע זה, המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין הקרע בכתף לבין התאונה.

...

גב וצוואר טענת התובעת שלפיה יש מקום כי בית הדין יקבע במסגרת ההליך דנן שהיא סובלת גם מהגבלות תנועה בעמוד השדרה (גב וצוואר)- דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הננו מאשרות את הודעת הנתבע מיום 23.11.2023 ומורות כי הפגימה בצוואר עם הקרנה לכתף ויד ימין והפגימה בגב עם הקרנה לרגל ימין מוכרות כפגימות הנובעות מתאונת העבודה מיום 21.12.2016.

התביעה להכרה בפגימות בכתף ימין ובכלל זה בקרע בכתף ימין, ברגל ימין וביד ימין כפגיעות עצמאיות- נדחית.