קביעת פיצוי על נשיכת כלב ללא נכות

רקע כללי והמחלוקות בין הצדדים ביום 15.5.10 בעת שהתובע רץ בחוף הים באשקלון, הותקף וננשך על ידי כלב בבעלות הנתבעים.

טוענים הנתבעים, כי סעיף הליקוי שעליו נסמך המומחה, מניח בפגיעה תפקודית ופגיעה בכושר העבודה ושני אלה לא קיימים אצל התובע ועל כן לא היה מקום לקבוע לו נכות על פי סעיף ליקוי זה. התובע מצדו טען כי הכלב אותו פגש במקרה שתועד בדו"ח החוקר הפרטי, היה כלב קטן ואין להשוות בינו לבין הכלבים שתקפו אותו ביום הארוע ועל כן אין לקבל מסקנת המומחה שהתבססה על דו"ח החוקר הפרטי.

הנתבעים טוענים כי אף המומחה מטעם התובע קבע לו נכות שעניינה צלקות בלבד ולא נכות תפקודית כלשהיא ונוכח מראה הצלקות כפי שצורף על ידם במוצג נ/1 יש לקבל את עמדת המומחה מטעמם כי לתובע נותרו צלקות שאינן מכוערות או מכאיבות המקנות 0% נכות.

הצלקות שנותרו לתובע אינן דורשות טפול ובכל הנוגע לנכותו הנפשית של התובע, הוא הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין לו כל כוונה לקבל טפול פסיכולוגי באשר אינו מאמין בו ועל כן ספק אם ראוי לקבוע פיצוי בגין טפול אפשרי כזה.

...

אני סבורה כי בגין 5.5% נכות שנגרמה לתובע, סכום הפיצוי הראוי ברכיב של כאב וסבל הוא 25,000 ₪.

נוכח קבלת התביעה, גם אם בסכום נמוך בהרבה מזה שתבע התובע, אין מקום לחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים וכאמור לעיל, פסיקת ההוצאות לתובע לקחה בחשבון טענות הנתבעים בעניין זה. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסכום של 28,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים לעיל תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ויודגש, בתעודה הרפואית שהונפקה על ידי "ביקור רופא" ביום הארוע, נרשם על ידי הרופא: "היום בבוקר ננשכה על ידי כלב... בבדיקה יש סימנים של נשיכה של כלב באיזור מותן ימין...". חמישית, התובעות התקשרו לקבל מן הנתבע אישור כי הכלב מחוסן מכלבת, דבר מלמד על חשש אמיתי שלא היה מתעורר לו התובעת לא הייתה ננשכת.

הדעת נותנת כי אדם שסבור כי כלבו לא נשך, לא יהיה נכון להתנדב לפצות מאן דהוא הטוען כי ננשך.

שמינית, בסעיף 22 לתצהיר הנתבע אף כתב "... שאנחנו מאמינים להם כמובן אבל שאנחנו לא רואים איך הם הגיעו ל5000 שקלים." תשיעית, הנתבע אף טוען בתצהירו כי הכלב לא התאפיין בהתנהגות תוקפנית ומעולם לא נשך (ס' 4 לתצהירו) אך בחקירתו בבית המשפט התברר כי מחזיק בכלב רק כחצי שנה והכלב אף עבר מס' בתים ( עמ' 43 ש' 21-26) כך שהדעת נותנת כי לא ניתן לשלול בודאות היתנהגות תוקפנית של כלב זה. לאור כל האמור לעיל אני קובע כאמור כי כלבו של הנתבע אכן נשך את התובעת 1.

אכן סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעיניין הכאב והסבל, כדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת הראיות אני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 8000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את תביעת התובעת 1 ומחייב את הנתבע לשלם לה את הסך של 8,800 ₪.

תביעת התובעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת של ד"ר בצלאל פסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: חוות דעת פסקין), אשר בדק את התובעת וקבע כי לא נותרה לה נכות רפואית כתוצאה מהפגיעה.

בשלושת סעיפיו של סימן ד'1, שכותרתו "היזק על-ידי כלב", שנוספו לפקודה בשנת 1992, במסגרת תיקון מס' 7, נקבע (ההדגשות הוספו - א"ג): "41א. בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים.מיום 25.3.1992נזקים

כן הודגש כי הקף האחריות כולל כל סוג היתנהגות שמקורו בכלב ואין צורך בקיומו של מגע פיזי, נשיכה של הכלב או פעולה תוקפנית שלו כלפי הניזוק.

...

בעניין בן יהודה הדגיש השופט ורדי (ושאר שופטי ההרכב הסכימו עמו) כי לא כל מגע בין אדם לכלב אשר בגינו ייגרם נזק גוף לתובע יחייב אוטומטית מסקנה שקמה אחריות של הבעלים לנזק.

המסקנה הינה כי הוכחה חובת הנתבע לפצות את התובעת.

אשר על כן, הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) סך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר טרחת עורך-דין בשיעור 15% מהסכום שנפסק בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת לא נתנה עדות ולמעשה לא הייתה מחלוקת כי התובע ננשך על ידי הכלב.

סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע כי: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים." ההגנות הקבועות בסעיף 41ב הן: "בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה - (1) היתגרות של הניזוק בכלב; (2) תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו; (3) הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים." על פי הוראת סעיף 41א אחראית הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו.

עוד לטענתו, אין להסתמך על העובדה שהתובע מועסק במכבסה של אביו כדי לקבוע כי לא נפגע כלכלית, שכן לנוכח פציעתו, החל העובד השני במכבסה של אביו, מר בקרי ג'וואד, לעבוד שעות רבות יותר ובצורה יותר אינטנסיבית על מנת לפצות על הירידה בתפוקת העבודה של התובע.

אין בנכות שנקבעה כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין הוצאות בעתיד.

...

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק.

אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה בנסיבות המקרה, ומשקבעה מומחית בית המשפט נכות בגובה הנכות שנקבעה על ידי מומחה הנתבעת, אין מקום להחזיר לתובע את חלקו בשכר הטרחה של המומחית.

הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט בהן נשא, למעט שכ"ט ד"ר בתיה יפה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שהותקף וננשך על ידי כלב אשר בבעלות הנתבעים (להלן: הכלב) ארוע התקיפה והנשיכה אינו שנוי במחלוקת.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונימצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם הארוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה בארוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני ארועי נשיכה.

...

מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונמצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם האירוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה באירוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפיצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני אירועי נשיכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.

לסיכום, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע 7,500 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.