קביעת פיצוי בגין מוות קטין בתאונת דרכים

ביום 13.3.14 נקבע שעל תביעת התובע 3 חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, אך חוק זה לא חל על תביעת עיזבון ילדו המנוח ולא על תביעת אישתו, התובעת 2.

התברר כי מות קטין שלא עבד בתאונת דרכים מזכה את יורשיו בפצוי רק בשל נזק בלתי ממוני ובשל הוצאות קבורה.

התובע לא טען ולא הוכיח דבר בנוגע לזכויותיו הסוציאליות ולכן אמנע מעסוק בעיניין זה. כאב וסבל – לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 נפסק לתובע פיצוי בסך 29,226 ₪ התובע מבקש שיפסקו לו 10,000 ₪ בגין הוצאות לצורך טיפולים רפואיים ונסיעות אליהם.

...

בסופו של דבר הוא נותר עם פגיעה בתר-חבלתית בשיעור 15%.

מכאן המסקנה שהתובע 3 הוא ניזוק משני בתאונת הדרכים שבה נהרג בנו.

בסיכומיה טענה הנתבעת 3 שיש לדחות את תביעתו ולא טענה כלל לפרטי הנזק.

סיכום התביעה מתקבלת.

הכלל הוא - משנקבעו למנוח אחוזי נכות, והוא נפטר לאחר מכן, אם הפטירה הנה עקב התאונה "יבלע" הפצוי בשיעור 25% מהסכום המאקסימאלי, את הפצוי המגיע בגין כאב וסבל; ובאם הפטירה אינה עקב התאונה, יהא עיזבונו זכאי לפצוי בגין "כאב וסבל", כקבוע בתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976.

כבר אומר, ההחלטה אליה מפנה ב"כ הנתבעת אינה רלוואנטית ואין בה משום שינוי בהילכת "ניסן". המקרה נשוא החלטת בית המשפט העליון עניינה בקטין שנהרג בתאונת דרכים, לו נפסקו פיצויים מחושבים לפי 30% מהשכר הממוצע במשק לתקופה של 46 שנים, בעקבות הילכת "פינץ". כב' השופט עמית קבע בהחלטתו הנ"ל, כי מנגנון החישוב שנקבע בהילכת "פינץ" כולל גם היתחשבות בזכויות סוציאליות, ואין מקום להוסיף פיצויים, בגין קצבת זקנה שלאחר גיל הפרישה.

...

ראיה לכך שהועסקה עובדת זרה, לאחר התאונה, בנוסף לעדותם של ילדי המנוח, מפנה ב"כ התובעים גם לסיכום אשפוז מבית-חולים העמק מתאריך 13.8.13 (כשבועיים לפני פטירתו), שם נרשם: "...גר עם אשתו ועובדת זרה...", ובהמשך בקבלה הסיעודית נרשם "...מטפלת סיעודית 24 שעות...". נוכח הנטען, עותרים התובעים לפיצוי בשיעור של 7,000 ₪ לחודש בגין ראש נזק זה. מנגד, טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי המנוח נזקק לעזרה מוגברת של הזולת בכל פעולות היום עוד לפני התאונה; זאת ניתן ללמוד מתיק הסיעוד של המל"ל (סומן ת/5), ממנו אף ניתן ללמוד, בניגוד לטענת התובעים, כי המנוח היה מוגבל גם ברחצה ובהליכה.

אני מקריא: "לבקשתי הנבדק קם בכבדות בעזרת הליכון וראיתי הבעת כאב על פניו. והלך בעזרתו באופן יציב, בכבדות, עם צליעה ברגל ימין, התנשם מעט תוך כדי הליכה והמשיך ללכת וחזר וישב במקומו". ש: והמסקנה הייתה ש..

.? ת: הוא כותב "עצמאי בעזרת הליכון". מסקנה משונה קצת, נוכח מה שהוא כותב.

לסיכום, ס"כ הפיצויים המגיעים לתובעים עומד על 165,000 ₪.

בהילכת חמאדה נקבע כי המחפר אינו "כלי רכב" כמשמעותו בחוק הפיצויים, ומכאן שאין לסווג תאונה בה מעורב מחפר כ"תאונת דרכים" לפי הגדרתה בחוק הפיצויים.

· מכתבי בית הדין בתביעת התלויים עולה כי במסגרת התביעה שהוגשה, דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התלויים שהוגשה מהנימוק כי בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, בין המנוח לבנו לא היתקיימו יחסי עובד מעביד וכי הבן דיווח על העסקת אביו המנוח, חודש לאחר מותו.

במקרה כאן, מלבד טענה כללית לעניין לימודים אקדמיים, לא הוצגו ראיות לשם הוכחת תכונות וסגולות הקטינים, או אף לכך שבכוונתם ללמוד לימודים אקדמיים ולא הובאו כל ראיות המצדיקות סטייה מקביעת התלות לפי החזקה העובדתית המקובלת.

כאב וסבל: על פי תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1996, הפצוי בגין ראש נזק זה הנו בשיעור של 25% מהסכום המאקסימאלי ומכאן שהתובעים זכאים לפצוי בסכום של 45,886 ₪.

...

אומנם העניין שם התעורר בנוגע לשאלת הניכוי מהניכוי של קצבאות הביטוח לאומי, אני סבורה כי ניתן ללמוד מהדברים גם לענייננו ולעניין עצם הזכאות לתוספת וותק.

סוף דבר סך כל הפיצויים הוא כדלהלן: · הפסד שכר בשנים האבודות 1,416,545 ₪ · הפסד קצבת אזרח ותיק 142,281 ₪ · כאב וסבל 45,886 ₪ · הוצאות אבל וקבורה 12,000 ₪ · אובדן שירותי אב ובעל 200,000 ₪ בניכוי 984,310 ₪ סה"כ 832,402 ₪ אני מקבלת אפוא את התביעה ומחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעים, לפי חלקם בירושה, סכום של 832,402 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך בשוויה להיום, הוצאות עדים בסכום של 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 126,608 ₪.

מה שרלוונטי לשאלה בעניינינו הוא - שערכאת העירעור העליונה אף הוסיפה בסוף פסק דינה, כי הואיל וההורים אינם עונים על הגדרת "תלויים", הם אינם זכאים לפצוי בגין אובדן הכנסה עתידית, וכל קביעה אחרת יהא בה כדי ליצוק אל תוך החוק מה שאין בו, ואין זה חוקי; כפי שנכתב: "وبان القول بخلاف ذلك فيه تحميل للنصوص القانونية الباحثة في تعويض الورثة طبقا لأحكام المادة ١٥٤ ودلالة المادة ١٥٣ من القانون المذكور مما تحتمل وهذا غير جائز قانونا", ובתרגום חופשי: "ואם נאמר אחרת, יש בכך כדי להעמיס על הניסוחים המשפטיים שדנים בפצוי יורשים בהתאם להוראת סעיף 154 ומשמעות סעיף 153 בחוק המוזכר, יותר מאשר הם יכולים, וזה אינו מותר מבחינה חוקית". לעומת הגישה המצמצמת בפרשנות חוק הביטוח, כעולה מפסק הדין בתיק 325/2010, כאמור, פסיקה עדכנית של ערכאת "אל-נאקד" ברמאללה [תיק 214/2015 מאהר הווארין ואח' נ. הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "ענין הווארין")], שניתנה ביום 22.9.19, דוגלת בתפיסה או בפרשנות אחרת של החוק, וקובעת כי הדין הפלסטינאי כן מאפשר מתן פיצויים ליורשים על אובדן תקווה לחיים בגין אובדן הכנסה עתידית של המנוח, קטין שקיפד את חייו בתאונת דרכים.

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 245,500 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 48,000 ₪; וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר הוצאות ששולמו על ידם למומחה (בכפוף - להצגת חשבוניות), כשהחזר אגרה והוצאות המומחה ישולמו בלוויית הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם על ידי התובעים.

בהיעדר פרטים מזהים – אני מורה כי ניתן לפרסם פסק דין זה. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בפסק הדין שפורסם בענין פינץ כשנתיים מאוחר למועד פירסומה של הילכת אטינגר, קובע כב' השופט ריבלין בפועל את אופן עריכת שומת הנזק של 'הפסד השנים האבודות' במקרה שגם בו מצא את מותו קטין, נער בן 17, בתאונת דרכים.

בענין ע"א 9209/03 עז' המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם; 16.11.2008), שבו מקרה של צעיר בן 26 נשוי ואב לילדה נהרג בתאונת דרכים, נקבע כי בעת שומת הפיצויים בגין ה'נזק ממון' שניגרם במותו לפי שיטת הידות, חלק מ'הפסד השנים האבודות' הוא בהפסד הכנסות בתקופת הפנסיה [סעיף 12 בעמ' 11 לפסה"ד]: "עקרי ההנמקה אשר הובילה את בית משפט זה להכריע כי אובדן יכולת ההישתכרות בשנות העבודה האבודות מהוה נזק בר-פיצוי, תקפים אף ביחס לאובדן קיצבת הזקנה ואובדן הפנסיה בשנות הזכאות האבודות. נוסיף, כי הגם ששאלת הפצוי בגין קיצבת הזקנה בגדר תביעת העזבון (או הניזוק) שונה ונפרדת משאלת הפצוי בגין קיצבה זו בגדר תביעת התלויים, הרי דומה כי קיימים טעמים בעלי משקל ליתן להן תשובה דומה" (ההדגשה בקוו – הוספה).

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.