ביום 5.12.2019, הגיש המשיב מטעמו תביעה "לפירוק שתוף בנכס מקרקעין ולאיזון משאבים בין בני זוג" לבית המשפט לעינייני מישפחה ובד בבד הגיש גם "בקשה בהולה ביותר לקביעת סמכות שיפוט" – היא הבקשה העומדת במוקד ההליך שלפניי – שבגדרה עתר לכך שבית המשפט לעינייני מישפחה יקבע שהסמכות העניינית לידון בכל עינייני הצדדים אשר נכרכו על ידי המבקשת, מוקנית לו, בין היתר מהטעם שתביעת הגירושין שהגישה המבקשת אינה כנה.
עוד נקבע כי משעה שהמבקשת ביקשה "לתפוס מרובה" תוך שעתרה בבית הדין הרבני בד בבד עם התביעה לשלום בית גם לסעדים חלופיים של גירושין; מדור ומזונות אשה; מדור ומזונות ילדים; משמורת ילדים והסדרי שהות; רכוש; השבת מתנות; חיוב בכתובה; ופיצויים, הרי שצדק בית המשפט לעינייני מישפחה בהחלטתו.
לחלופין, טוענת המבקשת כי אף אם בית הדין הרבני נעדר סמכות לידון בעינייני המזונות, הרי שנושא זה בלבד צריך להתברר בבית המשפט לעינייני מישפחה ואילו יתר הנושאים שנכרכו על ידה, יידונו בבית הדין הרבני.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
אף אם אניח כי נפלה טעות ביישום הדין בנסיבות המקרה, ואין אני קובע כך, הרי שכבר נקבע שבכך אין כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4290/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (10.8.2017); בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (12.4.2015); בע"ם 3078/14 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (13.5.2014)).
נוכח כל האמור לעיל, אני סבור שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, שבית המשפט המחוזי לא מצא כאמור להתערב בה, אינה מקימה עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה.
הבקשה נדחית אפוא, משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
