קביעת נכות רפואית בשתי תאונות דרכים

לפיכך, שיעור הנכות הרפואית שנקבע לתובעת בגין התאונה הראשונה עומד על 2.5% ובתאונה השניה 9.75%.

כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון), התשל"ו-1976 ובהיתחשב בגילה של התובעת ושיעור נכותה הרפואית, סכום הפצוי בגין התאונה הראשונה עומד על 5,500 ₪ (במעוגל) ובגין התאונה השניה על 21,000 ₪.

...

לאחר עיון במסמכים שהוגשו ושמיעת עדותה של התובעת הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שצורפו הגעתי למסקנה כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין משככי כאבים והשתתפות עצמית (לרבות בהתאם לקבלות שצורפו).

לאחר ששמעתי את התובעת ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בתקופה שסמוך לתאונות נזקקה התובעת לעזרה שחרגה מעזרה מקובלת בין בני משפחה.

לאור האמור, סיכום הנכויות הרפואיות כתוצאה משלושת התאונות בהתאם לחוות הדעת הינו כדלקמן: בגין התאונה הראשונה – נקבעה לתובע נכות זמנית למשך ששה חודשים בשיעור של 7.5% בתחום הנורולוגי וכן 2.5% נכות צמיתה בתחום האורתופדי; בגין התאונה השנייה- – נקבעה לתובע נכות זמנית למשך חודשיים בשיעור של 7.5% בתחום הנורולוגי וכן 2.5% נכות צמיתה בתחום האורתופדי; בגין התאונה השלישית- נקבעה לתובע 5% נכות צמיתה בתחום האורתופדי ו-5% נכות צמיתה בתחום הנורולוגי, ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 9.75%.

בהמשך מצוין, כי התובע נבדק ע"י ד"ר קרסונשטיין ביום 10.12.2014, ובדו"ח הרפואי רשם כי התובע עבר 3 תאונות דרכים והוא מעריך שהתובע סובל מתסמונת פוסט טראומטית וברקע, ככל הנראה, קיימים לו קווים של אישיות מקלאסטרB וקיים חשד לדום נשימה בשינה; כי ב-8.1.2015 נבדק התובע ע"י ד"ר לואיס שקבעה כי התובע מאובחן כלוקה בADHD והוא מרגיש את ההחמרה בהפרעת הקשב בשל התאונות וכי האירועים והסימפטומים מתאימים לPTSD - מלווה בהחמרה של ADHD.

...

המומחה קבע כי התאונה המשמעותית ביותר היתה האחרונה מבין שלוש התאונות, זו מיום 13.1.2014; כי בעקבות שלוש התאונות קיימות לתובע תלונות דומות של כאב בצוואר ובגב התחתון מלווה בהפרעות תחושתיות שונות, עם החמרה הדרגתית בעקבות כל אחת מהן; כי התובע טוען לכאב והפרעה תחושתית חדשה ברגל ימין לאחר התאונה השלישית אשר מטרידה אותו כיום, אף כי תלונות הקרנה לרגליים היו קיימות גם בעברו, כולל ספציפית לרגל ימין, ובעניין זה הפנה המומחה לביקור אצל נוירוכירורג מיום 26.2.12 סמוך לאחר התאונה הראשונה, שם מתוארת "התעוררות תסמונת לומבו-סכיאטרית ימנית ישנה". בסופו של דבר מסקנת המומחה היתה כי לתובע נכויות קבועות בתחום האורטפדי כדלקמן: בצוואר: בהתאם למגבלת התנועה ובהיעדר ממצא משמעותי בהדמיה או חסר נוירולוגי בבדיקה הגופנית, המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5%, מותאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל, במחציתו.

אשר לעתיד, לאור אופי הפגיעה ושיעור אחוזי הנכות הנמוכים ובהיעדר אינדיקציה לכך שהתובע זקוק מבחינה רפואית או תפקודית לסיוע צד ג', אני קובעת כי התובע זכאי להוצאות ולעזרת הזולת בסכום כולל לעבר ולעתיד של 14,000 ₪ , מתוכן 3,500 ₪ בגין כל אחת ואחת משתי התאונות הראשונות ו-7,000 ₪ בגין התאונה השלישית.

יחד עם זאת, ככל שהדבר נגע לעלות חוות הדעת בתחום הכאב, ובהינתן קביעת המומחה כפי שפורטה לעיל, לא היה מקום למינוי המומחה שמונה לבקשת התובע בשלב השני, ואני קובעת כי התובע ישיב לנתבעות את עלות חוות הדעת כפי ששולמו על ידן בסך 2,633 ₪ לכל אחת מהנתבעות וסכום זה יקוזז מסכום הפיצוי לו הוא זכאי מכל אחת מהנתבעות.

סוף דבר לנוכח כל האמור, התובע זכאי לקבל מן הנתבעות את הסכומים הבאים: בגין התאונה הראשונה: גריעה מכושר השתכרות 7,132 ₪ כאב וסבל 7,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 3,500 ₪ סה"כ 17,632 ₪ בגין התאונה השניה: גריעה מכושר השתכרות 7,132 ₪ כאב וסבל 7,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 3,500 ₪.

לטענת הנתבעת, נפלו בקביעות הועדה ביחס לתחום הנפשי טעויות מהותיות היורדות לשורשו של ההליך, והן מצדיקות הבאת ראיות לסתור קביעה זו. הנתבעת עתרה למינוי מומחה בתחום הנפשי לבדיקת התובע וקביעת נכותו הנפשית הקשורה לתאונת הדרכים מושא הדיון.

לטענת הנתבעת, הוועדה הרפואית כלל לא ידעה על עברו הרפואי של התובע, ולא התייחסה, דנה או נתנה משקל לעבר זה בתחום הפסיכיאטרי ומעורבותו בשתי תאונות דרכים נוספות (11.7.2014; 12.2.2017).

...

המסקנה היא אם כן, כי העבר הרפואי של התובע תחום לסוגיית קשיי קשב וריכוז, ומידע זה עמד לרשות שתי הוועדות (ואף מדובר במסמכים שונים, לא של אותו רופא).

בהינתן מסקנות אלה – דין הבקשה להידחות.

סיכום הבקשה להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נדחית.

הוועדה הרפואית לעררים (להלן: ועדת העררים) התייחסה במפורש לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעות שהוכרו על ידי המל"ל כפגיעות שנגרמו בתאונה, ואין בפגיעות התובעת בשתי תאונות הדרכים הנ"ל, כדי להצדיק קבלת הבקשה.

עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי קיימים שני סוגים של טעמים שיש בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, כגון הליך קביעת הנכות שהיה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון: שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז שנקבעה נכותו ע"י המל"ל ועד לדיון בבית המשפט, או במקרים שבהם הבירור הרפואי של הועדה הרפואית לא היה מלא או שלא שיקף את המצב הרפואי לאשורו (ראו רע"א 9018/12 לעיל).

...

עיקר טענות המשיבה המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות.

אף שוכנעתי בטענה ההפוכה.

אין בידי לקבל גם את הטענה לפיה המשיבה באה עם ידיים לא נקיות והסתירה מעיני הועדה את הבעיה בצוואר, וזאת משני טעמים: הראשון – על יסוד התלונות המפורטות בטופס התביעה לקביעת נכות מעבודה לא ניתן לקבוע אם היו כוונת זדון או חוסר ניקיון כפיים או תרמית או ניסיון להסתיר מעיני הועדה מצב רפואי כלשהו.

משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

התובעת, ילידת 10.5.1991, נפגעה בשתי תאונת דרכים.

משכך, ראיתי לקבל את קביעת המומחים בכל הקשור לנכות הרפואית של התובעת ואני קובעת כי נכותה הרפואית המשוקללת הצמיתה, בעקבות התאונה עומדת על 18.77%.

...

לסיכום נזקי התובעת: 33.

       הפסד שכר בעבר                                                (-) ₪ הפסד שכר לעתיד                                             380,000 ₪ פנסיה                                                                47,000     ₪ עזרת זולת (עבר ועתיד)                                    60,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד)             2,000     ₪ כאב וסבל                                                          39,000   ₪ סה"כ                                                                528,000 ₪        סוף דבר: 34.

       אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות 3 ו-4, באמצעות הנתבעת 4, לשלם לתובעת סך של 528,000 ₪.