ביום 17/7/22, בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבן הבכור יישאר בבית אביו תוך קביעת זמני שהות עם אימו בתיאום ביניהם; כאשר הבת והתאומים יתגוררו בבית אמם, מפגשים בין האב לבת יתקיימו באופן חופשי ומפגשים בין האב לתאומים יתקיימו פעמיים בשבוע אחה"צ ובשבתות לרבות לינה, לסירוגין.
בתום דיוני ההוכחות נעשה ניסיון נוסף לקדם הסכמה, אך בהיעדרה נקבעו מועדים להגשת סיכומים.
עיון בפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 11/5/20 מעלה כי האח עצמו הודה כי שתי החנויות נמכרו תמורת 600,000 ₪ כל אחת, ואלה דבריו (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 24-20)
"אני עובד היום בחנות תכשיטים באיזור…, בשתי החנויות שרכשתי מאחי בסוף 2018 ואני מתפעל את החנויות. רכשתי תמורת סכום מלא, סכום השוק – סביב 1,200,000 ₪ לשתי החנויות יחד. את הכסף נתתי מה שצריך לאחי וחלק למשכנתא. אם אני לא טועה, שלמתי לאחי כ-200,000 ₪ לאחי וכמיליון ₪ ישירות לבנק למשכנתאות. יותר מכך, אחי היה בתקופה כלכלית קשה. עזרנו גם לגברת מספר פעמים. אני גם נשאתי במיסוי של העסקה הזו".
נראה כי האח העיד כמשיח לפי תומו, מבלי לעיין במסמכים שהגיש האיש.
...
לאור כל האמור לעיל נפסק בזאת כדלקמן:
האישה רשאית לרכוש חלקו של האיש בדירה תמורת 770,741 ₪.
המסקנה היא כי האיש אינו זכאי לדמי שימוש ראויים לפי אף אחת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה.
התוצאה היא כי התובענה בעניין זה נדחית.
סיכומו של עניין, הואיל והכנסתה הפנויה של האם עומדת על סכום הגדול פי 3 מהכנסתו הפנויה של האב, כאשר 3 מתוך ארבעת הילדים נמצאים אצלה, התוצאה היא כי האם תישא במזונות הילדים הנמצאים אצלה והאב יישא במזונות הבן המתגורר עימו.
לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
תביעת האישה לחלוקת הרכוש בתלה"מ 27314-07-19 מתקבלת בחלקה והצדדים יפעלו לפי האמור בסעיף 91 לפסק הדין.
תביעת האיש לדמי שימוש ראויים בתלה"מ 42886-10-21 נדחית במלואה;
תביעת האישה למזונות בתלה"מ 27286-07-19 נדחית במלואה.