קביעת יחסי עובד מעביד למפיק חשבוניות

משהתמלאו התנאים בהתאם להלכה שנקבעה בהילכת עמיר, ננקוט בגישה החישובית, לפיה "שיעור ההשבה על פי האמור צריך להיקבע, לא על פי ההפרש בין השכר החודשי שקבל העובד עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק בהשוואה למשכורת החודשית שהיה מקבל כעובד, אלא שיעור ההשבה, במקרה שיש נתונים מוכחים של שכר העובד התובע אילו נחשב לעובד מלכתחילה, תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת בתוספת כלל הזכויות המגיעות בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים, כי לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. ככל שקיים פער עלויות לטובת העובד - יגיע לו ההפרש שישתלם לו עד סכום זכאותו בתביעתו על פי עילותיה." .

התובע עומת עם המידע הנובע מהחשבוניות שהוצגו, שלפיו היה פער משמעותי בסכומי הכסף ששולמו לו – בחלק מהחודשים החשבונית הופקה על סך של כ-4,000 ₪, ולצידם חודשים עם חשבונית על סך כ-15,000 ₪.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,919 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

תביעת התובע לתשלום בגין שכר עבודה, גמול שעות נוספות, ימי חג, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, ימי מחלה, הפרשות לקרן פנסיה ונסיעות – נדחית.

נוכח הדברים לעיל, ובשל הפער שבין גובה התביעה לסכום שנפסק בסופו של יום, לא מצאנו לנכון להשית הוצאות על הנתבעת.

התובעת בסיכומיה, טענה כי עם חלוף השנים, הנתבעת לא עידכנה את הפרש עלות המעסיק בין העסקה של עובד שכיר לבין היתקשרות עם ספק שירות, ולא נתנה הסברים מפורטים לתובעת באשר לזכויותיה, ומה המשמעות בין שכר בתלוש שכר לבין תמורה כנגד חשבונית מס. עוד טענה, כי הנתבעת לא הציעה לתובעת להיות עובדת שכירה ובשל כל אלה, לטענתה, הנתבעת לא נתנה לתובעת זכות בחירה (ס' 17 – 28 לסיכומיה).

עוד נטען כי הוכח שהתובעת הכניסה את התמורה אותה קיבלה מאת הנתבעת לשותפות, ובהתאם, השותפות הפיקה חשבוניות מס (נספח 1 לתצהיר מר אהרונוב), ואף ברי כי התובעת (באמצעות השותפות) נהנתה מקיזוז מס ערך מוסף וניכוי הוצאות כעסק עצמאי, ובהתאם הפניתה לפס"ד קרני (ס' 36 לסיכומיה).

דהיינו, לא ניתן לקבוע כי מתקיימים יחסי עובד מעסיק, ובאותה נשימה לקבוע, כי בשל חוסר תום ליבו הוא לא יזכה לזכויות קוגנטיות המגיעות לו. חזוק לכך נמצא גם בדבריו המפורשים של הנשיא (כתוארו אז) פליטמן בס' 20 בפס"ד צרפתי כדלקמן: "בעיניין ענת עמיר נפסק, כי חוסר תום לב בהקשר של תחולת משפט העבודה המגן כבמקרה שלפנינו, איננה קיימת למעשה כשאלה, ועל כן תביעתו של מי שהוכר כעובד ליישום הנורמות הקוגנטיות של תום לב המתייחסות ליחסי עובד ומעסיק, אינה יכולה בשום פנים ואופן להחשב לחוסר תום לב מצידו.

...

מכל המפורט עולה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר התעמרות והתנכלות מר אהרונוב כלפיה, ועל כן טענתה זו נדחית.

בנסיבות אלו, טענה זו של הנתבעת – נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: פדיון ימי חופשה בסך 24,809 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקה (23.4.2017) ועד לתשלום המלא בפועל.

כאן יש להזכיר שעובר להתקשרות עם התובע, היתקשרה הנתבעת עם חברות אחרות על מנת שאלה תשווקנה עבורה את הדירות שהיא בונה, וזאת עבור עמלת תיווך שבגינה הנפיקו אותן חברות חשבונית מס (סעיפים 8, 32 ונספח ו' לתצהיר זכריה), כך שמבחינת הנתבעת היתקשרות עם התובע במתכונת שבה אף הוא הפיק חשבונית כנגד התמורה ששולמה לו, היתה המשך לצורת ההיתקשרות של החברה בתקופה שקדמה לכך שבה לא העסיקה עובד שכיר לבצוע תפקידו של התובע.

לצורך קביעת השכר החלופי, לא מצאנו לייחס משקל ניכר לסעיף 3(ו) לחוזה בין הצדדים הקובע כי – "מוסכם שלא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין איש המכירות לחברה. במקרה ובו למרות האמור תעלה טענה מטעם איש המכירות, כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בין החברה לבין איש המכירות כאמור, יושבו לחברה 30% מכל הסכומים ששילמה וזאת מבלי לגרוע מכל זכות ו/או סעד אחר שיגיע לחברה עפ"י כל דין". זו תניה הקובעת חובת השבה אך ניתן להסיק ממנה לכאורה גם על הסכמה על שכר חלופי בגובה 70% מהתמורה ששולמה לתובע.

...

לאור זאת אנו קובעים כי אף שמדובר בחוזה שנוסחו היה זמין במרשתת, זכריה הוא זה שביצע בו שינויים טרם שהצדדים חתמו עליו.

אלא שבנסיבות המקרה כאן, לא מצאנו לייחס משקל ניכר לתנית גדרון כזו.

שנית, לא שוכנענו שהגדרת היחסים בין הצדדים בזמן אמת כיחסי קבלן-מזמין פגעה בתובע: קבענו כבר כי התמורה ששולמה לו בזמן אמת היא השכר שהיה משתכר כשכיר, כך שאין בפנינו מקרה בו התמורה הקבלנית נפלה מעלות המעסיק בהעסקת עובד שכיר.

לא שוכנענו גם כי הנתבעת ניצלה את חולשת התובע כדי לשלול ממנו זכויות.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 43,165.63 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.19.

פסק דינו של בית הדין האיזורי בפני בית הדין האיזורי נשמעו המערערת, בן זוגה וכן שלושה עדים חצוניים - מר רוני הניג, רואה החשבון של המשרד, אשר העיד כי המערערת מועסקת במשרד בעבודות משרדיות שונות וכן משמשת כאשת הקשר מול משרדו ובמסגרת זו אחראית להפקת חשבוניות והכנת המסמכים הנדרשים לדיווחים החשבונאיים; מר עידן גרשנוביץ, אשר המשרד נותן לו שירותי שמאות והעיד כי ההתנהלות השוטפת - לרבות לצורך קביעת בדיקות שמאי והסדרת התשלומים - בוצעה מול המערערת; ומר אוהד חבני, לקוח נוסף של המשרד, אשר העיד כי המערערת היא שעמדה בקשר סדיר ורציף מולו בתחומי האדמיניסטרציה והנהלת החשבונות.

בהקשר זה מפנה המערערת לפסק הדין בתיק ב"ל (איזורי ת"א) 43321-09-20 שרון ספיאשוילי - המוסד לביטוח לאומי (22.7.22), בו הוכרו יחסי עבודה של בני מישפחה תוך היתחשבות בתקופת הקורונה וכן לפסק הדין בתיק ב"ל (איזורי ת"א) 11060-04-20 עדנה נהרי - המוסד לביטוח לאומי (8.7.22), בו נקבע כי העדר מינוי מחליף בחופשת לידה בתקופות קצרות לא מונע קביעת יחסי עובד-מעסיק.

...

בנסיבות העניין אף לא מצאנו כי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלא נשכר עובד חלופי לתקופת חופשת הלידה לצורך מילוי מטלותיה של המערערת, וסביר היה בנסיבות העניין - כאשר דובר בחופשת לידה בת כחצי שנה ובעסק משפחתי בתחילת דרכו הפועל מבית הוריה של המערערת - כי בן הזוג ייקח על עצמו (כפי שהעיד כי עשה) לבצע את מטלותיה של המערערת בתקופת חופשת הלידה.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערערת לבין בן הזוג במקום העבודה "דוד לומברוזו - שמאות רכב וסקרים" בחודשים שבמחלוקת.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

בהסכם ההעסקה, שנחתם כאמור בשנת 2020, נכתב במפורש כי התובע מספק לנתבעת שירותי מכירה כפרילאנסר וכי עבור כל סכום שישולם לו הוא יפיק לנתבעת חשבונית מהחברה שלו: ההיתחשבנות בין הצדדים היתה על בסיס עמלה ששולמה לתובע עבור כל מכירה שביצע: מעדותו של מר דר עולה כי הסיכום בין הצדדים היה שהתובע יקבל עמלה בסך 9% מכל סכום שיגבה (עמ' 40, ש' 30 לפרוטוקול המתומלל).

כך המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעסיק הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהמרכזי שבהם הוא מבחן ההישתלבות, על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי: "הפן החיובי של מבחן ההישתלבות בוחן האם ישנו מיפעל יצרני להספקת שירותים או לבצוע עבודה אחרת שניתן להישתלב בו, האם הפעולה המבוצעת הנה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מיפעל, והאם מבצע העבודה מהוה חלק מהמערך האירגוני של המפעל ולא גורם חצוני לו.

...

מכל המקובץ – אנו קובעים כי התובע סיפק שירותי מכירה ושיווק לנתבעת כפרילנסר, באמצעות העסק הפרטי שלו, וכי לא היו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

משכך, ומשרכיבי התביעה כולם מבוססים על קיומם של יחסי עובד מעסיק – אנו דוחים את התביעה.

הוצאות ההליך: אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪ (זאת בהתחשב שגם התביעה שכנגד נדחתה).