קביעת יחסי עבודה בין קבלן, מפקח בנייה ובעלי קרקע

וכך נאמר: "סווג הארוע כ- "ארוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית  של הארוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).

כמו כן, התובע לא הביא לעדות מי מבין הגורמים המקצועיים של הפרויקט – ולמשל הקבלן, מפקחי הבניה וכיו"ב. הראיות – אשר למעילה הנטענת בקרן בחודש 9/2019 ו/או החזר הכספים ללקוחות הקרן בחודש 1/2020, הוצגו מטעם התובע ארבע ראיות בלבד, שאין בהן כדי לסייע לו כלל – ראשית, "כתבת אינטרנט אודות המעילה", כהגדרתה, מחודש 9/2019 – לא ברור מהיכן נילקחה הכתבה הנטענת, שנכתבה בשפה האנגלית.

גם טענת התובע, כי הדו"ח חייב "... חזרה לקרקע של הקבלן הראשי וקבלני המשנה"[footnoteRef:13], אינה עולה כלל ועיקר מהדו"ח הזה.

בהקשר הנורמאטיבי, נציין כי ככלל, אין יחסי עבודה בין קבוץ כאגודה שיתופית ובין חבר הקבוץ, והטעם לכך הנו כי אגודה שיתופית הנה תאגיד שחבריה הנם בעצם מעסיקים משל עצמם.

התובע אף הוסיף והדגיש כי התפקיד נעשה כחלק משגרת-יומו, וללא כל קשר לעבודתו 'הרגילה': "מבחינתי כל יום להגיע לשתות קפה עם הקבלן, לראות שהפועלים הגיעו, לעשות סיבוב של 10 דקות באתר, לראות שהכל מיתנהל כשורה, זה בכלל לא משנה את הסדר יום הרגיל שלי. אני מזכיר שה... לא צויין ולא הצהרתי את זה, אבל האתר בנייה הוא 500 מטר מהבית שלי, ואני נוסע עם אופניים או עם קלאב קאר או עם אוטו, ואני מגיע בדקה או שתיים לאתר." בפסיקה אף נקבע כי "סידור העבודה" שאליו מתייחס סעיף 3 לחוק, אינו עניין טכני גרידא של הכוונת החברים באגודה השיתופית, אשה ואיש למשמרתם ותפקידם, אלא הוא מבטא תפיסת עולם שיתופית, שעה שכל אחת ואחד מחברי האגודה מעמיד לרשותה את כח העבודה, וזאת מעצם ההצטרפות אליה, וקבלת התקנון על עצמה/ו[footnoteRef:17].

...

מסקנה זאת עולה גם מעדות יערה, שציינה שכבר בסוף חודש 9/2019, התובע והיא נוכחו לדעת "... שהייתה מעילה בכספים, ובעצם עכשיו אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתמודדים עם זה. איך אנחנו מודיעים לכל המשקיעים. בעצם ניהול משבר שלא חווינו. אני לא חוויתי מעולם". [22: נספח א' לתצהיר התובע.

לסיכום עד כה – כלל טענותיו של התובע ביחס לאירוע המעילה בכספי הקרן והחזרת הכספים ללקוחותיה דינן להידחות במלואן.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור דלעיל, ומשעה שנשמט לחלוטין הבסיס העובדתי לתביעה, דינה להידחות.

עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 3392/93 אבולהיג'א נ' אלון הגליל - מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (25.12.2000)‏‏: "אכן, מעמדו המיוחד של בעל המיקצוע המפקח על ביצוען של עבודות בנייה עשוי להטיל עליו חובות מיוחדות... דברים אלה נכונים ביתר שאת כשמדובר במי שמרכז את הפיקוח על הפרויקט כולו, המבוצע על-ידי מספר רב של קבלני משנה... אולם משמעות הדבר אינה מתן פטור גורף לקבלן המבצע או הטלת אחריות בלעדית (מוחלטת או מוגברת) על המפקח; סטנדרד ההיתנהגות של המפקח, כאיש מיקצוע, נמדד ביחס לזה של בעל המיקצוע הסביר באותן הנסיבות... אחריותו של בעל המיקצוע אינה אחריות מוחלטת. זו אחריות על בסיס של אשמה. היא תקום רק אם לא עמד בסטנדרד האמור". הינה כי כן, כאשר אין בפרויקט קבלן ראשי, והמפקח מופקד על ניהול קבלני המשנה, הדבר משליך על אופי תפקידו וממילא גם על הקף אחריותו.

לצורך הקביעה אם הייתה התרשלות בעבודת המפקח יובאו בחשבון פרמטרים שונים, לרבות מרכזיותו של המפקח בעבודת הבנייה, ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת ההיתקשרות שלו עם המזמין, הסמכויות שהוקנו לו במסגרת ההסכם, השפעתו על בחירת קבלני המשנה, היתנהלות הצדדים בפועל וכדומה (ראו, ת"א (שלום חי') 2463-02-17 אשכנזי נ' שור, פסקות 64-60 (16.5.2020)‏‏, וההפניות שם).

מצאתי לאמץ, לצורך ההליך הנוכחי, את קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי הכתמים בריצוף (לפחות אלו שבקומת הקרקע ובקומה העליונה) נובעים מבצוע לקוי של עבודת הליטוש, וזאת ממספר טעמים.

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. הסכום נקבע בהתחשב מצד אחד בהיקף הדיון בתיק ובסכום שנפסק, ומצד שני בפער בין הסכום שנפסק לסכום התביעה.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 293,660 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרת המשפט היחסית עבור הסכום שנפסק, סך של 11,558 ש"ח בגין הוצאות מומחים ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

להלן הרקע העובדתי, כפי שנקבע בפסק הדין בהליך הקודם: "א. הנתבעת מס' 1 (להלן – ניר אביב) היא חברה העוסקת בתחום הבנייה והיא בבעלותו של מנהלה, מר שלמה גרנות (להלן – גרנות).

ההסכם בין ניר אביב ובין נכטיגל וחמוש, ועוד שלושה בני מישפחה שכולם בעלי הזכויות במקרקעין עליהם ניבנה הפרוייקט, נחתם ביום 1.4.2013 (הוגש לתיק בית הדין ביום 18.7.17).

עוד נקבעו בהסכם ההוראות הבאות (יובהר כי היזמים מכונים בהסכם "המזמין" ואילו ניר אביב מכונה בהסכם "הקבלן"): "5.2 העבודות כוללות את בניית המבנה בהתאם לתוכניות ולמפרט וזאת באמצעות קבלני משנה אשר המזמין ישכור לצורך ביצוע העבודות ואשר יבצעו את עבודותיהם תחת פקוחו וניהולו של הקבלן.

5.3 הצדדים מאשרים, מדגישים ומסכימים כי אין ולא יהיו יחסי עובד ומעביד בין המזמין לבין הקבלן או מי מטעמו של הקבלן, וכי הקבלן יבצע את העבודות נשוא הסכם זה בדרך של פקוח על ביצוען באמצעות קבלן המשנה, כאשר אותו קבלן משנה ייחשב לעניין העבודות אותן הוא יבצע כמבצע בניה במובן תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח - 1988.

...

בנסיבות אלה, נוכח דלות הראיות אך משגרסתם הבסיסית של התובעים לא נסתרה, ומאידך גיסא - חושיה אישר בחקירתו הנגדית כי פוטר מאחר ש"לא נשאר הרבה עבודה בבניין ולא המשכנו לעבוד", היינו התובעים פוטרו מסיבות ענייניות, התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הצד הנמוך, כך שלזכות התובעים יפסקו פיצויים בסך 5,000 ₪.

מאחר שנקבע רצף עבודה בפרוייקט והתובעים פוטרו על ידי הנתבעים מס' 2-4, התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ברכיב זה נדחית.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בעיקרה.

לפי כתב התביעה המקורי שהוגש בתיק, נטען כי הנתבעת 1 - מ.י.צ.א עבודות גמר בע"מ (להלן – מיצא) היתה הקבלן המבצע באתר של אפקון החזקות בע"מ (אשר נתבעה ונמחקה.

בכתב ההגנה מטעמה טענה אפקון בניה, כי היא אינה בעלת אתרים או מקרקעין, אלא נשכרה לבצוע עבודה בפרויקט בבני ברק ובמסגרת זן חתמה עם מיצא על חוזה לפיו תבצע מיצא את עבודות הגמר בפרויקט (להלן – חוזה ההיתקשרות).

התובע טוען כי יש לראות באפקון בניה מעסיקתו במשותף, בהתאם למבחנים המקובלים לקביעת יחסי עובד ומעסיק: אפקון בניה הנפיקה לו כרטיס כניסה לאתר שלה, סיפקה לו מדים וכלי עבודה והתובע ראה במנהליה – ובעיקר במר חמאדה - מנהליו הישירים, אליהם אף פנה כאשר לא קיבל את מלוא שכרו.

גם אם ניתנו לתובע הוראות טכניות ביחס לרמת העבודה המבוצעת על ידי המפקח מטעם אפקון בניה, אין מדובר בפקוח המעיד על יחסי עבודה.

כפי שפורט לעיל, תביעתו של התובע כנגד אפקון בניה (וכאמור – תחילה כנגד אפקון החזקות) הוגשה על יסוד שני טעמים עקריים: האחד, כי עבד באתר של אפקון בניה ולכן אחריותה לעובדים בשטחיה והשני, כי תפקד כעובד אפקון בניה "לכל דבר ועניין... עבד בין עובדי[ה]... סעד עמם, היה כפוף למנהלי עבודה מטעמה, ושובץ למשמרות עבודה בהתאם לצרכיה" (סעיף 17 לכתב התביעה).

...

בתום חקירתו הנגדית השנייה אמנם טען לפתע התובע "אני לא מכיר את מיכאל, אני מכיר את חמדאי, הוא היה נותן לי משכורת" (עמ' 12, ש' 10) אולם מדובר בעדות בלתי אמינה ואין בידינו לקבלה כנכונה, לאור חזית התביעה ועדותו המפורשת של התובע עד שלב זה, בדבר קשריו הברורים עם מיכאל לאורך כל תקופת העבודה.

טענות נוספות שהעלה התובע בכתב התביעה נוגעות לאחריות אפקון מכוח היותה של ההתקשרות עם מיצא "התקשרות מלאכותית שנועדה אך ורק במטרה לחמוק מתשלום זכויות התובע..." (סעיף 34) – לא מצאנו יסוד לכך בראיות.

סוף דבר התביעה נדחית.

שטח החריגה בכללותו עומד על 5.7 מ"ר. בהמשך ההליך ולאחר ששני הצדדים הגישו חוות דעת ביחס לעלויות של פירוק הגדר ובנייתה מחדש בשטח הנתבעים, מונה מהנדס מומחה מטעם ביהמ"ש אשר בחן את משמעות הריסת גדר הנתבעים וקבע כי העלויות הכרוכות בפרוק והרכבה של הגדר מחדש עומדות על 207,375 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר במשך כחודש במהלך ביצוע העבודה יידרש דיור חלופי לנתבעים.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". סעיף 21 לחוק המקרקעין דן בבניה שעושה אדם במקרקעי זולתו שלא כדין והוא מקנה לבעלים את הברירה אם לקיים את המחוברים או לידרוש את סילוקם.

לא מצאתי לייחס חשיבות לשאלת העידר זמונם של בעלי מיקצוע מטעם הנתבעים לדיון, כאשר מדובר בבניה שנעשתה לפני כ-15 שנה! זמונם של הקבלן או המפקחת על ההיתר בחלוף זמן משמעותי היא מחוסרת ערך ראייתי ממשי.

...

סיכומו של הליך התביעה לסילוק יד נדחית.

הנתבעים ישלמו את דמי השימוש בהתאם לאמור בסע' 90 ודמי השימוש האמורים בסע' 91 עד לחודש 12/23 בתוך 30 יום.

כמו כן ובכל 10 לחודש ינואר בראשית כל שנה ישלמו הנתבעים את דמי השימוש לשנה החולפת לתובעים בהתאם לחישוב שייערך כאמור בסע' 91.