קביעת זכאות לפיצוי בגין ליקויי שמיעה בחוק הביטוח הלאומי

כך, ביום 16.3.2003 נקבעה לתובע נכות בשיעור זמני של 24%, בגין ליקוי בשמיעה, שניגרם עקב הפיגוע (לימים הופחת שיעור נכות זה במידת-מה).

יצוין, כי דרישה זו של קצין התגמולים לקבלת מסמכים רפואיים מהמל"ל, נסמכה על הוראות הדין הקובעות את הכלל שלפיו מי שזכאי עקב אותו מאורע ("מאורע אחד" כלשון הוראות הדין) לגימלה מקצין התגמולים מכוח חוק הנכים, וגם לגימלה מהמל"ל, מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), נידרש ככלל, לבחור, ממי ברצונו לקבל את הגימלה (ראו סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 36א לחוק הנכים; להרחבה על אודות הוראות דין אלה וחובת הבחירה של הזכאי לגימלה מקום בו מדובר ב"מאורע אחד", ראו ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מח(2) 84 (1993); רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577 (2003)).

עם זאת, ככל שמדובר בנזק לא ממוני יש בהחלט מקום לקבוע, לשיטתי, כי עלה בידו של התובע להוכיח כי נגרם לו נזק שכזה, ואף שככלל לא נהוג לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש מקום בו לא הוכח נזק ממוני, הרי שבדומה למה שנקבע בהליך הקודם – יש מקום לעשות כן במקרה דנן.

...

על רקע זה המשיך התובע בהתדיינות ארוכת שנים מול קצין התגמולים ובסופו של דבר, בחודש אוקטובר 2016 – וכמעט שנתיים לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים שערך קצין התגמולים בהיבט הנפשי – התקבלה החלטת קצין התגמולים להכיר בתביעתו של התובע במישור הנפשי.

בפיסקה 21 לפסק-הדין שניתן בהליך הקודם, ציין בהקשר זה כב' השופט יריב, כי: "בענייננו, 'טורטר' התובע בין פקידים, פניותיו תויקו בתיקים לא נכונים, הוא נדרש לנהל מעקב אחר הטיפול בפנייתו במקום שקצין התגמולים, שזה תפקידו, יוודא כי הבקשה מטופלת בלוחות זמנים סבירים, ונתקל בחומה ביורוקרטית אטומה בבואו לנסות ולקבל סעד (וראו לעניין זה התשובות שקיבל כאשר ביקש מימון ביניים). אני סבור כי התנהלות זו מצדיקה מתן פיצוי בגין עוגמת נפש.

לכן, גם בהליך זה, ובשל התרשלותו של המל"ל, אני סבור כי יש לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא-ממוני, המשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב העיכוב הרב והבלתי סביר בעליל, בהעברת מסמכי המל"ל לקצין התגמולים; עיכוב שהוביל בתורו לעיכוב ממשי בהעברת תגמולי קצין התגמולים לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת אפוא במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 30,000 ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 14 ימים.

זכאות התובעת לדמי שקום - סעיף 88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע את זכותו של נפגע עבודה לשקום מקצועי "במידה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות המוסד שניתנו במסגרת התקנות". מכוח הוראת החוק המסמיכה פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") המסדירות את הזכות לשקום מקצועי לנפגע עבודה.

ביוני 2009 פירסם הנתבע הנחיות לתשלום דמי שקום הקובעות כי "במקרים בהם תכנית הלימודים הכוללת אינה מגיעה ל-20 ש"ש, אך לא תפחת מ-16 ש"ש ההחלטה אם יש מקום להתייחס לתוכנית השקום של המשקם כחריגה, תבחן על ידי מנהל התחום בסניף. לאחר מכן יש להתייחס לקריטריונים ולפעול על פי שלבי האישור המפורטים בהמשך". בין הקריטריונים נכללו בין היתר קשיים אישיים של המבוטח ובכלל זה ליקויי שמיעה, אופי או סוג הכשרה מקצועית המחייבים השקעה בלימודים מעבר לשעות הלימוד הפרונטאליות, זמני נסיעה ממקום המגורים למקום ההכשרה ועוד.

כמו כן נציין כי בתקופה בה התגוררה התובעת בעיר יבנה, לא עמדה בדרישות הסעיף שכן המרחק בין מקום המגורים ובין מקום הלימודים לא עלה על 50 ק"מ אלא עמד על 48 ק"מ בלבד לפיכך, בדין נשללה זכאותה לתשלום שכר דירה ביחס בתקופת מגוריה בעיר יבנה , לאור המרחק הגיאוגרפי אשר אינו עונה על דרישת התקשי"ר. עוגמת נפש – לטענת התובעת לאור היתנהלות הנתבע בנסיבות מקרה זה, יש לחייבו בפצוי בגין עגמת הנפש הרבה אשר נגרמה לה. בפרשת חן קבע בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו: "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשיגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשעור הפצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למיתחם גובה הפצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות [...] ודוק. הפצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על היתנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת" (ע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (3.11.2008); להלן: פרשת חן).

...

כמו כן השתתפה בפרקטיקום משפטי של 5 ש"ש שלא היו רשומות במערכת השעות ובכך למעשה למדה למעלה מ- 20 ש"ש. עוד טענה התובעת כי החזר שכר דירה לא בוצע עבור חודשים אפריל ויוני 2016 ועבור החודשים יולי עד דצמבר 2016 בסך של 8,260 ש"ח. לסיכום העמידה התובעת את תביעתה על סך של 50,000 ש"ח הכולל בנוסף לרכיבים הנזכרים לעיל, פיצוי בגין עגמת נפש.

אין חולק כי על פי קביעתנו היה מקום לשלם דמי שיקום לחודשים מרץ- יולי 2016 אולם , בכך אין כדי להקים לתובעת תשלום בגין עגמת נפש על כן, תביעתה בגין רכיב זה נדחית.

סוף דבר לאור כל המקובץ, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת דמי שיקום לחודשים מרץ- יולי 2016 .

אין מחלוקת בנוגע לחבות ולעובדה כי התובע זכאי לפצוי בגין נזקיו, אולם הצדדים חלוקים בשאלת גובה הפצוי והנזקים שנגרמו לתובע בגין התאונה.

הנכות הרפואית התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו למוסד לביטוח לאומי, וזאת נקבעה כדלקמן: 10% נכות בגין סחרחורות לפי סעיף ליקוי מותאם 29(5)(א)(II), 10% בגין טינטון לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(II) (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים ובלי הפחתת שמיעה) ו- 0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(1ד).

...

אני סבורה שהנכות הנוירולוגית משליכה באופן ישיר על תפקודו וכושר השתכרותו.

עזרת הזולת משך 3 החודשים הראשונים לאחר הפציעה, מקובלת עלי טענת התובע כי נדרשה לו עזרה מרובה, החורגת מעזרה רגילה הניתנת על-ידי בני משפחה ומזכה אותו בפיצוי גם בהעדר הוצאה על עזרה בשכר.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר בעבר 106,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 263,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 15,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 5,000 ₪ כאב וסבל 31,600 ₪ סה"כ 420,600 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 133,600 ₪ יתרה לפיצוי 287,000 ₪ סוף דבר 1616.

תמצית טענות התובע בהתאם להוראות סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק"), ניתן לצרף דרגת נכות מעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה.

התובע טוען, כי מדובר בתביעה עצמאית נפרדת בנגוד לעמדת הנתבע אשר נתפס לכלל טעות עת סבר כי התביעה בגין טינטון הנה "החמרת מצב" של התביעה בגין ליקוי שמיעה.

דיון והכרעה בפסיקה הנוהגת נקבע כי הוון עשוי להביא לניתוק הקשר המתמיד בין המבוטח לבין המל"ל, ומכאן נכה שמצבו הוחמר, וההחמרה תוכר, לא יהיה זכאי לקיצבת הנכות המוגדלת ולא קמה לו זכות חדשה (דב"ע מא/53-0 יחזקאל זימן נ' המוסד ; דב"ע מו/22-0 אליעזר כנפי- המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יז 253 (1986) (להלן: "ארצי כנפי").

בעניינינו, התובע כלל לא טען, מבחינה מהותית, להחמרה במצבו, אלא טען כי מדובר בתביעה עצמאית נפרדת שרק בגלל הוראת התקנה הספציפית לתקנות קביעת הנכות (תקנה 72(ד)(3), הנכות שוקללה כנכות אחת ובמצב זה "התניית ההוון לא תקפה". במחלוקת הניטשת שבין התובע הטוען לתביעה עצמאית לבין הנתבע הסבור כי מדובר באותה פגיעה ותביעה לטינטון יש לראותה כהחמרת מצב של ליקוי שמיעה, אני סבור כי יש לקבל את עמדת הנתבע המשקפת הגיון רב בשים לב כי כותרת הסעיף של סעיף 84א לחוק הנה "ליקוי שמיעה" המתייחס הן לירידה בשמיעה והן לטינטון.

. מתי חתמת על בחירה בין הקיצבאות אתה זוכר? לא בדיוק כשחתמת על בחירה בין הקיצבאות, ובחרת להוון את הקצבה לטובת פיצוי חד פעמי, ידעת כבר שיש לך טינטון גם כן נכון? כן. יש לי גם עכשיו אבל אני שם טיפות.

...

טענתו של התובע שכביכול "התניית ההיוון לא תקפה כלל" (סעיף 13 בסיכומים), דינה להידחות.

לסיכום, בית הדין לא מצא כי נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות אשר החליטה לדחות את תביעתו.

על כן. התביעה נדחית.

הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע בכל הקשור לעסקיו ותעסוקתו לוקה בחסר שכן, הוא טוען את טיעוניו אך לא מבסס אותם באמצעות ראיות ומסתמך על עדים מעוניינים שעדותם התבררה חסר משקל, לא רלוואנטית רצופה בסתירות אי-דיוקים ואי-התאמות.

בשל התאונה, הוא החל לסבול מפגיעה נפשית אשר באה לידי ביטוי בחוסר שינה, התבודדות, סובל מהתפרצויות זעם ועצבים, סובל מבעיות זכרון ורכוז, ירידה בשמיעה וסובל מפגיעה בעמוד השידרה.

התובע איננו מתנייד בכסא גלגלים ונכויותיו לא מצביעות על מצב רפואי חמור כזה אשר דורש קביעת פיצויים בגין רכיב זה. אשר על כן, אינני מוצא לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל אזכיר, כי על פי חוק הפיצויים שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976; ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.06.1981)].

סך הפיצויים על כן, בהתאם לנסיבות מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום לו זכאי התובע כפצוי (לפני נכויים) עומד על סך של 1,700,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר הישתכרות לעתיד 609,000 ₪ 933,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 80,000 ₪ (-) התאמת רכב ודירה לנכות (-) כאב וסבל 78,000 ₪ סך הכל 1,700,000 ₪ רכב בשירות מעביד וניכויים אני מוצא לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בעניינינו בתאונת דרכים שאירעה תוך 'שימוש ברכב בשירות מעביד', שמשמעו שהתובע איננו זכאי לפצוי של עד סך 25% מהנזק שהוכיח, מקום בו הוא נבלע בסך תשלומי ותגמולי המל"ל. כידוע, סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע את זכותו של ניזוק ל-25% מהפיצויים שנפסקו לו – רק במקרים שבהם קיימת למל"ל זכות חזרה אל צד שלישי בגין גמלה ששילם לניזוק.

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.