קביעת דרגת נכות לנפגע איבה עקב שיתוק עצב, צלקת ומצב נפשי

10% בגין צלקות.

הועדה מקבלת את ערר וקובעת נכות מתאימה ל 15% (דרגת ביניים סעיף ליקוי הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התיפקוד 34א (ב)-(ג)".

העירעור בתחום הרדיאלי ועדה רפואית לעררים מיום 11.3.13 קבעה למערער נכות בשיעור 40 לפי סעיף 31(1)(א)(3) למבחני הנכות שבתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969, בגין פגיעה בעצב הרדיאלי מצד שמאל (שיתוק חלקי בגפיים עליונות בצורה בינונית).

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 14.7.14, קבעה למערער נכות בשיעור 20% לפי סעיף 31(3)(א)(2) בגין שיתוק בעצב הרדיאלי משמאל, מתוכם 14% נובעים מפגיעת האיבה.

הועדה ציינה כי "מצבו הוטב". בדיון של הועדה הרפואית לעררים מיום 4.1.15 קבעה הועדה "מבחינה אורטופדית ונוירולוגית נכותו כפי שנקבע בדרג 1. חלה הטבה מבחינה רדיאלית ועדה דרג 1 מיום 17.7.14". המערער טוען כי הפחתת דרגת הנכות של המערער על ידי הועדה הרפואית לעררים בהחלטה מושא העירעור, ביחס לדרגת הנכות שנקבעה לו בועדה הרפואית לעררים מיום 11.3.13, אינה מנומקת.

...

מקובלת עליי תשובת המשיב כי אכן פרסטזיה היא נכות שניתנה בגין פגיעה עצבית בכף רגל ימין, ועל כן דין ערעור המערער להידחות בנקודה זו. ערעור המוסד ערעורו של המוסד מכוון נגד קביעת הוועדה הרפואית לעררים בגין הפגימה בתחום כלי הדם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין ערעור המוסד להידחות.

סוף דבר ערעור המוסד בל 35900-02-15 נדחה.

הועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהחלטתה מיום 10.6.15 קבעה למשיב דרגת נכות בשיעור של 44% לפי הפרוט הבא: 30% לפי סעיף ליקוי 31(3) (IIIׂ) משמאל – שיתוק עצב 10% לפי סעיף 75 (א) (2) – צלקת 20% לפי סעיף 34א(ג)- מצב נפשי מיום 23.8.14 ועד ליום 31.12.15 1% לפי סעיף 72 (א)(1)(א)- ליקוי שמיעה 10% לפי סעיף 72(ג)(2)-טינטון המשיב הגיש הודעה על פגיעה בפעולות איבה ותביעה לתגמול טפול רפואי בגין ארוע איבה מיום 22.8.2014.

המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות ולתשלום תגמול נכות לנפגע איבה בגין הארוע ועל כן התכנסו הועדות הרפואיות.

...

לטענתו הוועדה היתה מוסכמת לדון בכל העניינים שעלו גם אם לא עלו בערר שהגיש המוסד על החלטת הוועדה מדרג ראשון ומדובר בקביעה רפואית ולכן דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהוועדה רשאית לדון בעניין השמיעה והטנטון משקבעה שיש קשר בין פגימת האיבה לשמיעה.

סופו של דבר- עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה הרפואית על מנת שתסביר כיצד קבעה את דרגת הנכות בעניין הטנטון לאור תקנה 72 שקובעת שליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו-4,000 הרץ החל ב-25 דציבלים (בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור) וזאת לאור לבדיקת השמיעה שבוצעה למשיב ביום 18.11.14.

על החלטת הועדה מדרג ראשון הוגש ערר לוועדה הרפואית לעררים שקבעה כי למערערת נכות יציבה בשיעור כולל של 54% מיום 29.06.2012 וזאת בגין סעיפי הליקוי הבאים: 10% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72 (1) (סעיף מנופה); 10% בגין טינטון תמידי לפי סעיף 72 (4)(ד)(2); 10% בגין שיתוק עצב הפנים לפי סעיף 29(5)(ב)(2), 20% בגין פגיעה בעצב החמשי לפי סעיף 29 (5)(א)(2); 10% בגין הגבלה בתנועות לסת תחתונה לפי סעיף 73(2)(א)(2); 0.5% בגין אובדן שן בודדת לפי סעיף 74 (1) (ד) ו -20% בגין הפרעת שינה לפי סעיף 34(ב)(3).

4.2 דרגת הנכות שקבעה הועדה לעניין הפגיעה בעצב החמשי אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים בעיניינה המלמדים כי היא סובלת מהפרעות תחושתיות שונות, כדוגמת: ירידה בתחושה בפנים משמאל ובקרקפת משמאל, כאבים בפתיחת וסגירת הפה, התקפי כאב ראש בעלי אופי מיגרנוטי וכו'.

נכות נפשית 4.11 הועדה היתעלמה מטענות המערערת ולפיהן היא סובלת מהפרעת שינה משמעותית כחלק ממצב נפשי המזכה בנכות בשיעור של 30% לפי סעיף 34(ב)(4).

מכאן מובן השוני בקביעת פריט הליקוי על ידי הוועדה לפי סעיף 29(5)(ב)(2) המתייחס לפגיעה בצורה בינונית, לעומת קביעתו של ד"ר אינספטור לפיה פריט הליקוי התואם את מצב המערערת הסובלת מסינקינזיס בצורה קשה ובולטת הוא סעיף 29(5)(ב)(3) המתייחס לפגיעה קשה.

לא המליץ על מתן אחוזי נכות בגינה.לפיכך, דין הטענה בגין הצלקת - נדחית.

...

צלקת –מקובלת עלי עמדת המשיב ולפיה המערערת לא התלוננה על הצלקת וממילא לא נטען על ידה כי המדובר בצלקת מכערת או מכאיבה - תנאי מחייב לקיומה של נכות בהתאם לתקנות.

לא המליץ על מתן אחוזי נכות בגינה.לפיכך, דין הטענה בגין הצלקת - נדחית.

סוף דבר- עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתבהיר כדלקמן: האם המערערת סובלת מחוסר תחושה או מירידה בתחושה של העצב החמישי ומדוע הממצאים שנקבעו אינם תואמים נכות לפי סעיף 29(5)(א)(3) המתייחס לפגיעה בצורה בינונית עם הפרעות תחושתיות ניכרות.

פרופ' סגל בדק את התובעת שנית ובחוות דעתו מיום 1.1.1998 קבע, כי לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 60% לצמיתות בהתאם לתקנה 35 לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשל"ז-1956 (להלן – "תקנות הביטוח הלאומי"), בגין הפגיעה הגרמית שהיא העיוות באגן, הופעת סקוליוזיס קומפנסטורית, חולשת שרירים ברגל שמאל ושינויים במנח כף הרגל.

60% בגין שיתוק מלא של העצב הסכיאטי ו-10% בגין שיתוק חלקי של העצב הפמורלי.

בתחום הפלסטי מונה פרופ' רון וכסלר, אשר קבע כי נכותה של התובעת כתוצאה מהצלקות היא 5%.

בתחום השיקום מונתה ד"ר מ' שוכינה, אשר קבעה כי דינה זקוקה למעקב אורולוגי וטיפול אורטופדי וכן תמיכה נפשית למשך ימי חייה.

לעניין זה, נקבעה הלכה בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' רים אבו חנא ונאדיא אבו חנא, ביום 27.9.05, לפיה יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות של קטינים על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק, וכפי שנאמר בפסק הדין: "נקודת מוצא זו לחישוב הפסד ההישתכרות של קטין, היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכל, לילד ולילדה, לאיש ולאשה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא". כפי שנאמר בפסק הדין, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

...

בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות, נראה לי לנכון לפסוק סך של 100,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. ניתוח לתיקון העיוות באגן 21.

אשר-על-כן, אני מורה כי מסכום כל הפיצויים יוקפא הסך של 500,000 ₪ ויושקע על-פי הסכמת הצדדים.

הנתבעות ישלמו הוצאות המשפט ו-13% שכ"ט ומע"מ. היה ולא שולם שכ"ט על התשלום התכוף, וזה סולק בלא תביעה, ישלמו הנתבעות שכ"ט בשיעור 8% מהתשלום התכוף.

בהודעתו במשטרה מיום 9.2.03, אישר כי דרך את נשקו אך טען כי עשה כן רק לאחר שנפל ארצה לאחר הירי, ומאחר שחשש כי נורה ע"י מחבל.

התובע תמך תביעתו בשלוש חוות דעת רפואיות כמפורט להלן: חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס בתחום הנוירולוגי קבעה לתובע 60% נכות בגין שיתוק מלא של העצב הסכיאטי מימין, 30% נכות בגין שיתוק מלא של העצב הפמורלי מימין, ו-10% נכות בגין חולשה קלה של העצב טיביאליס אחורי משמאל.

חוות דעתו של פרופ' צבי איל, מומחה בכירורגיה, קבעה לתובע 20% נכות בגין בעיותיו הגסטרואנטסטינאליות, ועוד נכות של 20% בגין מצב דופן הבטן באיזור צלקת הניתוח עם ממצא צלקתי גושי רגיש בבטן עליונה ובקע גדול בבטן אמצעית.

על פי חוות דעתו של פרופ' אלדד מלמד, מומחה לנוירולוגיה, לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין פגיעה חלקית בעצב הסכיאטי, ובגין חולשה בדרגת חומרה בינונית באליופסואס ובדרגת חומרה קלה בקוודריצפס מימין.

התובע לוקה בצירוף נכויות בתחומים שונים הפוגע באופן משמעותי בכושרו להישתכר: הן פגיעה עצבית, הפוגמת ביכולת הליכתו, ובגינה הוא נזקק למקל הליכה, הן פגיעה בטנית הכרוכה בכאבי בטן והקאות, בגינה אושפז מספר פעמים בבית חולים, והן פגיעה נפשית השלובה עם פגיעה קוגניטיבית מסוימת.

...

לסיכום, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את סכום הנזק שנפסק לעיל, בנכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ובסה"כ 178,273 ₪.

ככל שהתובע יגיש תובענה לקביעת גיל כאמור לעיל, לבית המשפט המוסמך, תוך 30 יום מהיום, ישלמו הנתבעים לתובע, עם קבלת תובענתו, סכום נוסף בסך 190,847 ₪.

סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה מיום 31.1.08, בצירוף ריבית כחוק ממועד פסק הדין, ובצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ. הנתבעים ישלמו לתובע גם את הוצאות חוות דעת המומחים מטעמו, את חלקו בהוצאות המומחים מטעם בית המשפט, ואת שכר הופעתה של ד"ר קורן-לובצקי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם.