קביעת גובה פיצויים בגין הטרדה מינית בעבודה

לבסוף נציין כי כוונת דברינו בשלב זה מתייחסת רק לזכויות סוציאליות ממוניות שהגיעו לעובד במהלך תקופת העבודה וסיומה ומשולמות לו כעת כחלק מתיקון הסווג השגוי, ואינה מתייחסת לזכויות אחרות שהעובד או העובדת עשויים לתבוע במסגרת אותו כתב תביעה, דוגמאת - למשל - פיצוי בגין הטרדה מינית.

אוסיף, להבהרת השלב הראשון של השוואת עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית, כי השכר החלופי שנקבע למערער עומד על סך של 15,779 ₪, כאשר לכך יש להוסיף 8.33% בגין פצויי פיטורים; 7.5% בגין הפקדה לתגמולים ואובדן כושר עבודה (כפי שאישרה גם המדינה בהיתחשב בקיומו של ביטוח מנהלים פעיל טרם לכן); 6% בגין חופשה (שכן בשנה השמינית לעבודתו היה זכאי ל-22 ימי חופשה); 2% בגין מחלה (שיעור ממוצע; ראו בקשר לכך אצל דוידוב, בעמ' 126); 1.5% בגין דמי הבראה (בהיתחשב בגובה שכרו לעומת שיעור דמי ההבראה במיגזר הצבורי לעובדים בוותקו); 6.2% בגין אחזקת רכב (כאשר בהיתחשב בזכאות לאחזקת רכב אין להוסיף הוצאות נסיעה); 7.5% בגין קרן הישתלמות; 5.22% דמי ביטוח לאומי; וכן אחוז מסוים בגין הזכויות הנילוות שפורטו בעדויות (לרבות מטעם המדינה) וכוללות בין היתר את הזכות לחנייה, טלפון נייד משרדי, ביגוד, השתלמויות נופש במחיר מסובסד, החזר אגרת רישיון רו"ח, ימי בחירה והצהרה ועוד.

...

תוכן הנשיאה ורדה וירט-ליבנה - 3 - פתח דבר - 3 - הדיון המשפטי - 4 - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד - 4 - "לאן פנינו"? - 21 - ההצדקות לדיני עבודה - 22 - עקרון הקוגנטיות - 24 - הלעולם קוגנטי? - 30 - שוק העבודה בעידן הנוכחי - "מה נשתנה"? - 30 - השלכת לגיטימיות ואותנטיות של תבנית העסקה, שאלת תום לב והסכמת הצדדים על הכרה ביחסי העבודה – עקרונות מנחים - 33 - עיצוב כללים שלאורם תיבחן הסוגיה - 46 - חשיבה מחודשת על 'חישובית', 'הרתעתית' ו'מסורתית' - 54 - ההכרעה המשפטית, עשיית צדק ומה שביניהן - 63 - סיכומם של דברים – המישור המעשי - 64 - מהכלל אל הפרט - 67 - ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) - 67 - רקע עובדתי - 67 - טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי - 69 - טענות הצדדים בערעור - 72 - ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) - 73 - טענות הצדדים בערעור - 73 - עמדת הממונה על השכר - 74 - דיון והכרעה - 77 - ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) - 79 - רקע עובדתי - 79 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 82 - טענות הצדדים בערעור - 85 - דיון והכרעה - 86 - ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ - 94 - רקע עובדתי - 94 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 95 - טענות הצדדים בערעור - 96 - דיון והכרעה - 97 - אחרית דבר - 102 - השופטת סיגל דוידוב-מוטולה - 107 - סגן הנשיאה אילן איטח - 152 - השופטת לאה גליקסמן - 156 - השופט רועי פוליאק - 160 - השופטת חני אופק-גנדלר - 170 - השופט אילן סופר - 180 - נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון - 189 - נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ - 194 - סוף דבר - 198 - הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ארבעה ערעורים (ע"ע 15868-04-18, ע"ע 12372-04-18, ע''ע 34665-10-17, ע''ע 7338-10-17) שהם שלושה תיקים (גבריאל כותה – עיריית רעננה, דן רבין – מדינת ישראל, זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ), העוסקים בשני מגזרים (הציבורי והפרטי), בהם מתעוררת שאלה משפטית אחת משותפת והיא הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו. נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה, נדרש בית דין זה לדיון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות.

ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ על דעת רוב חברי המותב: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, יש לקבל את ערעורו של מר לוי בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בנסיבות העסקתו.

זאת כנגד דעתם החולקת של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר לוי לבין המשיבה.

עם זאת, על דעת כלל חברי המותב תוצאת הערעור היא כי מר לוי אינו זכאי לזכויות ממוניות כלשהן, וגם לא לפיצוי לא-ממוני ולכן תביעותיו הכספיות נדחות.

] אשר לגובה הפצוי - 1) ההלכה היא כי: "בעת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש אין לקבוע את סכום הפצוי לפי שכרו של העובד. עגמת הנפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, אם בכלל. לא מן הנמנע כי לא ייגרם נזק ממוני אך תיגרם עגמת נפש. זאת ועוד, צערו של עובד המשתכר שכר גבוה, אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך.".[footnoteRef:94] עוד נפסק בהקשר זה: "שאין להרבות בשיעור הפצוי בגין עוגמת נפש. אמת המידה העליונה לקביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני, של עוגמת נפש, צריכה להיות אותה אמת מידה שנקבעה על ידי המחוקק במקרה של הטרדה מינית בנגוד לחוק הטרדה מינית, וחוק שויון הזדמנויות בעבודה.[footnoteRef:95] [94: ע"ע 43380-06-11 פלוני – אלמונית (09.12.14), ] [95: בש"א (ארצי) 205/07, עניין רבקה אלישע הנ"ל, בסעיף 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) פליטמן; ע"ע 549/08 סלאנגו קליסטליין בע"מ – אינה חי (07.07.10), בסעיף 19 לפסק הדין]

...

לפיכך, אנו קובעים כי עם התפטרותו היה על הנתבעת לשלם לתובע פדיון 96 ימי חופשה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות התרשמותנו אשר לתרומתה המכרעת של הנתבעת בכל הנוגע לגרירת הסכסוך לכותלי בית הדין – בין עקב התנהלותה במהלך תקופת העבודה ובין עקב התנהלותה לאחריה - ובשים לב להתנהלותם הדיונית של הצדדים, ולהליכי הביניים שהתנהלו בפנינו; אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 20,000 ₪.

התובעת, גב' עדי פרנק, הגישה תביעה זו לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, שכר עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ותוך הפלייתה לרעה, הפרישי פצויי פיטורים וגמל, פיצוי בשל אי מסירת תלושי משכורת, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בשל הטרדה מינית ופצוי בשל פירסום לשון הרע.

המחלוקות הטעונות הכרעה: המחלוקת העיקרית אשר טעונה הכרעה בהליך היא, בשאלה האם עמדה לפני הבנק תשתית ראייתית שעל פיה מעסיק סביר שהנו בנק יקבע כי אין מקום להמשך מתן אמון בעובדו? בהתאם – האם יש לקבל את טענות התובעת לפיטוריה שלא כדין, ולפסוק לה פיצויים בשל הליך שימוע למראית עין, בשל פיטורים בלתי מוצדקים ובשל הפלייתה לרעה? הצדדים חלוקים בשאלת המשכורת הקובעת של התובעת לפצויי פיטורים.

התובעת מבקשת כי בקביעת גובה הפצוי שייפסק לה, בית הדין ייקח בחשבון שהתובעת נותרה "תלויה על בלימה" במשך חודשיים שבהם למעשה הושעתה, כאשר עצם השעייתה ולאחר מכן פיטוריה, פגעו פגיעה חמורה בשמה הטוב.

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת פדיון חופשה בסך 6,696 ₪.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.

ביחס למערער נטען בכתבי התביעה כי "הנו דרקטור ובעל כל מניות הנתבעת 1 והוא שקבע את שכרו ותנאי העסקתו של התובע בנגוד לדין, תוך רמיסת ההסכמים המחייבים ותקנת הציבור, וכן שימוש במעשים המנוגדים לדיני מדינת ישראל, הנפקת מסמכים ותלושי שכר פקטביים שאינם משקפים מלוא שכרו ו/או הקף עבודתו ו/או זכויותיו בפועל, הנפקת מסמכים כוזבים, תשלומים ב"שחור" וללא תלוש שכר, וכל זאת תוך שימוש בנתבעת 1 לצורך היסתתרות מאחורי מסך ההיתאגדות".

המשיבות 1 ו2 הגישו תביעות לתשלום זכויות סוציאליות, פצויי פיטורים ופיצויים בגין הטרדה מינית.

בית הדין האיזורי דחה את הבקשה ביום 11.3.2021 וקבע כי לאור הצוו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי המבקשים יגישו סיכומים בתביעות הראשונות רק ביחס לעילות הנוגעות למערער – בתביעותיהן של המשיבות 1 ו 2 בגין הטרדה מינית.

כמו כן הבחירה של המשיבות 1 ו2 להגדיל את סכומי התביעה בעילת הטרדה מינית הנה חסרת תום לב. עוד טוען המערער כי אין הלימה בסכומים בהם חויבו המשיבים בינם לבין עצמם כאשר גובה התביעה שהגיש כל אחד מן המשיבים שונה.

...

עם זאת אף שבתיק מושא ערעור זה ניתן פסק דין, לא ניתן לומר שמהותית ההליך הסתיים ולא ניתן לקבוע עדין מי הוא הצד "המפסיד". כפי שטען המערער, מקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי לפיה צו חיוב בהוצאות יינתן לאחר מתן פסק דין המסיים את ההליך.

באשר ליחס בין הסכומים בהם חויבו כל אחד מן המשיבים, גם כאן לא מצאנו כי יש ממש בטענה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

במסגרת התביעה שכנגד עתרה לפצוי בגין הטרדה מינית והתנכלות מכוח סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן- חוק למניעת הטרדה מינית) וכן לפצוי בגין עגמת נפש, בשל מעשי הטרדה מינית המיוחסים לנתבע שכנגד במהלך תקופת העסקתה בפילו.

כך, לדוגמה, הארכת תקופת ההתיישנות עשויה להשפיע על גובה הפרמיה בחוזה ביטוח ועל מחירי מצרכים ושירותים, ומכאן שלהסדרי ההתיישנות השלכה על רווחתם של פרטים רבים בחברה.

סעיף 6(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע: "לא יזדקק בית המשפט או בית הדין לעבודה, לפי הענין, לתביעה בשל עוולה לפי סעיף זה או לפי סעיף 7, שהוגשה לאחר שחלפה התקופה הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 מיום שנוצרה העילה והוראות סעיפים 18א ו-18ב לחוק האמור, לא יחולו על תביעה כאמור". סעיף 5 לחוק ההתיישנות התוחם את תקופת ההתיישנות קובע כך: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא –

...

על רקע האמור, הנתבעים שכנגד הגישו בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות.

] אף לא מצאנו שיש בסיס בדין או נפקות בעניינו ליתר טענות התובעת שכנגד ובכלל זה טענותיה באשר לקיומה של "עילת תביעה מתמשכת" או לטענות התובעת שכנגד באשר לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, ואף לא מצאנו שיש בפסיקה, אליה הפנתה התובעת שכנגד, אשר נסיבותיה שונות מעניינו, בכדי לשנות ממסקנתנו.

כמו כן, אף לא מצאנו לשנות ממסקנתנו לאור טענת התובעת שכנגד לפיה יש ללמוד על אי זניחת זכותה של התובעת שכנגד לאור הודעה ששלחה בשנת 2017 לנתבע שכנגד, לפיה אם לא יחדל במשלוח הודעות שיווקיות תגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.