קביעת גובה פיצוי בגין נשיכת כלב

פסק דין זה עוסק בשאלת גובה הפצוי המגיע לתובעת בעקבות נשיכת כלב, שכן בנסיבות תיק זה אין מחלוקת באשר לקרות הארוע או לאחריות.

אני קובעת כי התובעת זכאית לפצוי בגין כאב וסבל, בהיתחשב בסוג הארוע ונסיבות התרחשותו, בשיעור הנכות ובהשפעת הנכות על חייה בכל התחומים, בסכום של 70,000 ₪.

...

אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בסוג האירוע ונסיבות התרחשותו, בשיעור הנכות ובהשפעת הנכות על חייה בכל התחומים, בסכום של 70,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר, לרבות הפסדי פנסיה, בערכים להיום 124,500 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ כאב וסבל 70,000 ₪ סה"כ הפיצוי המגיע לתובעת 214,500 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 214,500 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בסך 50,193 ₪ (כולל מע"מ).

מעבר לסכומים אלה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בגין ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך כפי שיפורט להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל אחד מהסכומים ובכפוף להצגת חשבוניות.

בתביעה שכנגד תובעת הנתבעת פיצויים בגין נשיכת הכלבה.

אמנם בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים קבע בית המשפט כי הוא נעדר סמכות עניינית ובנסיבות אלה הופנו התובעים להגיש בג"צ. ואולם מצאתי לקבוע לתובעים פיצוי בגין שכה"ט ששלמו בהפחתת גובה הסכום וזאת באופן שישקף כי למעשה לפחות חלק מההוצאה היא בשל כפילות ההליך – בית המשפט העליון ובית המשפט לעניינים מנהליים.

...

מכל האמור אני מוצא כי לא הוכח אירוע הנשיכה והתביעה שכנגד נדחית.

לאור הפירוט שהובא לעיל מצאתי כאמור להעדיף גירסתה של התובעת כי לא היה כל אירוע של נשיכה וכי בנסיבות אלה המסקנה היא לתלונת שווא של הנתבעת ללשכת הבריאות המרכזית באופן שהתובעים נדרשו לשאת בהוצאות משפטיות מרובות כדי למנוע הכנסת כלבתם להסגר מכוח צו הסגר שניתן על בסיס תלונת השווא של הנתבעת.

התוצאה: מכל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 25,878 ₪.

לפני תביעה לפצוי בגין נשיכת כלב.

או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים".

אשר לגובה הנזק – לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע – סימן נשיכה שטחי באמה הימנית, ובהיעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לתובע מלבד טענתו בדבר הכאבים, הזריקה אותה היה עליו לקבל, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות האירוע והמסמך המאשר קיומה של דרישת תשלום בסך של 397 ₪ למד"א, החלטתי להעמיד את גובה הפצוי שישולם לו על ידי הנתבע על סך של 3,000 ₪.

...

התובע הכחש כי קילל את הגב' מגירוב וטען כי לאחר הארוע היא הגיעה לבית אמו המתגוררת בסמוך לביתה, בקשה ממנה סליחה על מה שקרה לו וגם בקשה את סליחתה של הגב' ברוך על כי הותקפה על ידי הכלב גם כן. לשמע דברים אלה טענה הגב' מגירוב כי היא לא מכירה את הגב' ברוך בכלל ואילו הגב' ברוך השיבה לה: "את כן ניגשת אלי. לא בקשת סליחה אבל שאלת למה אני עושה רעש אם לא רואים שום דבר. הפציעה שלי היתה מתחת לבגדים". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואלה הם נימוקי: התובע אכן טען כי הכלב שתקף אותו היה כהה, תיאר אותו כ"כלב זאב" ואישר כי הוא אינו מזהה אותו בתצלום כלבו של הנתבע (נ/1).

אשר לגובה הנזק – לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע – סימן נשיכה שטחי באמה הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לתובע מלבד טענתו בדבר הכאבים, הזריקה אותה היה עליו לקבל, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע והמסמך המאשר קיומה של דרישת תשלום בסך של 397 ₪ למד"א, החלטתי להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לו על ידי הנתבע על סך של 3,000 ₪.

סוך דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים טוענים להגנתם כי לא יתכן שהיה זה כלבם שתקף את התובע באופן המתואר לעיל שכן מדובר בכלב ידידותי שמעולם לא נשך איש והוא קשור בשרשרת ברזל דרך קבע.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהיעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע, הטירחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטירחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

...

גם הנתבעת עמדה על כך שמדובר בטעות זיהוי, הבהירה כי מדובר בכלב שלמעשה שייך לנתבע ומטופל רק על ידו, ואמרה: "... הכלב קשור למקלט האחורי. הוא מגיע עד לחצר אבל קשה מאוד לראות אותו מהכביש. הוא בסך הכל כלב קטן... השאלה שנשאלת כמה וכמה פעמים, יש לו שרשרת, חבל שלא יכולתי להביא אותה ולהראות אותה לבית המשפט. זו שרשרת מאוד חזקה ומשהו לא מתחבר בהגיון... ליד הבית שלנו יש בית ספר חדש יחסית ושם יש כלב משוטט שממש דומה לכלב שלנו. גם במסדר זיהוי היו כלבים דומים לכלב שלנו...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות האירוע, הטרחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטרחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונימצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם הארוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה בארוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני ארועי נשיכה.

...

מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונמצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם האירוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה באירוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפיצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני אירועי נשיכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.

לסיכום, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע 7,500 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.