קביעת אי קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים

ביום 17.2.2015 דחיתי את בקשת הנתבעות לסילוק על הסף לאחר שקבעתי, בין היתר, כדלקמן: "...לאור ההסדר הדיוני האמור, נראה כי האפשרות בה לא יוקם הפרויקט כלל, לא הייתה אחד מהנושאים בהם דן הבורר. יתרה מכך, עיון בפסק הבוררות מעלה, כי הקביעות שבאו במסגרתו נתקבלו בשים לב לעיקרון קיום ההסכם...אלא שעד ליום זה לא הושלם הפרוייקט, והמשיבים לא קיבלו כל פיצוי כספי כפי הקבוע בפסק הבורר. כך נטען בכתב התביעה, ומכאן שלמעשה קימת לנו מסגרת עובדתית חדשה המבוססת על פסק דינו של הבורר ואי קיומו. ברי אם כן שטענת מעשה בית דין מכוחה יש לסלק את התביעה אינה יכולה להיתקבל ודינה להידחות...לטעמי, התביעה הנוכחית אינה תוקפת את פסק הבוררות עצמו, ואינה מעלה מחדש את הדיון בעילות שהוכרעו במסגרתו, אלא מבקשת להיתמודד עם הפרתו והפרת ההסכמים במועדים שלאחר פסק הבורר, ועותרת לסעדים ותרופות מתאימים". בהמשך הגישו הנתבעות בקשה נוספת לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, מחמת קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים.

...

עם זאת מלבד האמור לא הביאו הנתבעות כל תימוכין לטענותיהן בדבר גובה ההשבה לה הם זכאים, וסבורני כי ההשבה אינה אמורה להיערך על פי ההשקעה שנעשתה אלא על פי שוויה נכון להיום – שווי השלד.

סוף דבר התובענה מתקבלת והנני מורה כדלקמן: ההסכם הראשון וההסכם השני, בטלים ומבוטלים.

אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט בשיעור האגרה ששולמה או תשולם תוך 21 יום, וכן בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15% מגובה הפיצוי שנפסק.

הנתבעים טוענים כי המנעות מבירור הסיכסוך במהירות לפני בורר מוסכם אינה עולה בקנה אחד עם האנטרס הטבעי והמובנה של תובע עינייני, ולכן לאור קיומה של תניית הבוררות בהסכם מחייב בין הצדדים, מן הדין לתת תוקף לתניה כאמור ולהורות על עיכוב הליכים שכן זוהי האכסניה המתאימה ביותר לבירור המחלוקות שבין הצדדים.

משמעות טענה זו היא ריקון מתוכן של תניית הבוררות, שכן אין שום אפשרות מעשית להפריד בין השנים, וגם כתב התביעה עצמו מתייחס לכל תקופות השכירות כאחת, לכל ארכו ורוחבו, ובשל כך אין לקיים פירוש ההופך את תניית הבוררות לבלתי מעשית.

בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והקף הבקורת המצומצם יחסית שמפעילים בתי המשפט על פסקי בוררות, נקבעו מספר תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם בית המשפט יורה על עיכוב הליכים שלפניו וייתן תוקף לתניית הבוררות שהוסכמה בין הצדדים: קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב; המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות את כל הדרוש לקיומה של הבוררות; המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת; המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין בתובענה.

...

רק דבריה של המלומדת פרופ' ס. אוטולנגי: "למניעת ספק כדאי להציג שהתפטרות הבורר אינה פוגעת בקיומו של הסכם בוררות. זה ממשיך להתקיים והבורר החילופי ייבחר בדרך בה נקבע הדבר בהסכם. בהיעדר תניה מפורשת לעניין זה, ובהיעדר הסכמה בין הצדדים, יוכל ביהמ"ש למנותו לפי סעיף 8 לחוק". [שם, עמ' 496] מקום שעצם אי נכונותו של הבורר הנזכר בהסכם הבוררות לשמש כבורר אינה פוגעת בקיומו של הסכם הבוררות, אני סבורה שיש לעכב את ההליכים בתובענה על מנת לאפשר לצדדים לנהל הליך בוררות כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולכבד את הסכמות הצדדים הקבועות בסעיף 46 להסכם השכירות, בו התייחסו הצדדים לאפשרות לפיה הרב גיסר יסרב לדון בבוררות "אם הבורר לא יוכל או לא ירצה לדון בעניין, הצדדים מקבלים את בית הדין שיבחר הבורר." הפרשנות אשר נתנה התובעת לסמכותו של הבורר, לבחור רק מבית דינו, וככל שאין לו בית דין משלו, אין להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים - דינה להידחות.

סוף דבר לא מצאתי כל טעם מיוחד שלא לכבד את תניית הבוררות עליה הסכימו הצדדים במסגרת ההסכם.

לפיכך אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק זה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

הנתבעת 1 הגישה לפניי בקשה לעיכוב ההליכים כאן בטענה לקיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים המורה על קיום הבוררות במוסד לבוררות באנגליה.

מכל האמור אני קובעת כי הסכם החכירה ומכוחו אף שטר המטען קובעים כי בין הצדדים (המבקשת והמשיבות) תניית בוררות המורה על קיום הבוררות לפי הדין האנגלי בלונדון, יהא טיב הסיכסוך אשר יהא, ובכלל זאת הסיכסוך דנן.

...

בהתאמה, ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה בהליך הנוכחי (שלא נטען בעניינו כי הוגש באיחור) חזרה ספסקו על טענותיה אלו, וכן הגישה בקשה לעיכוב ההליכים מפאת קיומה של תניית בוררות כאמור, ואני קובעת כי זו פעלה, כנדרש, להעלאת טענותיה לעניין סוגיית היריבות ואף עמדה על בירורה לפני כל דיון ענייני בסכסוך, כנדרש (יובהר כי דיון בסוגיית שחרור האניה הוא דיון דחוף שאינו נוגע ללב המחלוקת, ואין לומר כי הפקדת ערובה לשחרור האניה מהווה ויתור על טענות המבקשת, במיוחד נוכח ניסוחו של שטר הערבות בעניין זה).

יחד עם זאת (ובמיוחד לאחר שנחה דעתי כי הוראות ההסכם שבין הצדדים מחייב העברת הסכסוך לבוררות) לא אוכל לומר כי הוראותיו של ביהמ"ש שם נעדרות כל נפקות.

מכל האמור – אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק ועל העברת הסכסוך להליך של בוררות בלונדון בהתאם להסכם שבין הצדדים.

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת טענה לקיומה של תנייה המחייבת בוררות בין הצדדים.

אני דוחה טענה זו. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיווג ההסכם כחוזה אחיד, ספק אם אף בהנתן סיווג שכזה, יש לראות בתניית הבוררות הנדונה, תנייה מקפחת את אחד הצדדים.

...

אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה שבפניי מחמת תניית בוררות בת תוקף בין הצדדים.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

בשל הליכי הבוררות, אני קובעת בשלב זה ת.פ. ליום 30.12.18.

על פי הנטען בכל אחד מן ההסכמים האמורים, קיימת תניית בוררות מחייבת בין הצדדים, בנוסח זהה, הקובעת, בין היתר, את זהותו של בורר מוסכם, על פי סדר עדיפויות.

אם כן, צריכים להתקיים כמה תנאים בטרם יעכב בית המשפט את ההליכים: קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו; בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות מבקש את עיכוב ההליכים; מבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות הכול למען קיום הבוררות; המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת; המבקש פנה בבקשה לעיכוב הליכים לפני שטען בראשונה לגופו של התובענה.

...

הכלל בדיני הבוררות הוא כי אין להיעתר לטענתו של בעל דין שיש להפנות סכסוך לבוררות, אם מעשיו מצביעים על כך, שאין הוא נכון להתדיין בבוררות.

סוף דבר הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת וההליך ינוהל במסגרת בוררות.