"לפיכך להערכתי בתחום האורתופדי, לא נגרמה לה נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה". המומחה בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' גיל זלצמן, קבע בחוות דעתו מיום 22.7.2019, כי התובעת סובלת מתסמינים של הפרעה פוסט-טראומטית ומהרטבת לילה משנית, והעריך את נכותה של התובעת בשיעור של 15% לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
למרות טפול פסיכולוגי במרכז חוסן המיתמחה בטראומה (כ8 פגישות) לא חל שיפור משמעותי בתסמיני ה- PTSD, עברו כימעט שנתיים מאז התאונה ועקב כל נראה כי התסמינים מתאימים לתיסמונת פוסט טראומטית כרונית.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שקילת מצבה ותפקודה של התובעת טרם התאונה ואחריה, אני קובעת את נכותה הפסיכיאטרית של xxx הקשורה לתאונה ל 15% נפשי לצמיתות לפי סעיף 34ב למל"ל. היא זכאית גם לנסיון טפולי נוסף בטיפול פסיכולוגי ספציפי בפוסט טראומה לילדים (PE) שעלותו בשוק הפרטי (אין הרבה מטפלים בתחום לגיל זה בשירות הצבורי ובטח לא דוברי ערבית ובדרום) כ 450 ₪ למפגש לכ 20 מפגשים.
...
אני סבורה כי אין מדובר בסתירה מהותית כפי טענת ב"כ הנתבעים.
בד-בבד, שוכנעתי כי יש משמעות תפקודית אמיתית לנכותה הרפואית של התובעת, קשיים שילוו אותה בכל אשר תלך.
גם אם נכון למועד זה קיימת פגיעה בתחום הבינאישי ובתחום הפרטי (הרטבה משנית) ופחות בפן התפקודי-לימודי-מקצועי, אני סבורה כי הבחנה זו אינה כה חדה.
בה בעת, מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעים כי הפגיעה התפקודית הנובעת מהנכות הנפשית הספציפית שבה מדובר כאן, היא מתונה, וכי אין הלימה מלאה בין שיעור הנכות הרפואית לבין שיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות בסופו של יום מצאתי כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, יש לקבוע כי הגריעה מיכולת ההשתכרות נמוכה יותר משיעור הנכות הרפואית.
סוף דבר: הפיצוי לתובעת יעמוד על הסך של 401,300 ₪.
