קביעת אופן חישוב הריבית בגין חובות במט"ח

התובענה המתוקנת כוללת את ראשי הנזק הבאים: הפרישי ריבית בגין חישוב שלא לפי מס' הימים המדויק בשנה (חיובי ריבית לפי 360 ימים בשנה); הפרישי ריבית בגין רכישת תוכניות חסכון (התניית שירות בשירות); הפרש בגין ביטול מסגרת האשראי; נזקים בגין חיוב אשראי דוקומנטארי שלא נוצל – חיוב בגין אשראי דוקומנטארי מס' 878-01-176753 ע"ס 362,746 ₪ שלא נוצל וכן חיוב אשראי דוקומנטארי מס' 152-01-000-2744 שנעשה בו שימוש חלקי בלבד; חיוב שלא כדין בריבית פיגורים בהלוואות מט"ח וזאת בנוסף לחיובי ריבית פיגורים שוטפים בח -ן החח"ד; נזקים שנגרמו לתובעות בעקבות הליך מימוש המשכנתא על נכס הטחנה שלא כדין.

אשר לגילוי (מוצג 19), כפי שכבר נקבע לעיל, השהוי הרב שבהגשת התביעה נגד הבנק גרם לכך שהעדים מטעם הבנק נאלצו להעיד על אירועים שהתרחשו (לרבות אירועים הנוגעים לאופן חישוב הריבית) למעלה מ-15 שנים לפני הגשת התביעה ולמעלה מ-20 שנים לפני מועד מתן העדות מטעמם.

סעיף 7 להסכמי התנאים הכלליים של הבנק, עליהם חתומות התובעות (ר': מוצגים 9 ו-16 למוצגי הבנק), קובע כדלקמן: העמדת החוב לפרעון מיידי בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי לידרוש מהלקוחות את הפירעון המידי של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהלקוחות, לפי רשומי הבנק, בקשר לכל אשראי ו/או הלוואה ו/או שרות בנקאי ו/או התחייבות ו/או חיוב מכל מין וסוג שהם ללא יוצא מן הכלל (כולל הריבית בגינם והעמלות) כולם או מקצתם (בין אם מועד הפירעון של הסכומים הנ"ל הגיע ובין אם טרם הגיע) ועם דרישה כזו יעמדו הסכומים הנ"ל לפירעון מידי וישאו ריבית מירבית בגין התקופה מיום הדרישה ועד התשלום המלא בפועל שתתרבה ותצטבר לפי הנהלים המקובלים בבנק בענין זה, והלקוחות מתחייבים לשלם לבנק את כל הסכומים הנ"ל מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק כאמור: (1) אם הלקוחות לא ישלמו לבנק במועד הפירעון שהוסכם בין הבנק ובין הלקוחות איזה סכום שהוא שיגיע לבנק מהלקוחות במועד שניקבע לתשלומו.

...

אף אם קיימים מספר מסמכים שלא גולו על ידי הבנק, בין בשגגה ובין עקב טווח השנים הרחב לגביו נתבקשו מסמכים, לא מצאתי להעתר לבקשה.

לאור האמור, ככל שהביטחונות טרם שוחררו – אני מורה על שחררום ובלבד שלא נותרו חובות נוספים של התובעות לטובת הבנק.

סוף דבר התביעה נדחית (בכפוף לאמור בסע' 81) התובעות יישאו בהוצאות הבנק הנתבע ובשכ"ט באי כוחו בסך של 100,000 ₪.

החישוב כאמור הנו דולר עפ"י המנגנון הקבוע בסעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה שעניינו הצמדת חוב למט"ח חוץ.

יחד עם זאת, קובע המחבר: "אין להעתר לתיקון בקשת הבצוע לפי בקשת הזוכה כאשר קבלת הבקשה פירושה הוא שהחוב הנקוב בשטר יצבור תאוצה ויפרוץ כל מסגרת סבירה והגיונית. החייב ימצא את עצמו במצוקה אמיתית כשהוא נעשק בידי הזוכה וחייב לו סכומי עתק שלא יוכל להחזירם". בעת מתן פסק הדין נתתי דעתי מחד לסמכות העקרונית של הרשם לתקן את אופן החישוב ומאידך להשלכות התיקון, בהיתחשב בכלל הנסיבות של המקרה.

החוב בתיק ההוצל"פ יחושב לפי השווי השקלי של 20,000 דולר ביום 11.9.90 וסכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן (ללא תוספת ריבית וללא הצמדה לשער הדולר) עד למועד מתן פסק דין זה. כיום מודעים המשיבים לאופן החישוב הנכון של החוב ולהצמדה שקלית ועל כן כל יתרת החוב שתהיה ביום 30.6.17 תשוערך החל ממועד זה ואילך בריבית פיגורים, עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה ועד לפירעון מלוא החוב בתיק.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולקבלו בחלקו כמפורט להלן.

יחד עם זאת, קובע המחבר: "אין להיעתר לתיקון בקשת הביצוע לפי בקשת הזוכה כאשר קבלת הבקשה פירושה הוא שהחוב הנקוב בשטר יצבור תאוצה ויפרוץ כל מסגרת סבירה והגיונית. החייב ימצא את עצמו במצוקה אמיתית כשהוא נעשק בידי הזוכה וחייב לו סכומי עתק שלא יוכל להחזירם". בעת מתן פסק הדין נתתי דעתי מחד לסמכות העקרונית של הרשם לתקן את אופן החישוב ומאידך להשלכות התיקון, בהתחשב בכלל הנסיבות של המקרה.

אינני מקבל במלואו את אופן חישובו של המבקש הגם שמקובל עלי העקרון לפיו החיוב הופך לשקלי, כאמור בפסק הדין.

סיכום לאור כל האמור לעיל, יש לחשב את החוב בתיק ההוצל"פ באופן הבא: יבדק החיוב של 10,000 ₪ אשר נטען כי בוטל ותיבדק הטענה כי סכום ההוצאות בסך 10,000 ₪ לא הופחת בעת פתיחת תיק ההוצל"פ והחוב יעודכן בהתאם.

בסעיף 6 להסכם מיום 15.10.09 נכתב כי "אי פירעון שיק אחד ... יעמיד את סכום השקים לפירעון מידי. סכום יתרת החוב מאותו יום יצבור ריבית בגובה פי שתיים מהריבית הבנקאית בחשבון עו"ש, ריבית חובה, של בנק לאומי לישראל". הינה כי כן, הריבית ההסכמית הרלבנטית לעילת התביעה, ההסכם מיום 15.10.09, שעליו מבוסס חישוב סכום התביעה, היא ריבית כפולה מהריבית הבנקאית (להלן: "ריבית כפולה").

צו הריבית המקורי משנת 1957, קבע שיעור ריבית מרבי בנוגע למלווה באופן כללי, ושיעור מרבי נמוך יותר למילווה צמוד ערך.

באותו מקרה נקבע כי ריבית בשיעור 24% על הלוואה במט"ח בין אנשים פרטיים, היא אמנם ריבית גבוהה אך לגדר "רצחנות" שתביא להתערבות שיפוטית מעבר לחוקי הריבית, היא אינה מגיעה.

בהתאם לכך, יש להפחית בעת חישוב הריבית בגין תקופה שניה זו שליש מן הפער שבין חישוב על פי ריבית בגובה עלות אשראי מירבי בשיעור 9.54% לבין שיערוך על פי חוק פסיקת ריבית, ויש לפסוק לטובת התובע (במעוגל), סך נוסף של 361,500 ₪, מעבר לסכום הקרן ששולם לפי פסק הדין החלקי.

...

סוף דבר – כפי שהוסכם בפתח ישיבת ההוכחות ,דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 361,500 ₪, תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית בשיעור 9.54%, החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪, וכן ישלמו הנתבעים לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪, כאשר סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק.

העירעור המערערות טוענות, בעקרו של דבר, ששגה הרשם בשלושה: ראשית, כשקבע שעל החוב תחול ריבית מטבע חוץ באופן שמנוגד ללשון פסק הדין; שנית, כשלא חייב את המשיבה בריבית פיגורים ממועד הפרעון ועד התשלום בפועל; שלישית, בכך שנימנע מלחייב את המשיבה בהוצאות המערערות.

העניין יחזור ללישכת ההוצאה לפועל לצורך חישוב רכיב הריבית על החובות הפסוקים באופן שעולה בקנה אחד עם הקביעות שבפסק דין זה. המשיבה תישא בשכר טירחת באי כוח המערערות, בשתי הערכאות, בסך של 25,000 ש"ח. הערבון המופקד בתיק יחולט על חשבון הסכום ויועבר על פירותיו למערערות באמצעות באי כוחן.

...

דין הערעור להתקבל גם ביחס לחיוב בריבית הפיגורים.

אין מקום להסיק מפסק דין המנוסח בדרך זו כוונה לחרוג מהוראות החוק ולקבוע שתחת ריבית פיגורים תשלם הנתבעת "רק" ריבית רגילה (מסוג "הפרשי הצמדה וריבית"), וזאת גם אם לא תשלם את החוב במועד הפירעון.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור מתקבל.

לעניין זה, קבע בית המשפט כי בהנתן פגמים ראייתיים שונים, אין לייחס לחוו"ד ברוכי משקל ראייתי של ממש (להלן: הפגמים הראייתיים), ובהתאם פסק כי הרוכשים "כשלו בהוכחת סכום ריבית הפיגורים והפרשי ההצמדה למדד תשומות הבנייה בהם חויבו על ידי חברת מנרב... כל שיש לפניי איפוא, בעיניין החיובים שהושתו על [הרוכשים] בגין האיחורים בתשלומים (לרבות התשלום שמומן בכספי המשכנתא), הן עדויות כלליות בלבד ותדפיס חלקי שאינו קביל (ואף אם אניח שהוא קביל, הרי שמשקלו הראייתי מועט בהעדר אינדיקאציה לאופן החישוב והתקבולים). הינה-כי-כן, הגם ש[הרוכשים] הניחו מסד עובדתי לקיומו של נזק ישיר, לא הוכח לפניי שיעורו" (פסקה 54 לפסק הדין).

בפסק הדין הובהר כי הערכה זו "נעשתה באופן שמרני", בהנתן שלא הופרכה האפשרות שחברת מנרב לא מיצתה את מלוא זכויותיה החוזיות באשר לחיוב בריבית פיגורים, ולנוכח העובדה שחברת מנרב כבר הפחיתה לרוכשים סך של 250,000 ש"ח מיתרת חובם בגין הסכם המכר.

מסכום זה, כך טוענים הרוכשים, יש להפחית את מחיר התמורה החוזית (3,775,800 ש"ח) וכן 117,247 ש"ח בגין סך ההצמדות למדד תשומות הבנייה שהיו נדרשים לשלם על פי הסכם המכר בלאו הכי, וכך יוצא כי בעקבות רשלנותו של עו"ד וייס הם שילמו לחברת מנרב תשלומים עודפים בסך של 775,671 ש"ח. בשים לב ל"חישוב אריתמטי פשוט" זה, כלשון הרוכשים, נטען כי אופן חישוב הריבית על ידי חברת מנרב, הפרישי שער המט"ח והעמלות הבנקאיות, אינם רלוואנטיים להערכת ראש הנזק בדבר התשלומים העודפים.

...

המשיבים לא הביאו כל ראיה לסתור טענה זו, וטענה זו אף לא הוכחשה על ידם בפה מלא, ומשכך סבורני, כאמור, כי יש לקבל את טענת הרוכשים בהקשר זה. מן המקובץ עולה כי הרוכשים הוכיחו במידת ודאות סבירה, כפי הנדרש בהתאם לדין, כי שיעור הנזק שנגרם להם כתוצאה מרשלנות עו"ד וייס עומד על 505,615 ש"ח (132,000 ש"ח – 637,615 ש"ח).

ממילא, מרבית טענות המשיבים בהקשר זה נדחות מאליהן לאחר שנקבע כי הרוכשים אכן עמדו בנטל הנדרש להוכחת היקף הנזק שנגרם להם, וכי לא נפל כל אשם תורם בהתנהגותם.

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסכום ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב ז"ל עזבונו, פסקה 83 (14.2.2011); ע"א 3699/11 אלישבע חסן נ' עו"ד שחם, פסקה 30 (1.6.2016)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מעורר נסיבות חריגות, המצדיקות לסטות מכלל זה. סוף דבר: אילו תשמע דעתי, יתקבל הערעור של שני חלקיו, ויידחה הערעור שכנגד, כך שהפיצוי בגין ראש הנזק בדבר התשלומים העודפים יעמוד על 505,615 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשות ראש נזק זה (22.4.2010).