קביעות בעבודה של עובדי הרשויות המקומיות

לטענת העובד תוספת הכוננות כפי שהוגדרה בהסכם עבודתו אינה זהה במהותה לתוספת הכוננות כהגדרתה בחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, ועל כן אינה מותנית בבצוע כוננויות בפועל.

הנימוקים לקביעות אלה יפורטו להלן.

...

לא מצאנו לנכון להידרש לשתי הטענות שהועלו על ידי המעסיקה בסיכומים מטעמה, האחת לפיה יש לראות בדרישתו של העובד להכשרת "כוננות פיקטיבית" משום בקשה ל"חריגת שכר" המנוגדת להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, והשניה לפיה יש לקבוע כי העובד עותר למעשה לקבלת "כפל תשלום", שכן התגמול בגין המאפיינים המיוחדים של תפקידו הוטמעו במסגרת הוראות הסכם קיבוצי שמספרו 272/82 (צורף כנספח 1 לסיכומי המעסיקה).

לסיכום, מצאנו כי לא היה מקום לשלול את רכיב הכוננות ששולם לעובד, בהעדר שינוי מהותי בסדרי העבודה בפועל.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן שהנתבעת תשלם לידי התובע, תוך 30 ימים מהמועד שיומצא לה פסק-דין זה, סך 20,852 ₪.

מרכז השילטון המקומי טוען כי "עובד שהיתקבל לעבודה בשלטון המקומי לתפקיד זמני, ועל אחת כמה וכמה עובד שהיתקבל לעבודה שלא כדין, אינו זכאי לקביעות המזכה בהגנה ארגונית מפני פיטורים על פי חוקת העבודה". חבר המועצות הדתיות הצטרף לעמדת המדינה, המועצה ומרכז השילטון המקומי.

בהקשר זה יובהר כדלקמן: ביום 4.12.75 חתמו ההסתדרות, חבר המועצות הדתיות, משרד הדתות ומרכז השילטון המקומי על הסכם קבוצי כללי, בו נקבע בין היתר כי חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות "תחייב כאילו היתה והנה הסכם קבוצי בין הצדדים להסכם זה" (סעיף 1(א)), וכי מבלי לפגוע בכלליות דברים אלה - "עובדי המועצה הדתית שבאיזור שפוטה של רשות מקומית ייהנו מכל הזכויות של עובדי אותה רשות מקומית עפ"י העיקרון שדין עובדי המועצה הדתית כדין עובדי הרשות המקומית..." (סעיף 1(ג)); סעיף 2 להסכם מתייחס לשינויים ותוספות בסעיפי החוקה).

...

במקרה שלפנינו, לאור חומרתם של הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים ויורדים לטעמנו לשורשה; כאשר עסקינן בגוף ציבורי מובהק; ובהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה והממושכת של המערער, הסתמכותו על עבודתו במועצה והנזק המשמעותי שייגרם לו כתוצאה מהפסקת עבודתו - שוכנענו כי הסעד הראוי הוא ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה (וראו גם, באותם מקרים ביחס להחלטות בסעד זמני, את בר"ע (ארצי) 20400-09-15 סוהיר תורכי - המועצה המקומית שעב (20.9.15); בר"ע (ארצי) 18103-06-20 המוסד לביטוח לאומי - מיכל ברוס (14.6.20); בר"ע (ארצי) 34728-08-20 בותיינה קייס - מדינת ישראל (13.9.20), ומנגד בנסיבות שונות ראו למשל את ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות - הרב בנימין כהן (20.7.05)).

אף לא מצאנו ממש בדרישה מהמערער להחזיר שכר בגין התקופה במהלכה עבד מכוח החלטותיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

בתביעתה בבית הדין האיזורי המערערת טענה כי מעסיקתה הייתה הערייה; היא התקבלה לעבודה ללא שנמסרה לה הודעה לעובד; הועסקה בפועל כ"מדריכה בחינוך המשלים" על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה) אך שכרה שולם בחסר; וכן סבלה היתעמרות במהלך עבודתה, בעיקר כאשר נדרשה למטלות רבות של ניקיון ועל רקע זה התפטרה מעבודתה.

לאור קביעות אלו חויבה הערייה בהשלמת פצויי פיטורים בסך 1,794 ש"ח וכן בפיצויי הלנת פצויי פיטורים בסך 2,000 ש"ח. הערייה לא הגישה ערעור על פסק הדין.

הוראות חוקת העבודה בדבר תנאי העסקתם של עובדי החינוך המשלים מבוססות על הסכם קבוצי כללי בין מרכז השילטון המקומי לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן, בהתאמה – ההסכם הקבוצי ו-ההסתדרות).

...

אשר לערעור על ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי, לא מצאנו יסוד להתערב בהן הן מן הטעם שערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסיקת הוצאות בערכאה קמא והן מן הטעם שסכום ההוצאות שנפסק מבטא כראוי את האיזון בין קבלת התביעה בחלקה מחד גיסא, לדחיית עיקר הסעד הכספי, מאידך גיסא.

יחד עם זאת, אף שהערעור נדחה, החלטנו שלא לחייב את המערערת בהוצאות בנסיבות העניין.

סוף דבר – הערעור נדחה.

עוד מצויין בחוקת העבודה (סעיפים 14-15) כי עובדים זמניים ניתן להעסיק "רק בעבודות זמניות או עבודות מקריות ולפי תעריפים של האגוד המקצועי" וכי "עובדים המועסקים במחלקות השונות של הרשות המקומית בעבודות חוזרות ונישנות יכולים להיות מועסקים זמנית עד 12 חודשי עבודה רצופים, ולאחר מכן יעברו לסטאטוס של עובדים קבועים או יציבים". פרק ג' לחוקת העבודה, אשר דן בעובד בניסיון קובע כי כל עובד בהיכנסו לעבודה נחשב כעובד בניסיון, פרט אם הוסכם מראש שנתקבל כקבוע.

אשר לטענת התובעת כי היתקיימה הפגישה בפברואר 2021 – לטענת התובעת בחודש פברואר 2021 זומנה על ידי המנכ"ל לפגישה "לצורך מתן קביעות בעבודה". בפגישה זו, אליה הגיעה התובעת ואשר היתקיימה בפועל, הישתתפו ראש המועצה, מר איימן, המנכ"ל, היועמ"ש ואדם נוסף שהוצג בפניה כנציג ציבור (להלן – הפגישה בפברואר 2021).

...

על יסוד הראיות והעדויות שנשמעו לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה של המועצה בנוגע לשיבוצה של התובעת ולקבוע במסגרת פסק דין זה באיזה בית ספר תשובץ התובעת.

להשלמת הדברים נציין כי מקובלת עלינו טענת המועצה לפיה "מחדלו של המעסיק להרים את הנטל אינו מחייב לקבל את תביעות העובד במלוא היקפן...", ברם ענין זה מחייב ככלל את המעסיק להעלות טענות חילופיות שיאפשרו בחינת ההיקפים כנטען.

כללם של דברים – מהטעמים המפורטים לעיל אנו קובעים כי יש להכיר בתובעת כעובדת קבועה של הנתבעת החל מיום 1.9.19.

לא הוכח לכאורה שיש לראות את המבקשת במעמד של עובד קבוע לטענת המבקשת, בהתאם לתקנון שירות עובדי הוראה (סעיף 3.2 ס"ק 3 – קביעות בחטיבה עליונה) ולהסכמים הקבוציים, עובד הוראה ללא רישיון הוראה קבוע הופך לעובד קבוע בתום 3 שנות עבודה.

כפועל יוצא מקביעה לכאורית זו, לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהיה על המשיבה להחיל בעיניינה את הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בדבר פיטורי עובד רשות מקומית שאינו בתקופת ניסיון.

...

משהצהירה המשיבה, כי מזה שנים חלה ירידה הדרגתית במספר התלמידים הרשומים למגמה, כי המגמה נסגרה מאחר שלא נרשמו תלמידים, וכי אין בית ספר אחר בתחום הרשות שבו נלמדת מגמת אומנות, הרי שלא מצאנו שבנסיבות העניין המשיבה הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לה באופן חסר תום לב או ממניעים פסולים.

נוכח קביעותינו הלכאוריות לעיל, בדבר סיכויי התביעה, מאזן הנוחות והשיהוי הניכר, לא מצאנו להידרש לטענות אלו, שכן לטעמנו הן שוליות ואין בהן כדי להכריע את הכף.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני נדחית.