קבילות פסק דין פלילי בתביעה אזרחית לפיצויים

בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט וסעיף 42ד לפקודת הראיות כאמור, בתביעה אזרחית נגררת לפלילים מוענק לממצאים ולמסקנות של פסק הדין הפלילי, משקל מכריע שאינו ניתן לסתירה; ותביעה נגררת אמורה להשמע בפני אותו שופט או מותב שהרשיע את הנאשם במשפט הפלילי.

במקרה זה יחולו הוראות סעיף 42א-ג לפקודת הראיות, הקובע כדלקמן:מיום 2.8.1973תיקון מס' 2ס"ח תשל"ג מס' 711 מיום 2.8.1973 עמ' 236 (ה"ח 995)הוספת סימן ז' "42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

כן ראו דברי כב' הש' שטרסברג-כהן בפיסקה 12 לפסה"ד במסגרת ע"א 5774/95 יצחק שכטר ואחרים נ' אלה כץ (19.11.97): "כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני מישפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שניזקק לה ושקיבל מהם". בהיתחשב בגילו של התובע, אופי הפגיעה ומהותה, נחה דעתי כי התובע היה זקוק לעזרת משפחתו בסמוך לאחר הארוע.

...

סה"כ על הנתבע לפצות התובע בסכומים כדלקמן: עזרת הזולת 2,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ סה"כ 14,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהאירוע, בסך כולל של 14,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 4,000 ₪.

משכך, אין היא זכאית לפיצויים.

סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובע מהו המשקל הראייתי אשר יש לתת לפסק דין חלוט במשפט הפלילי במסגרת תביעה אזרחית.

כך קובע הסעיף: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי." סעיף 42ג' לפקודת הראיות מוסיף וקובע כי משהוגשה ראיה לפי סעיף 42א' לפקודת הראיות, לא יהא המורשע רשאי להביא ראיות לסתור, "אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין".  משקלו של פסק הדין שניתן בהליך הפלילי הוא של ראיה לכאורה בלבד.

...

בית המשפט לא דן בשאלות אלה שכן קבע כי דין הטענה להידחות בכל מקרה, שכן: "משטענת אכיפה בררנית נטענת תחת המטריה של הגנה מן הצדק, הרי ניתן לשעות לה רק אם בקיומו של ההליך חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807 (2005) (להלן: עניין בורוביץ)). בית משפט זה הכיר אמנם באפשרות כי טענת אכיפה בררנית תתקבל מקום שבו ההבדלים באכיפה אינם נובעים משיקולים זרים, מהפליה מכוונת וזדונית או מחוסר תום לב (רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פסקה 99 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (31.10.2018) (להלן: עניין ורדי); ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 23 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (10.9.2013); עניין בורוביץ, עמ' 814); ואולם נפסק כי מקום שבו הרשות פעלה בתום לב, טענת אכיפה בררנית תתקבל אך במקרים נדירים וחריגים (עניין ורדי, פסקה 99 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר; עניין בורוביץ, עמ' 814). זאת ועוד, בית משפט זה קבע כי אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה בררנית, ככל שהיא נעשית משיקולים ענייניים (עניין הבי, פסקה 537; עניין בורוביץ, עמ' 814)". בענייננו, לא ניתן לומר כי קבלת התביעה אינה מתיישבת עם תחושת הצדק או כי הונח בסיס ולו לכאורי לטענה בדבר שיקולים זרים שעמדו ביסוד ההחלטה להגיש את התביעה נגד הנתבע.

משכך, אני דוחה את הטענה לאכיפה בררנית.

ז - סוף דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת.

בפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984, לפיצויים בשל ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונת דרכים, כמפורט להלן.

" בכל הנוגע למעמדו של פסק דין אשר ניתן בהליך פלילי כראיה בתביעה אזרחית רגילה, קובע סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

...

בראי עדותו: "...למה שאני אעבוד במפעל כשרציתי משטרה או כיבוי אש", ולפיה הוא אינו פונה לכיבוי אש כי "אני יודע מראש את התשובה..." (עמ' 15, שורות 7-8, 13), בראי החומר שנפרש בפני בית המשפט באשר להתנהלותו של התובע בקשר עם עבודותיו לפני התאונה ולאחריה, ובשים לב למגבלותיו של התובע אשר אינן קשורות לתאונה כלל ואשר איני רואה לפרט לגביהן (כעולה בין היתר מעמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20-26) - אני סבורה כי בנסיבות יש להחיל את החזקה לפיה גובה שכרו של ניזוק עובר לתאונה, משקף דרך כלל את שכרו גם לאחריה (ע"א 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ נ' אופנהיימר (28.2.11)) בעמ' 8).

סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים: שנת לידה של התובע: 1988 מועד התאונה: 11/1/13 נכות רפואית: 27%.

סיכום לסיכום מתקבלת הערכת הנזקים הבאים: הפסד שכר לעבר 21,600 ₪ הפסד שכר לעתיד 300,000 ₪ פנסיה 40,000 ₪ כאב וסבל 120,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד 20,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 20,000 ₪ 521,600₪ בניכוי אשם תורם בשיעור 40% (208,640)₪ 312,960 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל משוערכים להיום (19,780) ₪ סך פיצוי 293,180 ₪ סוף דבר הנתבע ישלם לתובע הפיצוי בסך של 293,180 ש"ח, בצרוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ והוצאות משפט לרבות בגין חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט.

3.2 התובע לא טעה "טעות סופר" בהגדירו את התביעה כנגררת במערכת נט המשפט, אלא ביקש לקבל סעדים במסגרת תביעה מסוג זה. 3.3 גם סעיפים 9, 29, 31 לכתב התביעה מעידים על כך שהמבקשת "השתרבבה" לתביעה מקום בו כתב התביעה מתבסס על פסק דין פלילי אשר איננו קביל כראיה נגדה.

לציין כי "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" היא תביעה אזרחית המוגשת לאחר סיומו של הליך פלילי אינה מוגבלת בסכום ובית המשפט יקבע את גובה הפצוי בהתאם לנזק שניגרם.

בעמוד הראשון לכתב התביעה שכותרתו: "כתב תביעה", מצוינת מהות התביעה כ-"תביעה נזיקית" ובהמשך ניתן לראות הליכים נוספים: "ת"פ 50887-11-19 מדינת ישראל נ' רוסלן חביטיה (23.03.2022)". משמע, התביעה שבפניי לא הוגדרה כתביעה אזרחית נגררת לפלילים, ומכוח זאת לא חלים עליה התנאים להגשתה באופן זה. קרי, מקום בו התביעה שבפניי הוגשה בהליך "רגיל", רשאי התובע לתבוע גורמים נוספים מלבד הנאשם באותו הליך פלילי אגב התביעה שבפניי כשם שרשאי הוא להגישה בחלוף 90 יום מיום שפסק הדין בהליך הפלילי הפך לחלוט.

...

ניסיון המבקשת להגדיר שימוש במילים בכתב התביעה כמסקנה שהנתבע מגדיר את התביעה כתביעה אזרחית נגררת הינה שגויה.

התובע מפנה לפקודת הנזיקין בכך שמעצם שיתוף הפעולה עם הנתבע 1 כמפורט בכתבי האישום מהווים לכאורה את העוולות אשר בוצע על ידם באותו אירוע פלילי כ- "מעוולים יחד". משכך, יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

המעיין ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, סב(2) 802 (פמ"מ – 08.08.2007) ימצא שם כך: "אשר לבקשת המדינה, בפסיקה אומצה גישה לפיה הליך הפצוי למתלונן לפי ס' 77 הנו בעל מאפיינים אזרחיים, אלא ששילוב הוראת הפצוי בחוק העונשין מוסיף לה גם היבטים בעלי פן עונשי-חברתי, לכן סעיף זה משלב מאפיינים אזרחיים ועונשיים יחד. תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מהתחום הפלילי. תכלית נוספת היא כי, בין אם מדובר בהוראה עונשית ובין אם בהוראה אזרחית, הרי שנועדה היא ראשית לכל לסייע לקורבנות העבירה. בפרשנותו וביישומו של ס' 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות." אמור כי, בחריג יכול והפיצוי הפלילי לא ינוכה מן הפצוי האזרחי, ואולם המקרה שלפניי אינו חריג דיו לסטות מקוו הפסיקה העקרי של בית המשפט העליון, שהרי גם הפצוי הפלילי אינו אלא פיצוי "על החשבון". האם צריך להכריע מחדש באחריות הנתבע הבה נזכיר כי המונח המשפטי הנוגע לטענות הנתבע בעיניין זה הוא "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים". למעשה, לנפגע עבירה קיימת זכות הבחירה בין שני מסלולים, בירור התובענה בפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי בתוך 90 ימים מיום שפסק הדין "הפלילי" הפך חלוט, או הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט "רגיל", לאמור שאינו פלילי וזאת במועד ובזמן הנוחים לו במיתחם דיני ההתיישנות.

מן הטעם המשפטי בהתאם לסעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שזו לשונו: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". מן הטעם המהותי, שאפילו בכתב הגנתו לא טען הנתבע במפורש כי לא עשה את אשר יוחס לו, ערעור לבית המשפט העליון שהגיש לא נגע אלא לחומרת העונש וסרובו הנחרץ של הנתבע לביטול ייצוג בהליך הפלילי אינו מאין את שנקבע.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.