קבילות עדות בורר באמצעות שיחת וידאו

בתצהירה, הבהירה הגב' דויטש כי התעוד בוצע על ידה בלבד באמצעות מצלמה נסתרת שהיא נשאה על גופה ומצלמה נוספת שמיקמה במרפאה כל פעם במקום שונה, ולעיתים תמכה את הקלטות הוידאו והאודיו בטלפון הנייד שלה.

בעיניין ע.פ. 4481/14 פלוני נ מדינת ישראל (16.11.2016) נדונה טענה שאלת קבילות העתק הקלטת שיחה שבוצעה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד והוגשה על גבי תקליטור ומבלי שהוגשה ההקלטה המקורית.

בית המשפט דחה את הטענה שאין מדובר בראייה קבילה תוך שהוא קובע כדלקמן: "נוכח מגמת הכירסום שחלה בכלל הראיה הטובה, נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות, המצמצמות את הפער שהיה בעבר בין מיסמך מקור להעתקו, ולאור הגמשת כללי קבילות הראיות ומתן הדגש לשאלת משקלה של הראיה, אין עוד טעם מבורר לפסול העתק של הקלטה. זאת, ככל שבעל הדין, המבקש להגישו, מצהיר כי ההקלטה המקורית אינה ברשותו, וההעתק נחזה להיות העתק מהימן של אותה הקלטה. במצב דברים זה, יהא מקום לשקול את פסילת העתק ההקלטה כראיה, רק מקום בו המבקש את הפסילה, יציג ראיות קונקרטיות המעוררות חשש של ממש כי ההקלטה מזויפת. אחרת, אין לפסול את ההקלטה, על יסודו של כלל "הראיה הטובה ביותר", וזאת בלבד.

המשרד ממוקם בגלריה מעל חלל חדר הניתוח, בו הקירות אינם מגיעים עד התיקרה, וכי סעיף 18(2)(ב) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מקנה הגנה מפני פגיעה בפרטיות (ואינני קובעת שהתקיימה כאן פגיעה כזו) אם הפגיעה הנטענת "נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה" ועל פי סעיף 18(2)(ד) "הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובילבד שלא נעשתה דרך פירסום ברבים". כאמור, התעוד נבוצע על ידי הגב' דויטש בתקופת עבודתה כלוכדת חתולים במרפאה המתועדת.

...

סבורני שעניין זה, למעט היותו תמריץ או מניע להתנהגות זו או אחרת, אינו בא בגדר הסמכות של "ארגון בעל חיים" לפנות בבקשה בהליך אזרחי לצו מניעה מכוח סעיף 17א' לחוק צער בעלי חיים, המצריך יסוד סביר להניח שמבוצעת עבירה על חוק צער בעלי חיים.

גם לא הוכח כי מאז ניתן צו המניעה הזמני בחודש יולי 2017, המשיכה הנתבעת לספק שירותי עיקור וסירוס לרשויות ולזכות במכרזים של רשויות מקומיות בתחום זה. מכאן שמדובר בבקשה למתן צו תיאורטי גרידא למניעת השתתפות מכרזים שטרם פורסמו ולאיסור על התקשרות שטרם באה לעולם וכלל לא ברור אם תבוא (ובוודאי במתכונת הקיימת), ולו מטעם זה, לא ניתן לקבל את התביעה ולהיעתר לסעד המבוקש.

בעניין בר"מ 5117/11 קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (20.7.2011) נדחה ערעור על החלטת עירייה להתקשר במכרז חדש, חלף מכרז קודם בו זכתה העוררת, משטרם פורסם מכרז חדש ונקבע כדלקמן: "דין הבקשה - להידחות. למבקשת אין כל צורך אמיתי בצו המבוקש על-ידה. לעת הזו, אין העירייה צפויה לפרסם מכרז חדש. ככל שתחליט העירייה לפרסם מכרז חדש, ואפילו תעשה כן בפועל, אין אנו יודעים בשלב זה מה יהיו תנאיו וכיצד יימסר למתעניינים בו על ההליכים שנקטה המבקשת והשפעתם על המכרז. מכאן שכאשר יתפרסם המכרז, ונוסחו לא יהיה להנחת דעתה של המבקשת, הדרך תהיה פתוחה בפניה לעתור אז לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לעיכוב הליכי המכרז..." דברים אלה יפים גם למקרה זה. יתר על כן, בסעיף 75 לכתב התביעה מחדדת התובעת את הסעד אותו היא מבקשת ותובעת "לאסור על הנתבעת כליל להמשיך ולבצע ניתוחים במתכונת הקיימת" (ההדגשה לא במקור-א.ב).

בדיון שהתקיים ביום 20/5/20 העידו התובע ומר ירמיהו לוי – מטעם המוסך שצרף סירטון וידיאו שצולם כאשר הרכב הגיע לטפול ביום 3/11/19 על מנת להוכיח, כי במערכת הקרור היה הרבה שמן גיר.

כן טען כי מסמכים שצרף התובע בקשר למנוע שלכאורה קנה עבור רכבו אינם מתאימים כלל למנוע של רכב מסוג זה. בפסק דין מנומק כדבעי נדחתה התביעה מהנימוקים המרכזיים הבאים: א) התובע ציין במספר הזדמנויות כי בכוונתו להביא עדים אך אף אחד מהם לא הגיע להעיד וגם לא התבקש זמונם באמצעות בית משפט וגם לא התבקשה דחיית דיון לצורך שמיעת עדותם.

משלא הגיע אותו יעקב להעיד בבית משפט, אזי קלטת שיחה עימו אינה ראיה קבילה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בחינת קבילות הודאות הנאשם בפני החוקר קטן רקע עובדתי וטענות הנאשם בנושא זמן קצר לאחר שבמפעל חוד אסף החלו לחשוד שחברת מתכות טמרה קיבלו סכומי כסף גדולים במירמה באמצעות שינוי המשקל בתעודות השקילה, זומן הנאשם לחקירה בפני החוקר הפרטי קטן.

הנאשם נימנע מלפרט בנושא זה ובשים לב לכך שמדובר בהבטחה מסויגת המותנית בתנאים שאינם בהכרח בשליטתו שאף לא ניתנה על ידי החברה עצמה, אינני סבור שמדובר בהצעה כה מפתה עד כי נכון להניח עבור הנאשם שהיה בכוחה לפגוע פגיעה חמורה וממשית ביכולתו להיתנגד לה ולגבש רצון חופשי (ושוב אדגיש שהנאשם נימנע מלתאר את השפעת ההבטחה על מערך השיקולים שלו).

בעדותו בבית המשפט הכחיש דיאב קיומה של שיחה זו ואולם עדותו בעיניין זה, כמו גם בכלל, הייתה בלתי אמינה עלי לחלוטין והתרשמתי בבירור שהעד הגיע לבית המשפט במטרה להיתכחש לכל אמרותיו הקודמות, תוך שהוא חוזר על כך ש"אינו זוכר" וכן שכל שאמר היה בשל "לחץ ואיומים" וזאת באופן בלתי משכנע לחלוטין.

ראיית החיזוק שניתן להביא בחשבון היא עדותו של וגנר אשר ציין כי הבחין בצלומי הוידאו בשיטה זו. וגנר טען כי הבחין בכך פעמיים או שלוש וכי מדובר היה בכל מקרה בסכומי מירמה "לא משמעותיים". דעתי היא שאין די בעדות זו לצורך הגשמת תכלית החיזוק הכפול הנידרש.

...

ודוק: אפשר שהיה ראוי שלא להאשים את הנאשם בעבירה זו בנוסף לעבירות מושא הקשר אשר הוגשמו בסופו של דבר (ע"פ 228/77 שמואל זקצר נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 701); ע"פ 1820/98 אייל אנג'ל ואח' נ' מדינת ישראל (27.9.98)).

הנאשם לא טען טענות בנושא ואולם, בכל מקרה, ברי שכאשר העבירות מושא הקשר בוצעו בסופו של דבר, נבלעה בתוכן עבירת הקשר והיא לא תהא ענישה, כשלעצמה, במסגרת הכרעת הדין.

סיכומו של דבר שאני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, היינו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף415 סיפא לחוק העונשין.

את כלי-הרכב המדובר – מידגם Yukon Denali GMC של היצרן האמריקני General Motors משנת-ייצור 2010 – ייבא התובע לישראל בתאריך 14.6.2011, באמצעותה של חברה ישראלית – טופ גיר מוטורס 2009 בע"מ – ואיננה צד להליך זה. בדווח, שהועבר למכס ("רשימון על יבוא טובין לארץ"), כתב התובע כי מחיר-הרכישה של כלי-הרכב בחו"ל הוא 35,900 דולרים אמריקניים, שווי-ערך לסך בן 122,419 ש"ח (נספח א' לתצהיר-עדותו הראשית של התובע).

אינני שותף לטענת-התביעה כי חומרי-החקירה שהוצגו לבית-המשפט אינם ראיות קבילות בהליך זה. החומרים הללו הוצגו בידי-המדינה; הם היו מפורטים והקפידו במלוא-הפרטים החיוניים בתיעודן של חקירות שכאלו והם הוגשו בידי פקיד של הרשות החוקרת.

אתלה, בהערכת-עדותו של מר מימון כולה, באילן גבוה בכל הכבוד ואצטט מכתב-התביעה, שכמו צווה על בית-המשפט, בפיסקה 17 לו: "לקרוא ולא להאמין". מר מימון אישר, אגב עדותו, כי לא הייתה כל מניעה לקרוא את הספק, מר סבג, לעדות ולו בשיחת-וידאו ואף לא הייתה מניעה להגיש תצהיר של עדות ראשית מטעמו – דברים, שכאמור, לא נעשו: "אז אני אסביר לך: ליאור סבג פשט רגל, פשט רגל כללי, ליאור סבג נלחם על מלחמת הקיום שלו. אין לו אפילו [די כסף] לעלות על כרטיס טיסה. הוא יכול לעשות שיחת וידיאו אם אתה רוצה, הוא יכול ללכת לקונסוליה לתת לך תצהיר והוא יכול לעשות איתך הכל אבל ליאור, מבחינה כלכלית, לא מסוגל לעבור את הכביש" (שם, בעמ' 44, ש' 30-26).

...

מה אעשה והואיל ושמו של התובע התנוסס לא רק על רשימון-היבוא כי אם גם בכותרתו של כתב-התביעה, את התוצאה הכספית של דחייתה, מכול וכול, אין מנוס אלא להניח לפתחו.

התוצאה התביעה נדחית.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם התובע לאוצר-המדינה הוצאות-משפט בסך של 55 אלף שקלים.

חקירתו הנגדית על תצהיר עדותו נערכה ביום 4.1.22 בפני כב' הרשם בנימין טואף, והיא נגבתה בשיחת וידאו (היועדות חזותית) מכלא גבעון, וזאת לנוכח התפרצות זן האומיקרון של נגיף הקורונה שהיתה בשיאה באותם ימים, ובהתאם להוראות שירות בתי-הסוהר כפי שהיו בתוקף באותו המועד.

בהמשך לכך, ולאור טענות נוספות שהעלתה ב"כ הנתבעים על אי קבילות הקלטות בשפה הרוסית שהוגשו לתיק ללא תירגום וללא תימלול, ניתנה החלטה (עמ' 14 ש' לפרוטוקול) שבה נאמר בין היתר כי "ייתכן שנכון יעשה התובע" אם יבקש לצרף את רוסווט כנתבעת נוספת, גם אם משמעות הדבר דחיית מועד דיון ההוכחות וחיובו בהוצאות בהתאם.

ולבסוף, בתצהיר פיליפוביץ' אמנם נזכרים גם טומי ביצוע וגם אנטולי, אך גם מתצהיר זה אין היתייחסות ברורה או שלילת האפשרות שהתובע היה עובד של קבלנית הגבס, ולא של הנתבעים; שלישית אשר לראיות חפציות, התובע טען בסיכומיו כי צירף לתצהירו מספר ראיות המוכיחות, כך לטענתו, שהועסק על ידי הנתבעים, ובין היתר סירטון שצולם במסיבה שבה נכחו כל העובדים של הנתבעים, כולל התובע, הקלטות של מספר שיחות בינו ובין אשה בשם סבטלנה, מנהלת הנתבעים, שבה היא מנסה לשכנע את התובע לקבל 10,000 ₪ כדי "לסיים את הסאגה". ברם, אין בידינו ליתן משקל ראייתי כלשהוא לכל הראיות האלה, וזאת הן מאחר שתצהיר עדותו של התובע אינו כולל כל פירוט ביחס אליהן (ובין היתר: מיהם הדוברים? מי המקליט? מתי בוצעו ההקלטות? וכולי) ובנוסף, כל השיחות נעשו בשפה הרוסית, בלי שהוגש כל תירגום.

...

עיינו בתוצאות בירור התלונה (שצורפו כנספח ד' לתצהירו) ולא מצאנו בהם כל חיזוק התובע.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.