שיק שחוזר בשל העידר כסוי, יש בו כדי להעיד על מצבו הכלכלי של אדם ובמקרה של עו"ד, בפרט כזה אשר עוסק בתביעות ביטוח, כאשר כספי הלקוח אליו באמצעות עורך דין, יש בו כדי להעיד על קושי ביכולת לשלם ללקוחו כספים המגיעים לו.
התובע זנח, ובצדק, את תביעתו הנוגעת לשיק שמסר לחברה שבבעלותו ושהוא בעל המניות בה. הפירסום בעיניין זה לא הגיע למאן דהוא לבד מהתובע וייתכן אף עובדיו, אשר ידעו כי מדובר בטעות ולעובדי הבנק, אשר אף הם מכירים את התובע ומבינים, כי מדובר בטעות.
ממשפט זה של הלקוחה ניתן ללמוד שניים, האחד, כי אותה פקידה שוחחה עם חבריה שהיו לידה, או עם מעסיקה, שלו דיווחה על השיק שחזר, ובכך הפירסום לא נותר בדלת אמותיה של אותה פקידה, אך מנגד, אמירה זו מעידה על כך שגם אותו בית עסק הבין, כי ככל הנראה מדובר בטעות, כך שלא יכול להיות ששיק של התובע חוזר, הנחה שהתבררה כנכונה בסופו של יום.
כך למשל בתק (חד') 22743-10-18 שמעון ברק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם נבו 10.6.19), שבו עילת התביעה היתה לשון הרע, אך גם נזיקית (כשבעילה הנזיקית נתבע סכום נמוך מזה שנפסק, כך שעיקר הפצוי היה בעילת לשון הרע) קבע בית המשפט, תוך טישטוש האבחנה בין עילת לשון הרע לעילה הנזיקית:
"..דא עקא, שלטעמי – כפי שגם הבהרתי לצדדים במהלך הדיון שהתקיים בפני ולכן הצעתי להם לסיים את ההליך בתיק זה בפשרה מסוימת (אלא שהנתבעת דחתה את הצעתי בעוד שהתובע הסכים לה) – הפעולה של החזרת השיק בוצעה באופן נמהר מדי, ולכל היותר מיד לאחר שנציגת הנתבעת (שלא זומנה לעדות בבית המשפט) ניסתה ליצור קשר עם התובע ומשלא עלה בידה לעשות כן בפעם הראשונה, השיק הוחזר. לטעמי, פעולה זו של החזרת השיק מבלי שהתובע קבל איזו שהיא התראה מוקדמת על כך, כמתחייב בהתאם לנהלי הבנק, עולה בעיני כדי הפרת חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו, דהיינו מעשה של התרשלות המזכה את הלקוח בפצוי.
...
על רקע האמור, יש לבחון את מידת הנזק שנגרם לתובע.
משכך, שעה שלא נגרם נזק של ממש כתוצאה מהתנהלות הבנק, איני סבורה, כי יש מקום לפסוק פיצוי רק בשל עוגמת הנפש של הלקוח, המשקף את כעסו של הלקוח ועוגמת הנפש האישית עקב הטעות ולכן אין מקום לפסוק פיצוי לתובע בגין עוגמת נפש זו.
סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,500 ₪.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ולפיה עיקר התביעה נדחה, כאשר בגין מרבית השיקים התביעה כלל לא הוכחה בהעדר צירופם של השיקים ואף בשים לב ללשונו המשתלחת של התובע, אך מנגד בהינתן העובדה שאמנם התובע הוכיח, כי לא היה מקום להחזיר את השיקים מושא התובענה, הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 7,000 ₪.
