צ'ק דחוי שחזר עבור סחורה

אולם השיקים חוללו מסיבות נ.ה.ב ו- א.כ.מ. נטען כי ב 11/15 נימסרה הודעה לנתבע כי השיקים לא כובדו, בתגובה ביקש הנתבע לא להפקיד את השיקים ולהחליפם בשיקים אחרים עם מועדי פרעון מאוחרים יותר, ומשום שחוות סנבאדס לא שילמה לו עבור הסחורה שסופקה לה. בהמשך נודע לתובעת, כי סנבאדס נקלעה לקשיים, והותירה חובות גדולים גם לספקים אחרים, וכי החברה חדלה מפעילות והיא חדלת פרעון, ובנסיבות אלו הוגש שטר החוב לבצוע בהוצל"פ. לטענת הנתבע, החברה עסקה במשך כ-7 שנים, במתן ייעוץ לחברת "סאנבדס", חווה חקלאית בקניה, המפעילה חווה בגודל של כ- 700,000 דונם לגידול פרחים .

הנתבע מסר לתובעת 4 שיקים דחויים חלופיים של החברה בסך 43,685 ₪, בהמשך ביקש שניים מהם חזרה ובסך 14,710 ₪ (סעיפים 28-29 לתצהיר התובעת) עולה, שעובר להזמנה השלישית, באוגוסט 2015, החלה להווצר אצל החברה והנתבע בעיה.

...

אמינות הטענות לעדות שאינה אמת, מטעם עד התובעת, ושיש בה להביא בשל כך בלבד לדחיית התביעה, נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות הדיון בעניין בסך 20,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

טענת הקזוז בעיניין זה, טען הנתבע 2 לקונית בס' 14 לתצהירו, כי בגין חובותיה של הגן המלכותי לתובעת עבור סחורה שסופקה בשנים 2000-2002, שולמה תמורה בהמחאות, במזומן, וכן: "...באמצעות קזוז בגין ארוע שנערך באולם השמחות, שהופעל בשעתו ע"י החברה, בעבור בן מישפחה של מר וטורי לילו, בשווי של 120,000 ₪". באשר לפירעון החוב, לא הוצגו כל קבלות, חשבוניות או אישורים לתשלום במזומן או בהמחאות, מעבר לסכומים המצוינים בכרטסת התובעת.

מנהל התובעת העיד, והדבר לא נסתר, כי תמורת הסחורה שילמו החברות בשיקים דחויים אשר חזרו בהיעדר כסוי מספק, וניסיונות לגביית החוב בהוצאה לפועל לא צלחו.

...

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעים ומקבל את התביעה.

אני קובע כי החברות הגן המלכותי ותאיר היו חייבות לתובעת סכום כולל של 115,332 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 125,147 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת השטרות לביצוע באוגוסט 2008 ועד למועד התשלום המלא בפועל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 18,000 ₪, והשבת אגרה משוערכת.

הסחורה סופקה בחודשים 3/13 – 4/13 וניתנו המחאות דחויות לחודשים 7/13 – 8/13 (נספחים ג' - ד').

בדיון שהתקיים בבקשה חזרה באת כוח הכנ"ר על עמדתה וציינה כי יש היא נוטה לתמוך בבקשה להורות על החרגת החוב בשל מרמה מצד החייב (עמ' 13 לפרוטוקול).

לא נטען לכשלון תמורה או כל טענה אחרת המסבירה היתנהלות מעין זו. ביטול המחאות בנסיבות מעין אלה, ללא כל סיבה, מהוה מעשה מרמה ולמצער מהוה "אותות מרמה". זאת ועוד, בסעיף 25 לבקשה נטען כי החייב ואביו מכרו את הסחורה ושלשלו את הכספים לכיסם חלף העברת תמורת החשבוניות עבורן למבקשת.

...

האקדמיה ללשון עברית, תוך הפניה למילון "ההווה" מגדירה מונח זה "רמאות, הטעיה בכוונה להפיק תועלת". סעיף 414 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 מגדיר מונח זה כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל הראייתי להוכיח כי יש מירמה, הונאה, וחוסר תום לב במעשי החייב, ביצירת החוב כלפיה, ובעצם שיתוף הפעולה עם פעולות אבי החייב אשר היה מצוי אותה העת בהליך פשיטת רגל.

לסיכום, שוכנעתי כי זהו המקרה החריג המצדיק החרגת החוב כלפי המבקשת מצו הפטר, אם יינתן לחייב, וכך אני מורה.

המשיבה סיפקה ללקוחות מזון לבהמות והפיקה חשבוניות ולאחר אספקת הסחורה והעברת החשבוניות, הלקוחות היו מעבירים תשלום בשיקים דחויים לתקופה של 3 חודשים והמבקש היה מעביר למשיבה תשלום בהפחתת העמלה המגיעה לו בשיק שוטף+90.

  העובדה שבשלב זה של הדיון בית המשפט מסתמך על תצהירו של המבקש מבלי לבחון את טיב הראיות, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת בתצהיר ושורה ארוכה של הילכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להתכבד ולהכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

לפי נטען בסעיף 11.4 "לאחר אספקת הסחורה והנפקת חשבוניות, הלקוחות היו מעבירים אליי את התשלום עבור הטובין וזאת בשיקים מעותדים לתקופה של 3 חודשים". בהתאם לשיטת העבודה המתוארת לא עלה בידי להבין את טענת כשלון התמורה והטענה שהמשיבה לא הנפיקה חשבונית בגין ההמחאה, שעה שעל פי טענת המבקש, שיטת העבודה היתה שהעברת התשלום נעשתה לאחר אספקת סחורה והפקת חשבונית.

...

המבקש טוען שאין לאפשר בירור משפטי מקביל העלול להוביל לתוצאות סותרות.

חרף הקשיים המנויים ובהביאי בחשבון את מערכת היחסים העסקית הממושכת שבין הצדדים, הטענות שיש לברר בקשר עם השינוי בהתנהלות והצורך בבחינת ההסכם שבין הצדדים, אשר לא הוצג עד לסיכומים, ובהתאם להלכות הנהוגות בכל נוגע למתן רשות להתגונן, אני סבורה כי יש מקום ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה של סכום המביא בחשבון את הקשיים המפורטים בהחלטה ואת החוסר בפירוט.

חרף העובדה שמדובר בסכום לא מבוטל, נוכח הקשיים שמניתי, אני סבורה כי מדובר בשיעור הפקדה העושה חסד עם המבקש.

מנהל התובעת הצהיר כי משנת 1999 מכרה התובעת סחורה למר פנג'ל וזה היה משלם עבורה בד"כ בשיקים דחויים (סע' 2,4).

כשהחלו שיקים שמסר לחזור ללא שנפרעו, הודיעה לו התובעת שתפסיק לספק לו סחורה אלא אם ישלם במזומן או בשיקים של אחרים.

...

לפיכך, הנני דוחה את טענת הרחבת החזית האסורה.

על אף שכמעט כל טענות הנתבע נדחו על ידי, הרי משהוכח לפני כי החוב על פי השקים נפרע, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם נתבע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.