צרידות אצל מורים: תביעה לביטוח לאומי

פרופ' אופיר השיב: "על פי החומר הרפואי בתיק לתובעת צרידות עקב רירית היפרטרופית ומיתרי קול נפוחים (ראה בדיקות גרון ב-6.7.14, 5.7.11). ציינתי כי לתובעת מספר מחלות אשר כל אחת מהן יכולה להוות סיבה לנפיחות של מיתרי הקול ולצרידות: עישון, GERD (ריפלוקס של חומצת קיבה לגרון), אלרגיה (מקבלת תרסיסי פה ואף, עברה ניתוח FESS לפני מספר שנים), אסטמה לא מאוזנת, על כן אין קשר סיבתי בין הצרידות שלה כעת לבין עיסוקה בהוראה הנידון בתביעה זו.

לפיכך ביום 5.10.16 מונה ד"ר ביזר מיכאל כמומחה יועץ רפואי, מטעם בית הדין (להלן – ד"ר ביזר או המומחה השני), אשר התבקש לענות לשאלות שהופנו לפרופ' אופיר – א. מהו ליקויה של התובעת? ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת כמתואר בעובדות לעיל לבין המחלה ממנה היא סובלת? ג. האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על הופעת המחלה? ד. האם המחלה על פי תאור עבודתה של התובעת היא מחלת מיקצוע כמשמעה בפריט 26 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבה? בחוות דעתו קבע ד"ר ביזר כך: "א. בתחום מחלות א.א.ג. מחלתה של התובעת היא כפי הנראה צרידות.

לטענת התובעת הנוהג הוא כי בתי הדין מכירים בצרידות אצל מורים כמחלת מקרוטראומה ולבית הדין הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי.

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

...

ואף חוות הדעת של פרופ' אופיר תומכת באותה מסקנה.

לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת התובעת, שכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחים הרפואיים שמונו בתיק.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר ביזר, התביעה נדחית.

זוהי תביעה להכיר בצרידות ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה לפי הילכת המקרוטראומה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ" ה- 1995 (להלן – החוק).

צרידות זו הייתה קיימת קודם לארוע שיתוק מיתר הקול אלא שהתובע לא הגיע לפני הארוע לבדיקת רופא אא"ג וגם לא פנה בגין צרידותו זו בתביעה למל"ל. ביולי 2010 אירע לו שיתוק של מיתר הקול הימני, ארוע אשר אינו קשור כלל לפעילותו כמורה.

עקב ההחמרה הדראסטית בצרידותו, כתוצאה משיתוק מיתר הקול, פנה בתביעה למל"ל. כיצד אני יודע כל זאת? בביקור אצל הרופא התעסוקתי ב - 31.8.10 נרשם: "לדבריו גם בעבר הייתה לו צרידות קלה אך לפני חודשיים חלה החמרה דראסטית. " גם ד"ר יעקב כהן, מומחה אא"ג, כותב ב - 26.7.10 : "צרידות חדשה מזה כשבועיים. (קודם לא היה קול צלול אך לא כמו עכשיו)" הארוע של שיתוק מיתר הקול הימני והצרידות הקשה שנגרמה עקב כך אירע ביולי.

...

לטענת התובע המומחה אישר כי ככל שהתביעה אינה עוסקת בשיתוק מיתרי הקול אזי יש לקבל את התביעה כתאונת עבודה.

הנתבע טוען מנגד כי יש לדחות את התביעה, וזאת משקובע המומחה כי אין קשר בין תנאי עבודתו של התובע לשיתוק מיתרי הקול ממנו סבל.

המומחה קובע מפורשות כי "אם התביעה היא על צרידות קשה עקב שיתוק מיתרי הקול, יש לדחות את התביעה כי זו לא תאונת עבודה ובכל מקרה שיתוק מיתר הקול חלף". בתשובותיו לשאלות מדגיש המומחה כי עבודתו בהוראה והדרכה, כולל מאמץ של מיתרי הקול, בשום אופן אינה הגורם לשיתוק מיתר הקול וגם לא לאטרופיה של המיתרים.

לפיכך התביעה בגין שיתוק מיתרי הקול – הצרידות הקשה – נדחית.

התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 41689-05-14 11 מאי 2016 לפני: כב' השופט אייל אברהמי, נשיא נציג ציבור (עובדים) מר קיבורק נלבנדיאן נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים בריל התובעת נאוה פרידלס ת.ז. 033094947 ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גיתאי הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש פסק דין

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם כאשר ב"כ התובעת מבקש שיקבע כי הליקוי ממנו היא סובלת הוא תולדה של תנאי עבודתה ויש להכיר בו כמחלת מיקצוע כמקובל אצל מורים.

דברים אלה צריכים לעמוד לזכות התובעת בתובענה נגד הביטוח הלאומי וכיוון שכך יש להכיר בקשר הסיבתי הרפואי.

לעומתה ביחס לתובעת עמדתו באופן ברור ונחרץ: "ציסטה בגרון אינה נגרמת עקב מאמץ קולי. הטיפול בציסטה בגרון הוא כרורגי. יש להסיר את הציסטה ויש סיכוי טוב שהקול יחזור לקדמותו". המומחה סיכם את דבריו וכתב: "לסיכום אין קשר סיבתי בין הצרידות של התובעת לבין המאמץ הקולי בעבודתה". דברים כדורבנות.

...

הכרעה אנו מקבלים את עמדת הנתבע ודוחים את התביעה, מהנימוקים שציינה ב"כ הנתבע ולקמן נפרט.

הצדקה כזו לסטות מחוות הדעת לא מצאנו במקרה דנן.

מדובר בהחלטות ברורות ומהנימוקים המפורטים בהם אנו סבורים גם עתה שאין למנות מומחה רפואי אחר.

סוף דבר בהעדר קשר סיבתי רפואי בין הליקוי בין מיתר הקול הימני , לבין תנאי עבודתה אין מנוס מדחיית התביעה.

בעקבות צרידות ממנה סבלה התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הביטוח הלאומי") לתשלום דמי פגיעה ולהכרה במצב הרפואי ממנו היא סובלת כמחלת מיקצוע.

לאחר עיון ובחינה של החומר הרפואי שעמד בפניו הוגשה ביום 29.09.2016 חוות דעתו המנומקת והמפורטת לפיה: "נתבקשה חוות דעתי לגבי השפעת עבודתה של התובעת כסיבה לצרידות, וכבר ציינתי כי שכיחות הצרידות ויבלות גבוהה הרבה יותר אצל מורים מאשר באוכלוסיות ביקורת אולם במקרה הנידון ישנן מספר תלונות של צרידות וכאמור לא יותר מאשר באוכלוסייה רגילה אך ללא כל ממצא בלרינקס ובמיתרי הקול.

...

היות וכך, יש לקבל את חוות דעת המומחה, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

ביום 11.03.10, הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי, לתשלום דמי פגיעה בגין "מחלת מיקצוע". ביום 14.06.10, נבדקה התובעת, בשנית, על ידי הרופאה התעסוקתית, לצורך בדיקת כושר העבודה, אשר קבעה כי התובעת סובלת מבעיות קול קשות, צרידות עם איבוד קול, ללא הטבה משמעותית עד לאותו המועד, ולכן היא אינה מסוגלת לחזור להוראה בעתיד הקרוב, לפחות בשנת הלימודים הקרובה.

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וכן המומחה הרפואי מטעמה, ד"ר ואאל סלהב, אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו מיום 08.09.15, כי לתובעת נגרמה נכות העומדת על 20% לצמיתות בהתאם לסעיף 71(1)(ב)(3) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הפרעות בדיבור כתוצאה ממחלה אשר גורמת לצרידות קשה הגורמת לקשיים לזולת בהבנת הדיבור או קליטתו (להלן: "המומחה מטעם התובעת"); מטעם הנתבעת העיד המומחה מטעמה, ד"ר ציק **** אשר בדק את התובעת וערך חוות דעת בעיניינה מיום 18.03.18, לפיה נכותה של התובעת עומדת היום על 10% נכות בהתאם לסעיף 71(1)(ב)(2) וזאת בגין צרידות קבועה וניכרת עם דיבור נשמע ומובן, כאשר מתוכם 5% מקורם במצב בריאותי פנימי לגוף ו-5% כתוצאה מתנאי העסקתה כמורה (להלן: "המומחה מטעם הנתבעת").

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובתיעוד הרפואי ושמעתי את עדויות המומחים, הגעתי למסקנה כי הצרידות והפגיעה בקול ממנה סובלת התובעת כיום, קשורה בחלקה לעבודתה כמורה, וכי יש לייחס רק מחצית מהנכות בגין הצרידות לעבודתה אצל הנתבעת.

...

הנתבעת לעומת זאת טוענת כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצויים בגין ראש נזק זה. הנתבעת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה מדובר בעילה חלופית ורק במקרים בהם התביעה נדחית.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בעניין זה אני קובע כי משנפסק לתובעת פיצוי בגין הנזקים הנובעים מהתרשלות הנתבעת בגין הפרת חובותיה כמעסיקה של הנתבעת אשר גרמו לצרידות בקולה, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.3.18)).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים לעיל בניכוי תגמולי מל"ל. לסכום המתקבל לאחר ניכויים יתווסף שכ"ט עו"ד והוצאות בשיעור של 23.4%.