צפצופים באוזניים כתוצאה מתאונת דרכים

רקע עובדתי בקליפת האגוז לפניי תביעת פיצויים שעניינה ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת, מטפלת ברפואה סינית, ילידת 23.6.1971, כתוצאה מתאונת דרכים בה הייתה מעורבת ביום 21.7.2009 (להלן – "התאונה") שעה שנהגה ברכב פרטי.

במענה להשגות שהעלתה הנתבעת מדוע המומחה לא בדק תעוד רפואי שמתעד את תלונות התובעת על קשיים פיזיים, דוגמאת צפצופים באוזניים ועוד, פרופ' מוניץ השיב כי יש לתת את הדעת לרקע הימנו התובעת מגיעה ובפרט העובדה כי היא "חיה" את עולם הרפואה האלטרנטיבית כך שאינה מאמינה ברפואה הקונבינציונאלית (עמ' 24 לפרוטוקול 2 שורות 8-9 ו- 32-35).

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת כאילו המומחה הכיר בכך כי במקרה של החמרה במצבה של התובעת, נכותה עלולה לעמוד על שיעור 10% או אפילו 20%.

ודוקו, מן העבר השני, אין בידי לקבל את הטיעון הנגדי של הנתבעת כי בנסיבות הנידון דידן אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין הפסדי שכר לעתיד.

נזק לא ממוני חישוב של כאב וסבל המבוסס על נכות רפואית בשיעור 18% מסתכם בסך 35,231 ש''ח. סוף דבר סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 137,000 ₪ אובדן כושר השתכרות - 200,000 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות- 5,000 ₪.

נזק לא ממוני- 35,231 ₪ סה"כ הפיצוי - 387,231 ₪ לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 387,231 ש''ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן הוצאות משפט שהוציאה התובעת כמו גם החזר האגרה.

התובעת לטענתה, החלה לשים לב לצפצופים באוזניים כשבוע וחצי לאחר התאונה בערך.

הסוגיה שבמחלוקת, אם כן, היא האם אבחנת הטינטון לה טוענת התובעת נגרמה כתוצאה מתאונת הדרכים, שכאמור הוכרה כתאונת עבודה על ידי הנתבע.

...

בהתאם לאמור לעיל, לא מצאנו כל טעם אשר מצדיק את פסילת חוות דעתו של המומחה, ועל כן יש לקבל את חוות דעתו במלואה ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה לטנטון ממנו סובלת התובעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת והטנטון מוכר אף הוא כתאונת עבודה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ג, (18 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

המומחה ענה ביום 5.11.22 – "טינטון איננה תופעה נוירולוגית כך שמתוקף התמחותי לא יהיה זה נכון שאתייחס כלל. ברמת העקרון אבל, טינטון לכשעצמו תופעה שלא ניתן לכמת או לבסס אובייקטיבית ולעניות דעתי אין להתייחס אליה ללא ממצאים אובייקטיביים נוספים שיעידו על פגיעה מוכחת במערכת השמע. אך כאמור זו טענה שיש להפנות לרופא אף אוזן וגרון". נוכח תשובה זו, ביקשה התובעת בדיון מיום 11.1.23, כי אורה על מינוי מומחה א.א.ג. נטען כי התובעת מתעתדת לעבור בימים הקרובים בדיקת מאפייני שמיעה, ולאחר העברת תוצאותיה תבקש בשנית מינוי מומחה מתחום זה. ב"כ הנתבעים טען מנגד, כי מאז התאונה אין מסמכים רפואיים המעידים על טינטון, אך הותיר לשיקול דעת בית המשפט את הקביעה לעניין.

ביום 13.3.23 הגישה התובעת בקשתה למינוי המומחה מתחום א.א.ג. לטענתה, מיד לאחר התאונה החלה לסבול מצפצופים קבועים בשתי האוזניים, ועברה בדיקת שמיעה ביום 13.2.13.

התובעת מזכירה בבקשתה את ההלכה המשפטית הנוהגת לעניין מינוי מומחה במקרה של תובענה בגין ניזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים (כבעניינה), הקובעת כי יש לנקוט בגישה ליבראלית וכי די בראשית ראייה לצורך המינוי.

...

אשר לדרישת הרצף הטיפולי נקבע – "עוד הובהר כי גם העדר רצף טיפולי אין בו, כשלעצמו, כדי לאיין מינויו של מומחה רפואי וכי הדרישה לרצף טיפולי אינה דרישה קונקלוסיבית (בר"ע (מחוזי חיפה) 1317/05 טומשפולבסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (2006); בר"ע (מחוזי תל אביב) 1303/02 אורן נ' אלבז (2002); בר"ע 48716-07-12 (שלום -ת"א) סמיון וולרי נ' כלל חברה לביטוח (2012))." (רע"א 1764-03-23 (מחוזי מרכז) פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 2.4.23)) השאלה הינה אפוא, האם במקרה זה הצביעה התובעת על "ראשית ראיה" כנדרש בתחום הא.א.ג, המצדיקה מינויו של מומחה מטעם בית המשפט? לאחר שעיינתי בבקשה והנספח לה ובתגובה, כמו-גם בפסיקה הנוהגת בנדון דידן, וחרף חלוף הזמן הניכר בין שני מועדי בדיקות השמיעה ומאפייני הטנטון שנערכו לנתבעת, פרק זמן של כעשור ללא תיעוד רפואי המעיד על רצף טיפולי בתווך, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה למינוי מומחה בתחום א.א.ג., אם כי בדוחק רב. אכן, כטענת התובעת, בהתאם למסמכים הרפואיים אשר היא צירפה לכתב התביעה, בחודשים הסמוכים לאחר התאונה מתועדים תלונותיה בדבר ירידה בשמיעה וטנטון, כאשר המסמך האחרון לאותה תקופה הסמוכה לתאונה המתעד זאת, הינו ביקורה אצל רופא א.א.ג מיום 12.8.13.

חרף העובדה כי עסקינן בתביעה לנזקי גוף בהתאם לפלת"ד, אך בשים לב לעיתוי הגשת הבקשה למינוי המומחה בתחום א.א.ג. (כ- 5 שנים ממועד הגשת התביעה וכעשור לאחר קרות התאונה), כמו גם לדלות החומר הרפואי התומך בה, כפי שעמדתי על כך לעיל, אני מורה כי התובעת תישא בשלב זה בשכר טרחת המומחה.

לפיכך אני מורה, כי הנתבעת תפקיד בקופת ביהמ"ש סך 4,600 ₪, עד ליום 15.05.23, להבטחת תשלום שכר טרחת המומחה שימונה, ותמסור על כך הודעה תואמת לתיק.

בפניי תביעת התובעים לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שארעו להם כתוצאה מתאונת דרכים מיום 15.1.17 (להלן- התאונה).

וכן: התובע 1 העיד כי הוא מתקשה בהרמת משאות "...דברים כבדים, קשה לי לנהוג למשך זמן רב, אני חייב לעשות הפסקות, כשאני עולה לאוטו אני צריך למלא את הטכוגרף. כעקרון לפי חוקי התעבורה אני צריך לעשות כל 4 שעות הפסקה אבל אני עושה כל שעתיים הפסקה של חצי שעה. יש לי צפצופים באוזן ימין, סחרחורות. " (עמוד 11 ש' 13-16).

הטנטון והסחרחורות שמהם סובל התובע בעקבות התאונה, מקשות עליו בריכוז, בנהיגה בקריאה ובשיחות טלפון (סעיף 10 לתצהיר).

...

לסיכום הנתבעת תגיש חוות דעת אקטוארית בהתאם לנכות התובע 1 במל"ל, עד ליום 1.7.23.

התובע 2 הזכיר גם את העובדה כי ד"ר טיטיון חילק לשיטתו את הנכות בין העבר לבין התאונה באופן "שרירותי", מה שיכול להוביל להתערבות של בית המשפט בעניין זה. איני מקבל את טענות אלו של התובע 2.

סוף דבר, הנכות הרפואית של התובע 2 הינה בשיעור משוקלל של 14.5%.

טענות הצדדים טענות התובעת- המבקשת התובעת טוענת כי המל"ל לא היתייחס לכל המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו, בהם תוצאות בדיקות אובייקטיביות שהתובעת ביצעה, אשר בהכרח היו אמורות להביא לקביעת נכויות בתחומי הנוירולוגיה והאא"ג. לא היה מקום לשלול קשר סיבתי בין הטנטון לתאונה בשל העידר חבלת ראש או זעזוע מח. התובעת טוענת כי היא הסבירה לועדה השלישית, שהייתה ועדת ערר, כי בתאונה ראשה נחבט לשמאל בחלון דלת מושב הנהג בו ישבה.

אם לא די בכל האמור, מהתעוד עולה כי כחודש לפני שהתקיימה הועדה הרפואית לעררים בתאריך 25.8.22, היא "הועדה הרביעית", בתאריך 17.7.22, נפגעה התובעת בתאונת דרכים נוספת, כתוצאה ממנה התלוננה על כאבי גב וצואר, ובעטייה לא חזרה לעבודה (עמ' 63 שם).

מהתעוד המלא מהמל"ל עולה כי מהועדה השנייה והלאה, כל הועדות השונות שבו ודנו בטענות התובעת, לרבות בטענת הקשר הסיבתי ולקיומן של נכויות בגין התאונה עקב סחרחורות, ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים, ודחו את טענותיה לקיומן של נכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה.

...

בסופו של דבר נדחו כל טענות התובעת ונקבע כי אין החמרה במצבה, בפעם הרביעית (עמ' 60 שם).

כפי שצויין, דווקא מהתיעוד שנשמט מבקשת התובעת, וצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בדיקת שמיעה עדכנית אליה הופנתה התובעת על ידי המל"ל יצאה תקינה; כי בבדיקת שיווי משקל, היא נפלה בצורה מוגזמת ולא אמינה; כי נושא תחושת הרדימות בגב נבדק על ידי נוירוכירוג ועל ידי אורתופד ונקבע לגביו כי לא הותיר נכות בתחומים אלו; כי ועדה להחמרת מצב ממועד מאוחר יותר לוועדה הרביעית הנ"ל, היא האחרונה שדנה במצבה, וקביעתה היא זו המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, וגם בה נדחו טענות התובעת לנכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה, לאחר דיון מעמיק במצבה, ותוך התייחסות מלאה לכל תלונותיה, לרבות לחוות דעתו של המומחה מטעמה בתחום האא"ג. מסקנת כל האמור היא, שאין בנימוקי התובעת כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. סיכום לאור כל האמור, בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נדחית.

ממילא, אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למנות לה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האא"ג והנוירולוגיה.