צער בעלי חיים בלכידת חתולים

ביום 14.7.13 השיב מר בנשושן למר רז כי "עפ"י חוק אסור לנו לטפל בהזמנת לוכד חתולים. עליכם לפנות לווטרינר המחוזי". מר בנשושן הפנה את מר רז להודעה של מר שחר מיום 17.3.13, לפיה לכידת חתולים והעברתם ממענם הקבוע באמצעות לוכד/חברה פרטיים הנן אסורות, מנוגדות לנהלים פנימיים של משטרת ישראל, ונחשבות כהתעללות בבעל חיים בנגוד לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים.

...

סוף דבר לאור כל האמור, הננו קובעים כי יש לראות באירוע מיום 22.6.16 כאירוע חריג ולמנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת סוגיית הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע הלבבי בו לקה התובע ביום 22.6.16, על סמך העובדות הבאות: התובע יליד 1962.

על רקע האמור, ניסיונות הנהלת המתקן לטפל במטרד החתולים, נכשלו, לנוכח הוראות הדין שלפיהן טיפול בבעיה הקשורה בחתולי רחוב תבוצע ע"י הווטרינר המחוזי בלבד, בעוד שהמתקן ממוקם בשטח גלילי (שטח שאינו מצוי בתחום שיפוטה של אף רשות מקומית), אליו לא משויך וטרינר מחוזי.

בשים לב לכך כי התחנה מצויה באזור גלילי וכי לא ניתן היה לטפל בבעיה בסיוע הווטרינר המחוזי, מר רז סבר שאין מנוס מלטפל במטרד באופן עצמאי, והציע לתובע ללכוד את החתולים במלכודות כלוב ולפנות אותם ממתחם המתקן.

כמו כן, מר בנשושן הפנה את מר רז לתשובתו של מר אלון שחר, עובד נוסף מהמשרד הטכני המרחבי, שפירט בעבר את נוהל הטיפול במטרד החתולים וכתב כי חוק צער בעלי חיים אוסר על לכידת/ העברת חתולים, כי כל טפול בחתולים המהוה מיטרד תברואתי אמיתי יבוצע ע"י הוטרינר המחוזי בלבד, וכי העונש לצד עבירה זו הנו 3 שנות מאסר.

...

על רקע האמור, ניסיונות הנהלת המתקן לטפל במטרד החתולים, נכשלו, לנוכח הוראות הדין שלפיהן טיפול בבעיה הקשורה בחתולי רחוב תבוצע ע"י הווטרינר המחוזי בלבד, בעוד שהמתקן ממוקם בשטח גלילי (שטח שאינו מצוי בתחום שיפוטה של אף רשות מקומית), אליו לא משויך וטרינר מחוזי.

בשים לב לכך כי התחנה מצויה באזור גלילי וכי לא ניתן היה לטפל בבעיה בסיוע הווטרינר המחוזי, מר רז סבר שאין מנוס מלטפל במטרד באופן עצמאי, והציע לתובע ללכוד את החתולים במלכודות כלוב ולפנות אותם ממתחם המתקן.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט גבוה לצדק דנג"ץ 5785/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. אגודת צער בעלי חיים בישראל 2. "מגן לחתול" 3. נעמה בלו 4. אייל בלו נ ג ד המשיבות: 1. עמותת "תנו לחיות לחיות" 2. העמותה למען החתול בישראל עתירה לדיון נוסף בשם העותרים: עו"ד יוחי גבע בשם המשיבה 1: עו"ד קובי סודרי בשם המשיבה 2: עו"ד אסף מרקס ][]החלטה

כך, "מגן לחתול" עוסקת בין היתר בלכידת חתולי רחוב ובהמתת אלו מהם שלא ניתן למצוא להם בית מאמץ (שהם מרביתם של החתולים).

...

כן ראו את דברי השופט גולדברג בעמ' 803-802: "החוק הרחיב את ההגנה על בעלי החיים. מעמדו החדש של ערך ההגנה על בעלי חיים הביא להסטת נקודת האיזון בינו לבין ערכים אחרים. הסטת נקודת האיזון מתבטאת, בין היתר, בחומרת הפגיעה הנדרשת בערך האחר, בדרגת הוודאות לקיומה של הפגיעה ובחובה לבחור באמצעי שמידת פוגענותו בבעל החיים נמוכה יותר. החובה האחרונה נגזרת לא רק ממחויבותה העקרונית של רשות מינהלית לעקרון המידתיות ... אלא שהיא מעוגנת גם בהוראות סעיפים 8 ו-9 לחוק הניסויים, העוסק, כאמור, במאטריה דומה". לסוף, מצא בית המשפט כי שתי רשויות, מבין השלוש נגדן הוגשה העתירה, לא יישמו את סמכותן כנדרש ולכן הוחלט "ליתן צו החלטי בעתירות.. במובן זה שעליהן [הרשויות] לשקול מחדש את עמדתן ולבססה על תשתית עובדתית הולמת, לאור אמות-המידה שהוצעו בפסק-הדין הן לעניין יישומה של הסמכות שבפקודת הכלבת והן לעניין יישום הסמכות שבחקיקת השלטון המקומי". בעקבות הערות בית-המשפט ובהתאם להנחיות שהותוו בפסק-הדין, פירסם מנהל השירותים הווטרינריים בשדה במשרד החקלאות (להלן: המנהל) "נוהל כללי לטיפול בחתולי רחוב" (להלן: הנוהל).

על רקע זה, המסקנה הברורה היא כי הסמכת גורם פרטי על-פי כתב האישור מאת המשיב היא אצילה שלא כדין של הסמכות להחליט על המתת חתולי-רחוב".

דין העתירה להידחות.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי פסק-הדין בענייננו קבע הלכה חדשה כלשהי וודאי לא כזו הסותרת הלכות אחרות שיצאו מלפניו של בית-משפט זה. אשר על כן, ומן הטעמים האמורים, לא מצאתי עילה להורות על דיון נוסף כעתירת העותרים, והיא נדחית.

באותה שיחה אמר לה סעד: "את צריכה לחתום לי שאני לוקח את החתולים ממך והולכים לצער בעלי חיים..

ו.בתצהירו כתב כי כאשר פונה אליו רשות ציבורית, הנו פועל על פי אישור הווטרינר הרשותי של אותה רשות וכאשר פונה אליו גוף פרטי, הנו דורש את חתימתו כתנאי ללכידתו ו/או חילוצו של אותו בעל חיים, ואולם, בשיחת הגב' מריני עם סעד, לא הציגה עצמה הפונה כבעלת החתולים שאותם הנה מבקשת ללכוד, אלא טענה שקיימת בעיית חתולים בשכונת התקווה.

...

ה.עוד טענו המשיבים כי השהוי בהגשת הבקשה, ומאזן הנוחות (פגיעה בבריאות ובשלום הציבור), תומכים בעמדתם כי יש לדחות את הבקשה.

התעוד שהומצא ע"י המשיבים מלמד כי בעקבות הפניות לכדו בלו את החתולים, ודיווחו לוטרינר הרשותי בדו"ח מפורט כמה חתולים לכדו, מועד הלכידה, אפיון החתול שנתפס (מין, צבע, וסימנים מיוחדים), כנדרש "על פי הספר". ו.הנני מקבלת טענת המשיבים בלו כי העובדות והטענות הממוחזרות אינן יכולות להקים תשתית ראייתית רלוואנטית, ומשלא הוכח, ולו אף לכאורה, כי המשיבים פועלים היום שלא על פי ההנחיות שנקבעו לאחר פסיקת הבג"צ, דין הבקשה, ככל שהיא מתייחסת למשיבים אלו, להידחות.

באשר להוצאות: המבקשת תשלם למשיבים בלו הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. הוצאות המשיב סעד בסך 5,000 ₪ יחולו על פי התוצאות בתובענה לגופה.

העותרת 1, אגודת צער בעלי חיים, והעותרת 2, "מגן לחתול", ומנהליה, העותרים 3 ו-4, פועלים במשך שנים על-מנת למנוע סבל מבעלי-חיים.

כך, "מגן לחתול" עוסקת בין היתר בלכידת חתולי רחוב ובהמתת אלו מהם שלא ניתן למצוא להם בית מאמץ (שהם מרביתם של החתולים).

...

לסוף, מצא בית המשפט כי שתי רשויות, מבין השלוש נגדן הוגשה העתירה, לא יישמו את סמכותן כנדרש ולכן הוחלט "ליתן צו החלטי בעתירות..

דין העתירה להדחות.

אשר לטענת העותרים כי ההלכה לפיה הסמכות להמית חתולי-רחוב כפופה לעיקרון המידתיות הינה הלכה חדשה וקשה – אף היא דינה להידחות.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי פסק-הדין בעניינינו קבע הלכה חדשה כלשהי וודאי לא כזו הסותרת הילכות אחרות שיצאו מלפניו של בית-משפט זה. אשר על כן, ומן הטעמים האמורים, לא מצאתי עילה להורות על דיון נוסף כעתירת העותרים, והיא נדחית.