בשנת 2000 נדון שוב בבית המשפט לנוער לקנס ללא הרשעה בסך של 600 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה בגין פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה, היזק לרכוש במזיד, גניבה, הסגת גבול פלילית והחזקת סכין למטרה לא כשרה.
הנאשמים-על רקע של ערכים מסולפים באשר לכבוד ולגבולות מותרים להגיב על פגיעה כביכול בכבוד מסולף זה, בחרו, לאחר שהיתה להם שהות לכלכל את צעדיהם, לירות, באמצעותו של איתן גץ, אל תוך המבלים במועדון לילה ואל עבר המאבטחים שאבטחו אותם, תוך אדישות מלאה לכך שמעשיהם יגרמו למותם של אחרים.
...
המסקנה של קצין המבחן היתה, שבהיעדר יכולת של אורן לפתוח חסימות שיצר, לא עלו מספיק נתונים להמליץ על טפול.
מצאנו את העונש שאנו מתכוונות לפסוק כהולם את המגמה הניכרת בפסיקה לעבירות דומות, כשלקחנו בחשבון, כאמור, אף את העומד לזכות הנאשמים.
בנסיבות אלה, כיוון שראינו את מעשיהם של הנאשמים כמצויים בנסיבות המצדיקות הטלת עונש חמור בין העונשים שנהוג להטיל על עבירות הריגה, כאשר שוכנענו כי יש ליתן עדיפות לאנטרס הציבורי של ענישה ראויה במטרה להרתיע ולצמצם את האלימות שפשתה ברחובותינו, וכשאנו משקללות כמיטב הבנתנו ונסיוננו את כל הנתונים והשיקולים הללו, להלן העונשים שאנו גוזרות על הנאשמים:
על אדם, מאסר של 14 שנים, מהן ירצה בפועל 12 שנים, ואילו שנתיים יהיו על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו ממעצרו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות שהיא גם פשע.