צמצום גמלה בביטוח לאומי עקב אי תשלום מזונות

הרקע לתביעה לתובע, גרוש פעמיים ואב ל-5 ילדים, חוב במזונות בסך כ-210,000 ₪ (נכון ליום 31.1.21) בתיק הוצאה לפועל (14-70230-08-5) מיום 22.9.08, אשר נוצר עקב אי תשלום מזונות במלואם החל משנת 2008 ועד היום.

לתובע אין כל הכנסה מזה תקופה ארוכה והוא חי בצמצום.

אשר לאופן הפעלת סמכות הקזוז על ידי המוסד נפסק בעיניין איצקוביץ [עב"ל (ארצי) 3785-11-10 איצקוביץ – המוסד לביטוח לאומי (17.11.10)] כי – "אכן ככלל, בטרם יבצע המוסד קזוז וניכוי על פי סעיף 312 לחוק או 321 לחוק או 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), עליו להפעיל שיקול דעת ולשמוע את אשר בפי המבוטח לעניין זה. ראוי שאכן אותו שיקול דעת יובא במסגרת מדיניות כללית של המוסד, כיוון שעל ידי כך יובטח שויון לגבי הנכוי כאמור ביחס לכלל המבוטחים, על פי נסיבותיהם". עוד נקבע בעיניין איצקוביץ כי ראוי לאבחן בין הגימלה השוטפת המשתלמת על פי תכליתה כגימלת נכות כללית – גמלת קיום מינימלי, נוכח העדר כושר עבודה, ובין הזכאות לגימלה הרטרואקטיבית, וכי לגבי הזכאות לגימלה הרטרואקטיבית, בדין היא מקוזזת כולה מחוב אחר שהמבוטח חב למוסד, כפי שנפסק בעיניין עמר.

...

על כן, אנו סבורים שגמלה זו היא גמלת קיום מינימאלי שמטרתה הייתה לאפשר לתובע מינימום קיום בכבוד, והגדלת אחוזי המוגבלות שלו משום שלא היה מסוגל לעבודה כלשהי.

מהאמור לעיל, אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע רשאי לקזז מהזכאות של התובע לגמלה בגין נכות זמנית ותקנה 18א לתקנות לטובת חוב המזונות, ואולם ניתן לנכות/לקזז אך ורק מעבר לסכום של גמלת הבטחת הכנסה שהיה מגיע לתובע בגין תקופה זו (החל מחודש דצמבר 2018 ועד לחודש יוני 2019) לפי ההרכב המשפחתי שלו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בעניינינו, מדובר בתובעת אשר אינה עובדת, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, מוכרת כנכה על ידי הביטוח הלאומי ומקבלת קצבה בגין נכותה.

התובעת אינה נימצאת בקשר עם האבות של ילדיה והיא מנהלת הליכים משפטיים נגדם בגין אי תשלומי מזונות.

יתרה מכך, מעיון במסמכים שצורפו על ידי קופת החולים, עולה כי גורמים חצוניים כמו למשל משרד הבריאות, מרכז לבריאות הנפש לב השרון, אגף הרווחה בערייה והמוסד לביטוח לאומי, ידעו אודות מצבה הנפשי הקשה של התובעת.

אציין רק זאת שטענה זו לבדה לא הייתה מביאה לסילוק על הסף לאור הגישה המצמצמת שמקובלת בפסיקה ביחס למקרים שבהם תסולק תביעה על הסף.

...

לסיכום הדיון עד כאן, התובעים לא עומדים גם בתנאי השני לצורך קבלת פטור מהגשת חוות דעת בהתאם לתקנה 127 סיפא לתקסד"א. משכך גם אין מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט.

משבאתי למסקנתי זו הרי שהטענות כנגד קופת החולים לא נתמכות בחוות דעת רפואית ומשכך דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

סוף דבר לא מצאתי לקבל את הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט.

מתוכם הסך של 240,000 ₪ הנו חוב בדין קדימה למוסד לביטוח לאומי בגין חוב מזונות עבר.

הרשימה אמנם איננה סגורה ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתחשבות בכלל הנסיבות, אך כפי שצוין, לפי הפסיקה יש לפרש את סעיף 69(א)(3) בצמצום וליישם את מתן ההפטר על חוב המזונות כאמור, במקרים חריגים בלבד (ראו ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נ' יוסף גמזו (פורסם בנבו, 03.05.2015 (להלן:"עניין גמזו")).

חשוב לציין שלטענת החייב, העובדה כי הוא מקבל קצבת נכות ממשרד הבטחון מונעת ממנו מלפנות לביטוח לאומי לשם הכרתו כנכה, אך לא צורפו לבקשה אסמכתות מספקות המאששות את טענת החייב שהוא אכן אינו בעל כושר הישתכרות ולכן זכאי הוא באופן תאורטי לקבלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 100%.

אם נשעה לכך, נימצא מעודדים חייבים לחמוק מתשלום חוב המזונות, לא לשלם לילדיהם ובסופו של דבר להטיל את האחריות לגידול ילדיהם כאשר החייב יכול לנצל את חוק הבטחת התשלום ובכך להעביר את חובו לקופת המדינה (רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 21.05.2009).

...

כמו כן אני דוחה את טענת החייב, כי גילו המתקדם מונע ממנו לעבוד.

אם נשעה לכך, נימצא מעודדים חייבים לחמוק מתשלום חוב המזונות, לא לשלם לילדיהם ובסופו של דבר להטיל את האחריות לגידול ילדיהם כאשר החייב יכול לנצל את חוק הבטחת התשלום ובכך להעביר את חובו לקופת המדינה (רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 21.05.2009).

סיכום : מן המקובץ לעיל אני דוחה את בקשת החייב להחיל את ההפטר מיום 11.9.17 גם על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי.

רק בחלוף 10 שנים מהמועד בו המל"ל החל לשלם את דמי המזונות, ובעת ביצוע הקזוז מקצבאות היחיד, בשנת 2013, נודע ליחיד לראשונה על החוב למל"ל. בתחילה בוצע קזוז של 50% מהקצבאות, ורק לאחר פניית היחיד לבית הדין לעבודה, בחודש 1/2019 צומצם הקזוז לכדי 10% מסך הקיצבאות המשולמות ליחיד.

ההסתלקות הראשונה, בשנת 2003 – ביחס לעזבון אמו המנוחה, וההסתלקות השנייה, בשנת 2008- ביחס לעזבון אביו המנוח, בוצעו זמן רב לפני שהמל"ל החל בהליכי גבייה של חוב המזונות, ולכן לא הוכחה בפניי ידיעת היחיד באשר לחוב זה או כי הסתלקותו מהעיזבונות בוצעה בחוסר תום לב ובמטרה להיתחמק מתשלום חוב זה. אשר להתנהלות היחיד במסגרת ההליך, הרי היחיד מילא אחר חובותיו בהליך חידלות הפרעון, התייצב לבירור והגיש דוחות חודשיים.

ברע"א 3175/19 אייל אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, 08.08.2019 (להלן : "עניין אבן חיים"), בו נידון מקרה בעל מאפיינים דומים לזה של היחיד דכאן, ראה לנכון בית המשפט העליון לקבל באופן חלקי את העירעור שהוגש במובן זה שהסדר הקזוז שנקבע ע"י בית המשפט קמא ימשיך לעמוד עד מלאות 62 למבקש, כאשר בהגיעו לגיל זה תימחק יתרת החוב אשר תיוותר לחובתו.

...

אני מורה על מתן צו הפטר לאלתר ליחיד, בהתאם לסעיף 167 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.

על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פרעון, אני מורה כי הסדר הקיזוז בשיעור של 10% מקצבאות היחיד המשולמות על ידי המל"ל, ימשיך להתבצע לשם סילוק יתרת חוב המזונות למל"ל, למשך תקופה מוגבלת, וזאת עד הגיעו של היחיד לגיל 62.

אני מאשרת תשלום שכר השגחת הממונה וכן את שכר טרחת נאמן, מע"מ והוצאות בסך 500 ₪ בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 ובהתאם להנחיות הממונה, לפי הגבוה מביניהן.

מדו"ח הנאמן והמלצת הממונה, שהוגשו לתיק עובר לדיון שהתקיים ביום 28/5/2023, עולה כי היחיד לא מילא אחר הוראות הצוו לפתיחת הליכים, לרבות בשל אי תשלום צו התשלומים השוטף למן ראשית ההליך, אי הגשת דו"חות בגין הכנסותיו והוצאותיו החודשיות (הוגשו דוחות בגין חודשים מאי עד דצמבר 2022 במקובץ ביום 8/1/2023 בצרוף אסמכתות בודדות), אי המצאת מסמכים לרבות אישורי מסירה, אי שתוף פעולה בהליך כנדרש וחמור מכל, אי תשלום דמי המזונות השוטפים בהם חב היחיד.

יודגש כי החרגה זו של חוב מזונות מתחום ההפטר, חלה גם כאשר מדובר בתביעת חוב מזונות שמוגשת על ידי המוסד לביטוח לאומי (ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס נכסים הרישמי (פורסם במאגרים, 06.06.2018) בס' 20).

בע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן (26.9.16) (להלן: "עניין סלימאן"), הודגש כי על בית המשפט ליישם את הוראת הסיפא לסעיף 69(א)(3) באופן מצומצם, ובמקרים חריגים בלבד, תוך בחינת כל מקרה לגופו ונסיבותיו ואיזון בין כלל האינטרסים.

היחיד לא שילם את דמי המזונות לילדיו בשנים שקדמו להכרתו כנעדר כושר הישתכרות על ידי המל"ל, וגם לא בתקופה שכבר הוכר כאמור על ידי המל"ל וזכה לקבלת קיצבאות בסכומים ניכרים מידי חודש.

העדר השקיפות מצדו של היחיד ביחס למלוא הכנסותיו ו/או אי מיצוי זכויותיו, לרבות בחברות הביטוח, לשם הגדלת הכנסותיו, ונטילת ההלוואה כאמור בסך 15,000 ₪ על חשבון הקצבה ממשרד הבטחון מבלי לשלם את חוב המזונות, מלמדים על חוסר תום לבו של היחיד ובודאי שאינם מצדיקים חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 175 (א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, בדבר העדר תחולה של ההפטר על חוב המזונות.

...

לפיכך, ובזיקה להתראות שניתנו בהחלטות שפורטו לעיל, ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 183 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.

לאור כלל האמור ולאור ביטול ההליך, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.