צליפת שוט בתאונת דרכים אשר גרמה להקרנות למרפק

בתאריך 2/3/16, נפגע המערער, יליד 1978, בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

כשאין היתייחסות לקביעה לפיה פגיעת המערער בצוארו מתאימה למכניזם של "צליפת שוט" ולעובדה לפיה ע"ש הצוארי שלו פגיע לחבלה היות וקיימים בו שינויים נווניים.

באשר לצלקות בחלק האחורי של האמה והמרפק השמאליים -הוועדה הסבירה כי אלה שטחיות, הגלידו היטב ואינן מגבילות את התנועה וכן הוסיפה כי אין למצוא סימני דלקת.

פרוטוקול הוועדה המערער הופיע לפני הוועדה ואלה התלונות אשר היו בפיו:"כאבי צואר לא יכול לסובב לצד שמאל עד הסוף מרגיש רדימות ונימול ביד שמאל גופים זרים בתוך היד יד שמאל. צלקות ביד. ישיבה ממושכת גורמת לכאבים בגב ולא יכול להתכופף עד הסוף קושי בעלייה ובירידה.". לפני הוועדה הונחו בדיקות הדמייה והיא התייחסה אליהן כדלקמן: "MRI ימיום 30.6.17:

...

C5-6 בלט קל פרמדיאלי שמאלי C6-7 בלט קל לסיכום שינויים ניווניים מזעריים ללא לחץ על חוט השידרה או השורשים.

האבחנות אשר נרשמו על ידי הועדה היו: "כאבי צוואר וגב תחתון. כאבי ברך שמאל. מצב לאחר ארטרוסקופיה ברך שמאל.". הועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "לא נותרה נכות נוירולוגית. הוועדה קובעת 0% נכות לפי ס' 35 1 א בגין מצב לאחר ניתוח ארטרוסקופיה עקב פגם סחוס עצם באיזור של טרוכליה ללא השפעה על כושר הפעולה ללא הגבלה בתנועות וללא ניוון שרירים. הוועדה קובעת 0% נכות לפי ס' 75 1 א בגין צלקות באיזור האחורי מרפק ואמה שמאל. טיב הצלקות ומיקומן ללא כיעור וללא סימני דלקת. לא נותרה נכות הקשורה לע"ש צווארי ומותני. ובזה לא מקבלת הוועדה חוו"ד של פרופ' **** רייס מיום 5.9.17. בבדיקה שנערכה ע"י הוועדה אין עדות לקיפוח או גירוי עיצבי אין עדות להגבלה בתנועות. והתיחסות לצלקות כפי שאוזכר לעיל". דיון הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לנוכח כל האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הועדה תבדוק את המערער ותתייחס לתלונתו לעניין גופים תת עוריים ביד שמאל, אשר גורמים לרגישות וכאבים ותקבע האם יש מקום לקבוע בגין כך נכות כלשהי לפי פריט 75 לרשימת הליקויים.

מכל מקום ועל-פי חוות-דעת המומחה בתחום הראומטולוגיה, "פיברומיאלגיה היא תיסמונת של כאב מפושט במערכות השרירים, המפרקים, הגידים והעצמות. מדובר בכאבים כרוניים, מפושטים המשתנים בעצמתם... התיסמונת היא חלק מספקטרום של תיסמונות המקובצות תחת הכותרת.. הכוללת פרט לפיברומיאלגיה גם תיסמונות של עייפות כרונית, מעי רגיז..." [ההדגשה אינה במקור] ומחוות-הדעת כמו גם תשובות ההבהרה עולה, כי התעוד הרפואי עובר לתאונה, כולל את התסמינים המאפיינים פיברומיאלגיה, ובכלל זה, בין היתר, כאבים מוסקולוסקלטליים במפרקים, בצואר, בגב התחתון בידיים ובכתפיים, דלקת בגיד הכתף, איבחנה של "מרפק טניס", דלקת בגיד הירך; חבלת צליפת שוט, לאחריה נרשמו תלונות על כאבים בצואר קורנים לידיים; רדימות וחולשה בידיים; כאבים בידיים, בכתפיים ובגב תחתון הקורנים לרגל ימין; איבחנה של שינויים נווניים קלים בצואר ובגב התחתון; כאב בכף רגל שמאל; כאבים לא ספציפיים סביב מפרקי ידיים; תסמינים של עייפות כרונית; כאב בטן; סחרחורות והפרעות שינה [ההדגשה אינה במקור].

דא עקא, שתשובות הבהרה אלו אינן עולות בקנה אחד עם התעוד הרפואי מעברה של התובעת, כמו גם עם יתר תשובות ההבהרה כמפורט לעיל בהרחבה והאמור ברחל בתך הקטנה בחוות-דעתו של המומחה, אשר לאחר שעיין בתעוד הרפואי מעברה של התובעת מצא לקבוע, שקיימת "אפשרות, כי ... כבר סבלה מתסמיני פיברומיאלגיה בשנים שקדמו לתאונה האחרונה... בספרות הראומטולוגית מחקרים מראים כי לוקח בממוצע כשנתיים עד שהמטופל מאובחן כסובל מפיברומיאלגיה..."; התובעת "עברה תאונה עם חבלת צליפת שוט בשנת 2014... היא עברה כריתת שד בשנת 2014, לאחר התאונה עברה מספר ניתוחים אורתופדיים – על הנסיבות האלה יכלו להוביל להתפתחות של תסמיני פיברומיאלגיה", ולמעלה מכך, כי "החל משנת 2014, בעיקר לאחר תאונת-הדרכים עם חבלת צליפת שוט, התובעת סבלה מתסמינים של כאבים מפושטים, עייפות כרונית ועוד. תסמינים אלה יכולים למלא את הקריטריונים לאבחנה של פיברומיאלגיה גם אם בהיעדר איבחנה רשמית" [ההדגשה אינה במקור].

עם זאת, היא זכאית לפצוי בגין ההפסד שניגרם לה, כתוצאה ממימוש ימי המחלה והחופשה וגריעתם מהמכסה שעמדה לזכותה ערב התאונה ואשר לא תעמוד לרשותה בעת הצורך, ובפרט נאמרים הדברים בשים לב לכך שלפניה תקופה לא מבוטלת של כתשע שנים עד הגיעה לגיל פרישה.

...

עם זאת, בהינתן מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה, בעטיו אף נדרשה התובעת לשלושה ניתוחים; האמור בתצהירי העדות הראשית מטעמה בכל הנוגע לקבלת העזרה מבני-המשפחה ומסקנתי בדבר נכותה התפקודית, נכונה אני להניח, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין ובהתחשב בתחלואה שאינה קשורה לתאונה, יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 28,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 156,929 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 48,138 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 93,073 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 12,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 28,000 ₪ כאב וסבל - 26,428 ₪ _____________________ 207,639 ₪ _____________________ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי [לא כולל דמי פגיעה] 50,710 (-) _____________________ 156,929 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 156,929 ₪ כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין והוצאות משפט, אגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה בפועל ותישא בתשלום מחצית האגרה השנייה.

יצוין, כי אין מקום להיעתר לבקשת התובעת לפסיקת הוצאות בגין שכר-טרחת בא-כוחה עבור הייצוג בהליך במוסד לביטוח לאומי [ראו סעיפים 50-51 לסיכומים מטעם התובע], זאת בהעדר הסכם שכר-הטרחה בהליך זה ומכל מקום, בשים לב לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים הקובע את התעריף המקסימלי לשכר-טרחת עורך-דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים [ע"א 575/88 לאה קריכלי נ' ביהם פ"ד מג(3) 602 וכן רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 2.8.12); ע"א 8326/12 סיגל כהן נ' עיזבון המנוח טורוק ליאונד ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים ניתן ביום 29.4.13)].