בכתב ההגנה נטען, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיותה תביעה טורדנית או קנטרנית ומחמת התיישנותה; עוד נטען, כי כתב התביעה לא הומצא לידי החשב המלווה כמצוות סעיף 142ג' לפקודת העיריות וסעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות וכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה.
ביום 12.7.23 היתקיים קדם משפט נוסף במעמד ב"כ הצדדים; ב"כ התובע טען כי לא נענה לבקשת הנתבעת לגילוי מסמכים בשל כך שעבר משרד.
לבקשה צורף תצהיר התובע לעניין נסיבות קרות התאונה בשנת 2015 בלבד ומסמך חלקי מהחלטת הועדה הרפואית במל"ל לעניין הנכות שנקבעה לו.
לתגובה האחרונה מטעם התובע שהוגשה ביום 23.7.23 צורפו כאמור, מסמכים המלמדים כי התובע עובד אצל ה"משקם" ומקבל שכר נמוך לצד לקיצבת נכות של המל"ל. לתגובה, לא צורף תצהיר התובע בעיניין הכנסותיו ואי יכולתו לממן חוות דעת רפואית.
עוד נקבע באותו עניין:
"בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצרוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהיתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו". (שם).
...
בתגובה טענה הנתבעת, כי יש לדחות את בקשת התובע תוך חיובו בהוצאות.
נטען, כי בעניין התובע, התקיימו המבחנים המאפשרים למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט ומשכך, יש להיעתר לבקשת התובע.
לא שוכנעתי כי כך פעל התובע בנסיבות העניין.
אשר על כן, ולפנים משורת הדין, ומשלא מצאתי בשלב זה הצדקה לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ובאיזון הראוי ועל מנת ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, הנני מורה על הארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע וזאת למשך 60 יום מהיום.
