נאשם 2 צרף תיק תעבורה (פ"ל (תעבורה פ"ת) 1027-05-20) והורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשיכרות ו-נהיגת נהג צעיר ללא מלווה (להלן: תיק הצירוף).
לשני הנאשמים עבר פלילי דומה, ומסתבר שכבר היו שותפים בעבר לבצוע עבירות פליליות, הגם שעברם הפלילי אינו מכביד; הנסיבות האישיות של כל אחד מן הנאשמים דומות וכך גם חוות הדעת שהוגשו בעיניינם.
...
באנו לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמים כלפי א.א. נע בין 5 ל-7 שנות מאסר בפועל.
כאשר מעשה אלימות מכוון כלפי אנשי מרות, רואה בכך הפסיקה נסיבה מחמירה לעונש:
בע"פ 6642/09 מדינת ישראל נ' גביש (30.12.2009), החמיר בית המשפט העליון בעונשו של אדם שניסה לתקוף פקחים של הסיירת הירוקה באמצעות מחפר של שופל, באומרו, בין היתר, דברים אלה:
"הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה של נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם הפרעה לעובדי ציבור במילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת, לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור, אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו."
בע"פ 1594/21 מהרטו נ' מדינת ישראל (1.7.2021) הבהיר בית המשפט העליון, בין היתר, כי: "הצתה של ניידת משטרה היא מעשה מובהק של עזות מצח והתרסה כנגד המשטרה והסדר הציבורי, ואין להתייחס לכך כאל עבירת הצתה 'רגילה'."
ובע"פ 6931/16 מדינת ישראל נ' ברגיתי (5.6.2018) אישר בית המשפט העליון עונש של 8 שנות מאסר בפועל שנגזר על צעיר שיידה אבנים לעבר שוטרים מגג בית, וכתוצאה מכך נפצע שוטר באורח חמור, בקובעו כך: "פגיעתה של אבן כבדה שהושלכה מגובה רב על ראשו של אדם עלולה לגרום לנזק כבד ועל כן מתחייבת גישה עונשית מחמירה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הפגיעה מכוונת כלפי גורמי אכיפת החוק."
לאחר שנתתי דעתי לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשמים, למידת הפגיעה בהם, למכלול נסיבות המקרה – לרבות העובדה כי בסופו של דבר, למרבה המזל, השוטרים לא נפצעו – ולרמת הענישה הנוהגת, מצאתי להעמיד את מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמים באירוע הירי כלפי השוטרים על 7 עד 10 שנות מאסר בפועל [השוו: ת"פ (מחוזי נצ') 28899-10-20 מדינת ישראל נ' יוסף (24.2.2022), בו נקבע מתחם עונש הולם שנע בין 8 ל-12 שנות מאסר על ירי נגד שוטרים, אך יצוין כי פסק הדין תלוי ועומד בערעור].
מכלול מעשיהם מבטא יחס של אדישות וזילות כלפי חיי אדם והעדר מורא מהחוק ונציגיו באופן המעיד כי נשקף מהם סיכון רב. בנסיבות אלו אין מנוס מלגזור עליהם עונש שייתן ביטוי גם לאינטרס הרתעת הרבים והיחיד ונוכח מסוכנותם הרבה גם לאינטרס מניעת היכולת לבצע עבירות.
בהעדר הנמקה כלשהי לסטות מן הכלל הנוהג בקשר לכך, מצאנו להפעיל את המאסרים על-תנאי חבי ההפעלה העומדים לחובת כל אחד מן הנאשמים במצטבר לעונשי המאסר שנגזור עליהם בהליך זה.
לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין, לקולה ולחומרה, מצאנו להשית על כל אחד מן הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1
· 11 שנות מאסר בפועל החל ביום מעצרו 5.6.2020.
