צילום שיק שלא כובד על ידי הבנק בנימוק אין כיסוי מספיק

כל ההמחאות בגין חוללו בנימוק שהחשבון מוגבל ואין כסוי מספיק.

מר דנילוב טען הן בתצהירו והן עדותו בבית המשפט כי ראשית פנה אליו מר עיסא סאמר בבקשה לבצוע עסקה ראשונה לצורך כך נשלחו אליו ראשית לבדיקה צלומי ההמחאות שנבדקו על ידו.

העד נישאל מדוע בעיסקאות השניה והשלישית לא החתים את הנתבע כערב על ההמחאות אלא רק את מר עיסא סאמר, תשובתו היתה כי די לו באחד מהם שכן קיימת מסגרת אשראי (עמ' 31 שורות 29-33) וכי למעשה גם את עיסא סאמר לא היה צריך להחתים אולם היה מדובר בפעולה שנעשתה על ידי העובדת שלו (עמ' 32 שורה 2).

העד נישאל מדוע תאריך שטר החוב היה ביום 07.01.14 ומועד פרעון חלק מההמחאות לאחר מכן והשיב כי עשה זאת מאחר ובאותו מועד כבר הבין שחשבון הבנק מוגבל והיה ברור שכל יתר ההמחאות לא ייפרעו (עמ' 32 שורות 7-13) ולעניין זה אציין כי הסכם המסגרת, בסעיף 5, מבהיר במפורש כי די שהמחאה אחת אינה מכובדת בכדי שניתן יהא לתבוע את פרעון מלוא העסקה.

...

מכל האמור דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה (425,971 ₪) הן מכוח השטר שהוצג בפני והן מכוח ההסכם, הסכומים יהיו בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום מועד פירעון של כל המחאה וכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

כמו כן ישלם הנתבע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 50,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן בהחזר האגרה ששולמה וזאת בנוסף לכל חיוב בהוצאות קודם שניתן בתיק זה בעקבות הדחיות הרבות.

השיקים הוגשו לגביה בבנק הנמשך ביום 13.06.16 אך חוללו בנימוק שאין כסוי מספיק/החשבון סגור.

לשיטתו, על פי סעיף 74 לפקודה יש להציג שיק לפרעון תוך זמן סביר, והצגת שיקים לפרעון על ידי המערערת בחלוף 8 שנים, תוך שהמערערת טוענת כי לא חלפה תקופת ההתיישנות, הנה אבסורד הנוגד את דיני ההתיישנות ומרוקן אותם מתוכן.

תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת: (ב) משהועבר לבית המשפט כתב ההיתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר; בית המשפט ימציא למבקש עותק או העתק או תצלום אחד של כתב ההיתנגדות ושל המצורפות אליו לפי תקנה 106(ב).

תחילה, אציין כי מתן הודעת חילול אינו נידרש בנידון דידן וכפי שכב' הרשם הבכיר קבע: "ע"פ הוראת ס' 47 לפקודת השיטריות, '... מקום שהשטר חולל במיאון או באי-פירעון, יש ליתן למושך ולכל מסב הודעת חילול, וכל מושך או מסב שלא ניתנה להם ההודעה – מופטר...'. הוראת ס' 49(ב)(3) לפקודת השיטריות קובעת מקרים בהם יהיה פטור האוחז במתן הודעת חילול כלפי המושך. ע"פ ס"ק ד' פטור האוחז במתן הודעת חילול מקום בו אין בין הנמשך או הקבל לבין המושך כל חיוב לקבל עליו את השטר או לפרעו. כך הוא הדבר מקום בו מחולל השיק ולא מכובד ע"י הבנק עליו נמשך מהסיבה העידר כסוי מספיק (אכ"מ) ו/או מאחר והחשבון סגור. בפסיקה נקבע בהתאם כי בשיק שחולל מהסיבה 'אין כסוי מספיק' פטור האוחז ממתן הודעת חילול למושך. ראה לעניין זה - ע"א 263/65 שטרייטר נ' חלף בע"מ פ"ד כ (ו) 78, ובעניין פטור ממתן הוראת חילול מהטעם כי החשבון סגור, ראה- ע"א 291/66, אשר כץ נ' יפו-מור פד"י כ (4) 456. מעיון בשיקים נשוא התביעה עולה כי אלה חוללו ולא כובדו מהסיבה 'אכמ/חשבון סגור', כך שהתובעת במקרה זה לא נידרשת לתת הודעת חילול לנתבע." מאחר שלא נידרשת הודעת חילול, סעיף 96(ג) לפקודה אינו חל ותקופת ההתיישנות מתחילה בהתאם לסעיף 96(א) לפקודה, כפי שקבע כב' הרשם הבכיר: " בנסיבות העניין בהן פטורה התובעת ממתן הודעת חילול, ממילא אין להזקק להוראת סעיף 96 (ג) לפקודה, ומרוץ ההתיישנות מתחיל בהתאם להוראת ס'96(א), מן המועד שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התביעה. (ראה: בהתאמה, הוראת ס' 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958)." ביחס למועד בו נוצרה לראשונה עילת התביעה קבע כב' הרשם הבכיר: "הצדדים אינם חלוקים כי השיקים נשוא התביעה נימסרו ע"י הנתבע לתובעת כשיקים דחויים לתשלום עבור סחורה שנרכשה ע"י הנתבע מהתובעת, כאשר זמני פרעון השיקים החל מחודש מרץ שנת 2008 ועד יולי 2008.

...

מעבר לדרוש יצויין, כי גם אם אניח, כשיטת המערערת, שהתנאים הקבועים בסעיפים 96(א) ו - (ג) לפקודה אינם מצטברים, אין מנוס מלהתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד הנקוב לפרעונם של השיקים, ולכל המאוחר 12 חודשים מחלוף מועד זה, מאחר שאם לא נדרשת הודעת חילול ממילא אין עסקינן בסעיף 96(ג) לפקודה אלא בסעיף 96(א) לפקודה, המתייחס למועד בו נוצרה עילת התביעה, כנ"ל. אף באשר לטענת המערערת לפיה ס' 49(ב)(3)(ד) נועד להיטיב עם האוחז (המערערת) ולפוטרו ממתן הודעת חילול למושך, "הטבה" זו אינה ניצבת בחלל ריק.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

לטענת המערער, אף הודיע למשיב כי חתימתו זויפה על גבי השיקים הנ"ל וכן מסר לו אישור ממשטרת ישראל המעיד על נכונות הצהרתו הנ"ל. המערער מדגיש, כי הדבר הובא לידיעתו של המשיב בטרם תחילת ההתראה על הגבלת החשבון, אך חרף זאת, המשיב לא היתחשב בנימוקיו של המערער והתייחס כאמור לשיקים כמסורבים, דבר אשר גרם להגבלתו שלא כדין.

ההתראה, כמו גם כל החזרת שיק, מבהירה למערער כי המשיב איננו מוכן לאפשר משיכת שיקים בהיעדר כסוי מספיק בחשבון, ומהוה את הודעת המשיב למערער לפיה אם יוחזרו שיקים נוספים, יוגבל חשבונו ויחולו עליו כל ההגבלות הקבועות בחוק.

המשיב מוסיף וטוען, כי בהתאם לכללי המסלקה המפורסמים על ידי בנק ישראל, אין חובה על הבנק להחזיר את השיקים שדווחו כאבודים /גנובים ללא בדיקת כסוי והדבר תלוי בנסיבות, כאשר אין די בצרוף התלונה שהוגשה במישטרה כדי לקבל אוטומאטית פטור מבדיקת כסוי במועד הצגת השיקים לפירעון.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית במאמריו "חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א – 1981, הפרקליט מד בע"מ 459, אשר צוטטו אף על ידי המשיב בכתב תשובתו, כדלקמן:

כך למשל, המערער לא טרח לצרף לערעור תמונות של חתימתו אל מול החתימות בשיקים שלטענתו זויפו לצורך השוואה והסקת מסקנות, ואילו רצה בכך יכל אף להביא חוות דעת גרפלוגית על מנת להוכיח את טענתו זו. מנגד, המשיב צירף לכתב תשובתו את צלומי השיקים שהוחזרו, וטען כי מעיון בהם עולה כי החתימה על גבי אותם שיקים היא חתימתו של המערער, אשר זהה לחלוטין לחתימה המופיעה על שיקים קודמים שנפרעו בחשבון המערער, ללא כל טענה מצדו.

כמו כן, גם בחודש מאי עצמו הבנק החזיק שיקים בחשבון מסיבת אכ"מ (שיקים ע"ס 2,300 ₪, 1,850 ₪) וכאמור מדובר בשיקים שנמשכו לפני ארוע האבידה הנטען ומסדרה אחרת לגמרי.

...

טענות המשיב בכתב תשובתו: המשיב במסגרת כתב תשובתו הגיש בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת מספר טענות סף, שיפורטו להלן: דין הערעור להידחות על הסף מאחר והוא הוגש באיחור וללא בקשה מנומקת להארכת מועד- לטענת המשיב, ההודעה בדבר כניסת הגבלת החשבון לתוקף מיום 14.9.19 ועד ליום 13.9.20 נשלחה למערער ביום 29.8.19.

להלן נימוקיי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: ראשית, טענת הסף של המשיב, כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר ולא התבקש הסעד בהתאם לחוק- דינה להתקבל.

על כן, דין הערעור להדחות ולו מטעם זה בלבד שהסעד הנדרש בו אינו מתאים ואיננו יכול להידרש על פי החוק, כאשר המערער לא פירט את השיקים שגריעתם מבוקשת על ידו, אלא ביקש את ביטול ההגבלה באופן כללי.

לאור כל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הערעור וקובע כי השיקים נשוא הודעת ההגבלה הוחזרו בחשבונו של המערער כדין.

טענות התובעת לאחר שניתנה רשות להיתגונן, הגישה התובעת כתב טענות משלים בצרוף תצהיר ומסמכים תומכים, שם טענה, בתמצית, כי היא עוסקת במתן אשראי חוץ בנקאי; בין יתר לקוחותיה נמנית החברה שהנתבע היה מבעליה; החברה חתמה על שטר החוב להבטחת התחייבויותיה ופרעון חובותיה כלפי התובעת, בערבות הנתבע וערב נוסף (נספח 2 לכתב טענות משלים); הסכם ניכיון השיקים על צרופותיו נערך ונחתם בין התובעת לחברה ביום 13.12.2020 (נספח 1 לכתב טענות משלים; ת/3); הנתבע חתם על שטר החוב (נספח ד' להסכם הניכיון) בנוכחות נציגי התובעת, לרבות עוה"ד לבנטל; התובעת נכתה שיקים שונים, לרבות השיק מושא התביעה ע"ס 50,000 ₪, אשר הוסב מאת החברה, בחתימתה על גבי גב השיק, לטובת התובעת; ביום 12.5.2021 הפקידה התובעת את השיק; למחרת השיק חולל, עת לא כובד בהעדר כסוי מספיק (אכ"מ) (נספח 3 לכתב טענות משלים); על השיק אין כיתוב המגביל את סחרותו; הנתבע ערב לפרעון שטר החוב בגין חובות החברה כלפי התובעת.

כמצוות הוראת סעיף 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

עוה"ד לבנטל העידה כי ביום 13 בדצמבר (התואם את התאריך הרשום בכותרת הסכם ניכיון השיקים ת/3) הגיעה יחד עם מר אלוביץ למשרדי החברה ברמת גן; שם נפגשו עם בעלי המניות וסמנכ"ל הכספים של החברה (עמ' 9 ש' 20-15); במעמד הפגישה נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), ועוה"ד לבנטל קיבלה לידיה גם צלום תעודת הזהות של הנתבע, שחתם מולה על סט המסמכים, לרבות שטר החוב וכתב הערבות (עמ' 9 ש' 27-21).

מר אלוביץ העיד כי כאשר התובעת מקבלת לידיה שיק שניתן לחברה על ידי צד ג', לקוח החברה, התובעת מתקשרת ללקוח על מנת לברר עמו שהוא נתן את השיק לחברה; כי הלקוח קיבל תמורה מהחברה בעד השיק; וכי השיק ניתן כדין במסגרת עסקה (עמ' 5 ש' 28-21).

...

המסקנה המתחייבת מן האמור לעיל היא, אפוא, כי ההלוואות שניתנו לחברה אינן חוסות תחת הגנות החוק.

סוף דבר לסיכום ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת.

אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

הבנק סרב לכבד את השיק, וזאת מהנימוקים: אין כסוי מספיק וכן כי "חתימת המושך אינה תקינה". הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע שטר וציין כי הוא אינו חתום על השיק נשוא ההליך.

בכל הנוגע לנתבע, טען הנתבע כי הוא מעולם לא נתן לתובע כל שיק, הוא לא ידע שניתן שיק כזה, השיק אינו בחתימתו, על התובע להוכיח שזו חתימתו של הנתבע.

התובע הגיש חוות דעת של המומחית, דבורה הראל, אשר בחוו"ד ציינה כי "...נימצאו קוי דמיון רבים בכל מרכיבי החתימות... מסקנתה היא, אף שנבדק רק צלום ההמחאה, אני קובעת, בדרגת בטחון הגבוהה ביותר (4.5. מתוך 5), כי החתימה על ההמחאה שבטיעון נחתמה על ידי אותו אדם שחתם על ההסכם עם מר איינוך. קרי, מדובר בחתימתו של מר שלמה גינדי", סע' 5 למסקנות.

...

ראה ע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם 21.01.2009) (להלן "הלכת בס"), שם נקבע כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית...". "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה". תשלומים על פי הסכם ההלוואה למעלה מהדרוש יצוין, כי בפני בית המשפט אין כל ראיה שהנתבע הוא אשר ביצע את התשלומים ו/או נטל חלק פעיל בתשלומי החזר ההלוואה.

דוחה טענות התובע לעניין זה. סוף דבר מורה על דחיית התובענה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט בסך 8,000 ₪(כולל) תוך 30 יום.