טענתו העיקרית של התובע היא שהטיפול אשר הוענק לו על ידי הצוות הרפואי היה טפול רשלני שבא לידי ביטוי, בין היתר, באיבחון שגוי, שהסב לו נזקים גדולים ואף החמיר את מצבו, ואחת התוצאות של כך הנה שעד היום הוא ממשיך לסבול מכאבים.
עיון ברשומה הרפואית שנערכה על ידי הנתבעת במועד ביקורו של התובע מעלה כי מלבד – הבדיקה שנערכה, האיבחון, צלום הרנטגן, החבישה האלסטית והנפקת מירשם של משככי כאבים – נכללה גם ההנחיה המפורשת הבאה: "מעקב עם רופא מטפל בעוד 1 ימים, מעקב עם אורטופד בעוד 1 ימים".
אין בידי לקבל כל ניסיון של התובע לטעון כי עמוד זה לא נכלל במסגרת הרשומה ו/או שלא היה מודע לאמור בו וכי כל שנאמר לו בעת שיחרורו הוא שהבעיה ברגל 'תיחלוף עם הזמן' (ר' עדותו בע' 2 שו' 13-14 לתמליל ישיבת ההוכחות); ראשית, עיון במסמכי הביקור מעלה שניתן להתרשם בנקל שהעמוד בו נכללה ההנחיה הנו עמוד המשך למסמך שכותרתו "הוראות שיחרור" בו נכלל המלל, בין היתר, של "סיכום הביקור" כשההנחיה נכללה תחת הכותרת "דף שיחרור: כללי", והנה מודגשת (כולל פונט גדול יותר) ביחס למלל של ההוראות הכלליות.
...
על רקע האמור, העריך מומחה התובע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 20% לפי סעיף 75(1)(ג) לתקנות המל"ל.
במסגרת טענות ההגנה של הנתבעת נטען, בין היתר, כי מהתיעוד הרפואי שעליו מסתמך התובע עולה כי הוא פעל בניגוד להנחית הנתבעת שהורתה לו במפורש לפנות כבר למחרת היום לאורתופד והדבר תועד באופן ברור ברשומה הרפואית ובניגוד לנטען על-ידי המומחה של התובע.
לאור כל האמור, אין מקום להכיר בפיצוי בגין תקופה זו.
גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד; לאור אופייה ושיעורה של הנכות התפקודית כאמור שבה מצאתי להכיר רק בגין מצב לאחר קרע בגיד אכילס (ללא הכרה בחפיפה כלשהי של הנכות הרפואית בגין הצלקת שנותרה) וכן לנוכח זאת שלא ניתן לשלול קיומה של השפעה בעתיד של הנכות בגין הקרע על תפקודו של התובע בעבודה (כפי שכאמור עמד על כך גם המומחה מטעם בית המשפט) – הייתי מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר היה עומד על סך של 212,903 ₪ (המהווה 50% מסך החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור 10%; שכרו הממוצע ערב התאונה (על-פי טופס 106 הרלוונטי לשנת הפגיעה); מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל פרישה 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).
באשר לתקופת העתיד, לא שוכנעתי לאור אופי הנכות שיש מקום להיעתר לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, ובפרט בשעה שלא עולה מחומר הראיות (ובכלל זה מהאמור בחוות דעתו של המומחה מטעמה) כי האחרון ייזקק בעתיד לטיפול המשך.
סוף-דבר:
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
