יתרה מזו, העובדה כי המסמך הוכן והודפס מראש לפני שהיה ידוע מי יהיו העדים לצוואה ו/או תאריך החתימה על הצוואה אך מחזקת את מסקנת חוו"ד המומחית לכתבי יד לפיה החתימה של העדה המנוחה ע' א' ז"ל אינה חתימתה שכן נראה כי מדובר באישור עדים פקטבי שלא ברור מתי ואיך נחתם ואף אין כל מניעה להוסיף את שמות כל אחד מהעדים בשלב מאוחר יותר.
...
ואולם, לאחר בחינת מכלול הטענות וכן לאחר חקירת המומחית בפני ביהמ"ש, שוכנעתי כי אין בטענות אלו ממש, ואפרט:
ראשית, במקרה דנן, מנסים התובעים לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד, התובעים טוענים כי צוואת המנוח משקפת את רצונו של המנוח תוך הסתמכות והפנייה אל מסקנות חוו"ד הראשונה של המומחית מיום 1.10.2020 (סעיף 8 לסיכומי התובעים) ומאידך, טוענים כי אותה המומחית אשר הגיעה למסקנה הנכונה בחוו"ד הראשונה שגתה ואף התנהלה באופן לא מקצועי במסגרת חוו"ד המשלימה מיום 1.4.2021 כאשר בחנה את חתימות העדים על גבי הצוואה.
סיכומם של דברים, נוכח כל האמור לעיל, עולה בבירור כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה שהועבר לכתפיהם להוכחת מהימנותה של הצוואה ולא הצליחו להסיר את הספקות בנוגע לאמיתותה; ועל כן, דין עתירתם לקיום הצוואה להידחות מכל וכל.
סוף דבר:
אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
התובענה לקיום הצוואה, נדחית.
נוכח התוצאה ובשים לב להיקף ההליך ומשכו, אני מורה כי התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 50,000 ₪ ובאופן הבא: 25,000 ₪ לאוצר המדינה ו-25,000 ₪ לנתבעים 2-11.
